אסף, אברך צעיר ומלא ביראת שמיים, חוכך בדעתו אם להיענות לבקשה להעביר שיעור שבועי לבנות מדרשה, מהחשש שמא ייווצרו קשרי ידידות בינו לבין הבנות.
איציק, חוזר בתשובה, הרוצה ללכת ללמוד בישיבה מתלבט בין ישיבה חרדית שם החשש 'להתקלקל' נמוך יותר לבין ישיבה ציונית בה מצד אחד נלמדים לעומק סוגיות באמונה בדרכו של הראי"ה קוק אך מאידך גיסא 'הפיתויים והסיכונים' גדולים יותר.
האם צריך להתגייס לצבא למרות שיש חשש ל'ירידה' ביראת שמיים? האם כדאי לבטל פרויקט כי הוא מציף הרבה שאלות הלכתיות?
מה אתם הייתם עונים לכל אחת מהשאלות הללו? ואיך כל זה קשור לפרשה שלנו??
פרשתנו, פרשת חוקת, מקפיצה אותנו שלושים ושמונה שנה קדימה אל עבר שנת הנדודים האחרונה במדבר. ואכן, בפרשה הזו אנו גם נפגשים עם הסתלקותם של מנהיגי דור המדבר – מות מרים ואהרן, יחד עם חטא משה ובשורת העונש של אי כניסתו לארץ.
רבים הפירושים שניתנו במשך הדורות להסבר חטאו של משה אדון הנביאים, ונראה לומר שלעולם יישארו הדברים כחתומים בעינינו. אעפ"כ, שומה עלינו לנסות לברר את הדברים עד היכן שידינו הכהה מגעת, ואפילו אם לא נצליח אלא לפתוח צוהר צר ולהפנימו בחיינו, והיה זה חלקנו. ננסה במאמר זה ללכת לאורו של בעל אור החיים הקדוש, אשר כבר בתחילת דבריו (במדבר כ,ח) מציג עשרה פירושים של הראשונים לפרשייה זו ומודה ש"הנה כל העשרה דרכים אינם מוציאים אותנו ידי חובת האמת".
בהמשך הדברים מאריך אורהח"ק בפירושו שלו, ואלו הם הדברים בקיצור:
"... ודן בדעתו נביא ה' ואמר הנה לפני ב' דרכים, ואם אני עושה דיבור לבד ולא הכאה אני חושש שמא הפירוש האמיתי הוא להכות ומה גם שהוא יותר פשטי ועוד שהוא דבר רחוק שהדומם יתעורר בדיבור בן אדם ... לזה אם אני מדבר בלא הכאה שלא כדרך שאמר ה' אין הסלע נותן מימיו ויתחלל שם שמים חילול גדול לעיני העדה אשר אני עושה הנס לעיניהם ואתחייב ראשי למלך, לזה יותר אבחר להכות ....ונמצא שכל כוונת משה לא היתה אלא לחוש על דבר כבוד שמו יתברך ויצתה השגגה באונס..".
מסביר לנו בעל אורהח"ק שמשה רבינו הבין שתי אפשרויות בדברי הקב"ה, ובחר להכריע כאפשרות הנשמעת לו סבירה יותר, ובעיקר – הבטוחה יותר, בעלת הסיכון הנמוך ביותר. חששו של משה שנבע מתוך יראת שמיים היה שמא לא הבין את דברי ה' כיאות, והסלע לא ייתן מימיו ונמצא שם שמיים מתחלל, ולכן העדיף להכות בסלע, שכן, הצליח לעשות כך כבר פעם אחת בעבר (בחומש שמות יז, א-ז). וממשיך אורהח"ק:
"ואחר שמצאנו טעם למעשה נביא, אשא עיני להבין מאמרו יתברך בהקפדתו במאמר "יען לא האמנתם בי להקדישני", פירוש אתם עשיתם ההכרעה לצד חששא שהסלע לא תתן מים ...[אלא] דוקא על ידי הכאה ולא הכרעתם לצד קדושת שמי להקדישני בהוצאת מים מסלע אשר ירצו הם ובלא הכאה שבזה היה ה' מתקדש לעיניהם כשיראו שאפילו הדומם כל שהוא מפליא לעשות בדיבור לבד ... והיה לכם לבטל המיחוש בעוצם האמונה שהייתם צריכין לעשות".
משמעות תגובת הקב"ה למשה היא שהיה למשה לבחור באפשרות 'המסוכנת' של הגדלת קידוש השם, על אף החשש, ועל אף שהיא נשמעת פחות סבירה, ולקדש שם שמיים בעיני העם. זה נכון שיראת שמיים זה דבר חשוב, אבל עודף יראת שמיים המביאה לידי שיתוק מעשייה – זה חטא (ועי' ברש"י בדברים ה,כד יסוד דומה ואכמ"ל).
אמונה אמיתית, הבאה על גבי יראת שמים גדולה ומתוכה, צריכה להביא לידי עשייה, לידי יוזמה, לידי גבורה ואומץ, לידי אהבה ודבקות עליונה. ואומר אורהח"ק שמשה רבינו כיוון שלא עשה כן – נענש! ומה היה עונשו? לא להיכנס לארץ. כי ארץ ישראל היא ארץ של קידוש השם, ארץ של עשייה ועבודת ה' מאהבה עליונה.
וכאן המקום להביא את דבריו המפורסמים של הרצי"ה מתוך 'מזמור יט':
"לכאורה אפשר לדון: קידוש ה' בבניין מלכות ישראל, מחד גיסא וחילול ה' – מאידך גיסא. על זה הורו לנו חז"ל בתלמוד ירושלמי (סנה' פ"ו דף כג): "רבי אבא בר זמינא בשם רבי הושעיה- גדול הוא קידוש השם מחילול השם" .
כמובן אין ענינו של מאמר חז"ל ללמדנו, כי קידוש השם גדול יותר מחילול ה', אלא ביאורו הוא שכשהם נמצאים יחד, כשבאותו עניין יש צד קידוש השם וצד חילול השם אין אומרים ספיקא ושב ואל תעשה, אלא שצד קידוש השם הוא הגדול, המכריע והמחייב. על אחת כמה וכמה בקידוש השם הגדול-האלקי הזה של כלל ישראל ותקומתו".
בצמתים רבים בחיים, נתקל האדם במצב בו הפתרון הכי פשוט והכי קל זה 'שב ואל תעשה' או 'להקטין ראש', והאדם משכנע את עצמו 'למה לי לקחת סיכונים?'. וכמובן שצריך הרבה זהירות ולדעת כל אחד את מקומו, אבל ככלל מלמדת אותנו התורה שכאשר אנו נמצאים על החבל הדק שבין סיכוי לסיכון, בין יראה-תתאה ליראה-עילאה, בין קידוש שם שמיים לחילול שם שמיים, מלמדת אותנו התורה בפרשה עלומה זו –תפעל! תאהב! תעשה! תקדש! כי גדול קידוש השם!
נסיים בהמשך דברי הנצח של הרצי"ה:
"ככל שתגדל בתוכנו יותר ויותר התקיימות מצוות ישוב א"י, בקיבוץ רבבות ישראל לתוכה, מתוך שלמות אמונה וגדלות אמונה בהתקיימות מעשה ה' הגדול איתנו נזכה יותר ויותר שחילולי ה' למיניהם יתבטלו ויעלמו. "והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר!". שבת שלום!
הכותב הוא, זיו ארזי, מרכז כולל רבנות עיר, ישיבת הכותל