תחקיר שמפרסם העיתון "ישראל היום" מעלה תמונת מצב קשה על התנהלות תלמוד התורה "מורשה" בירושלים בתקופה שלפני כשלושים שנים.
מספר תלמידים סיפרו לכתבת יפעת ארליך על מכות, השפלות והתעללות מצד חלק המורים, ועל קשר שתיקה מתמשך סביב הנושא.
משה נחמני, כיום בן 37, נזכר באירוע שנצרב בתודעתו מגיל 8 וסיפר כי הרב העמיד אותו על כיסא ומול כל התלמידים סטר לו, "זו הייתה סטירה מצלצלת. הייתי בן 8. הסטירה הזאת המשיכה להדהד בתוכי שנים רבות. העלבון, האימה והכאב הותירו בי צלקת עמוקה".
נחמני, בוגר תלמוד תורה "מורשה" בירושלים, עדיין חי את ההשפלות שעבר כילד בתלמוד התורה מורשה, הממוקם כיום בשכונת גבעת שאול. "הכל התחיל מזה שהפרענו למורה והוא יצא מהכיתה. החלטנו שברגע שהוא יחזור, כולנו נצעק בקול רם 'ר־ח־מים! ר־ח־מים!'. זה היה התואר שהצמדנו למורה שנהג להענישנו ביד קשה".
"ואז המורה נכנס ביחד עם סגן המנהל כל התלמידים השתתקו. אני הייתי היחיד שצעק כפי שסיכמנו מראש. המנהל נעמד ליד שולחן המורה וסימן לי באצבעו להתקרב אליו. ניגשתי בפחד, לא ידעתי מה הולך לקרות. בארשת פנים חמורה ובקור רוח מלחיץ הוא אמר משהו כמו 'אני רואה שאתה יודע לצעוק, אז הנה - תעמוד על הכיסא לידי ותמשיך לצעוק'. לא ידעתי מה לעשות. היה ברור לי שאם אשתוק - אפגע, ואם אצעק - אפגע גם כן. כילד קטן ומפוחד מול איש גדול וחזק נאלצתי לבחור במהירות בין פגיעה לפגיעה".
נחמני בחר לעמוד על הכיסא. חבריו, שהאירוע נצרב בהם עד היום, מתארים שכל מה שיצא מפיו היתה נהמה של חיה פצועה, לצד דמעות ויבבות. הרחמים שביקש קודם לא הועילו והוא זכה לסטירה מהרב.
הוא מוסיף, "יש לי משם גם הרבה זיכרונות טובים. היו לנו גם רבנים נהדרים שאני בקשר איתם ומעריץ אותם עד היום, אבל הסטירה שקיבלתי לא היתה מעידה חד־פעמית או התפרצות רגעית של כעס - זו היתה שיטת חינוך של כמה מורים במורשה, שהפעילו אלימות מאורגנת. זו היתה מתודה של השתלטות על תלמידים, 'חינוכם' באמצעות השפלה והפחדה, וכשצריך גם מכות, סטירות, הנפת ילדים מהאוזניים, ועוד".
"לאחד המורים לא קראנו בשמו האמיתי אלא 'צביטי משיכי'. הוא היה צובט בלחיים ומושך באוזניים של הילדים השובבים עד שהן היו מאדימות. זו היתה הנורמה במוסד. בכיתות הנמוכות היו ימים שבהם כל כך פחדתי, שהייתי נועל את עצמי בשירותים במקום להיכנס לשיעור", הוא מוסיף.
נחמני כתב פוסט והסכים להתראיין בעקבות פרסום בתחילת מאי של פורום "תקנה", המטפל במקרים של פגיעות מיניות על ידי בעלי מרות בחברה הדתית. הפורום הזהיר את הציבור מפני הרב ירון ראובן, שעובד כיום כיועץ זוגי וארגוני והועסק בין השאר ברשת החינוכית "צביה".
מתוך עדויות שנאספו בכתבה שבו ועלו שמות של 14 מורים ומנהלים שנקטו אלימות וענישה גופנית לאורך השנים, עד שנת 2005, בה התקיים בתלמוד התורה תהליך חינוכי-פדגוגי שבמסגרתו הופסקה האלימות הפיזית.
תלמוד התורה מורשה הוקם ב־1977 בירושלים, בברכתם ובעידודם של הרב צבי יהודה קוק והרב אברהם שפירא. אחד ממייסדי המקום ומי שעמד בראשו במשך 50 שנה הוא הרב הלל פלסר, שנפטר לפני כשנה.
לצד סטירות על רקע חינוכי, שאולי נובעות מהשקפה מיושנת של "חושך שבטו שונא בנו", הבוגרים מתארים גם אלימות לשמה, נטולת הקשר ותלות במעשה התלמיד.
י', תלמיד נוסף, מתאר גם את ההתעללות הנפשית מצד מורים שלא נקטו אלימות פיזית. "המכות היו רק רובד אחד", הוא אומר, "הרובד השני היה הפחד והאימה. חוסר הראייה של האדם, התלמיד, אלא רק הבאתו למטרות המערכת - הרצון ליישר את התלמידים לפי האמת שלך, בלי ראייה של הילד כבן אדם.
"אחד העונשים הכי קשים שקיבלתי היה כששלחו אותי בכיתות ג'-ד' לשבת בריכוז בגן הילדים. זה קרה לפחות שלוש או ארבע פעמים ולווה באמירות כמו 'אתה לא מתנהג כמו ילד בכיתה, לכן אתה צריך לחזור לגן'. אין דבר יותר משפיל מזה. היו גם פעמים שממש נלחמתי נגד זה, אמרתי למורה 'שים אותי בפינה, תן לי לעמוד שעות ליד השירותים או בקצה המגרש, אפילו תרביץ לי ותכעס עלי, אבל אל תשלח אותי לגן. זה למחוק את מי שאני'", הוא מוסיף.
כשנשאל לגבי תגובת הוריו ענה, "ההורים שלי לא ידעו מה עובר עלי, וגם לא חשבתי לספר להם, כי כילד הייתי בטוח שזה חלק משיטת החינוך של 'מרכז הרב' ושל עולם התורה. אמא שלי מספרת שיום אחד, בסוף כיתה ז', חזרתי עם לחיים אדומות הביתה והיא שאלה מה קרה. עניתי לה ששיחקנו ונפלתי, ואז חבר שהיה אצלנו אמר לה שהמורים נתנו לי כאפות.
מבחינת אמא שלי ברגע הזה העולם נשבר. היא עדיין לא חשבה שזו תופעה, אבל בהחלט הבינה שמשהו לא תקין קורה שם. ההורים שלי היו לגמרי בצד שלי ורצו להוציא אותי משם, אבל אני לא רציתי לעזוב את החברים. צריך להבין גם שזה לא היה פשוט. הדמויות שהובילו את מורשה היו אנשי מעלה בקריית משה, אתה לא מסוגל לצאת נגדם. הרב פלסר הוא דמות נערצת ומעוררת השראה. קשה להבין שמדובר במי שעמד בראש הפירמידה של מוסד שהתנהלו בו פשעים. מרגע שההורים שלי הבינו את זה, הם ליוו אותי צמוד ותמכו בי מאוד. לאורך השנים אמא שלי עזרה לי לעבד את החוויה הזו באופן שהוא שווה ערך לטיפול אינטנסיבי".
לפני כשנתיים, בעקבות פרסומים ברשתות החברתיות וכתבות בעיתונות מקומית או מגזרית, הוציאו במורשה מכתב להורי התלמידים.
"הדברים נצבעו ותוארו באופן מוגזם, שקרי, מגמתי ובלתי מתקבל על הדעת", נכתב שם. "אנו בראש ובראשונה מבקשים להיות קשובים לכאבו של כל בוגר שנפגע או חש נפגע ולאפשר מרחב לשיח למעוניין בכך. יחד עם זאת, אנו גם חשים צער וכאב על הפגיעה בשמו הטוב של תלמוד תורה מורשה... במוסדנו האהוב, שהביא ומביא את ברכתו במרחב החינוך הציוני הדתי, משתדלים מאוד בשיתוף עם קהילת ההורים הנפלאה לחנך מתוך קשר של חיבור, אהבה, הקשבה ונועם", כתבו.
בהמשך הוציאו במורשה מכתב נוסף שלא הפיצו בעצמם, אלא מסרו ביד לאחד מבוגרי המוסד שניסה להוביל הליך גישור. "בחודשים האחרונים היינו עדים לכתיבה של מספר בוגרים ברשתות החברתיות ובה תיאורים כואבים ואף כעסים על התנהגות אלימה ופוגענית כלפיהם, שהתרחשה בתוך המוסד לפני שני עשורים ויותר", נכתב במכתב השני.
"חשוב לנו להדגיש שזה עשרים שנה שהתלמוד תורה עובר תהליכים משמעותיים שכל מגמתם היא לקדם אקלים חינוכי של שיח, כבוד ואמון בתוך המוסד. ההתנהגות שתוארה איננה קיימת במוסד שלנו מזה שנים, ולהבנתנו אותם אנשי צוות שלא יכלו להשתלב בתהליכים חשובים אלו עזבו את המוסד".
מהנהלת תלמוד תורה מורשה נמסר בתגובה כי "מבלי להתייחס לכל הפרטים המופיעים בכתבה, אנו מביעים צער רב לכאבם של בוגרינו על כל פגיעה שחוו במוסדנו. לפני כשנתיים, כאשר נחשפנו לכתבות שעסקו בעדויות בוגרים על אלימות והשפלה, פעלנו ליצירת קשר עם הבוגרים במגמה להקשיב בתשומת לב לכאבם ומתוך רצון למצוא דרך משותפת לשיח, להבנה ולתיקון. לשם כך, בשיתוף עם חלק מהבוגרים, אף יצרנו קשר עם גוף חשוב ומנוסה בתחום הגישור על מנת שיוביל באופן מקצועי תהליך של שיח, ריפוי ותיקון. הפצנו את ההזמנה לשיח באופן נרחב, אך ניתן לומר כי לא נענינו באופן משמעותי".
"תלמוד תורה מורשה קיים זה קרוב ל־50 שנה ומאז היווסדו הוא נתון לפיקוח של משרד החינוך. יש לציין כי מזה כ־30 שנה שתלמוד תורה מורשה עובר תהליכי רוחב ועומק שכל מגמתם לקדם אקלים חינוכי מיטבי ולהעצים את מערכות היחסים, מתוך קשר של כבוד, אהבה ואמון. "במוסד מתקיימים באופן רציף השתלמויות, הדרכות, מפגשי צוות ומפגשים פרטניים העוסקים בקידום תקשורת מקרבת ואף מעסיקים אנשי מקצוע בתחום. כיום הצוות החינוכי המלמד במוסדנו מחויב ומוביל את הדרך החינוכית החדשה. לתלמוד תורה מורשה בוגרים רבים מאוד הזוכרים לטובה את תקופת לימודיהם וחוויותיהם הטובות מהמוסד, אולם אין בזה כדי להקל את תחושת הצער הכן והאמיתי לכאבו של כל בוגר שחווה פגיעה מסוג כלשהו במוסדנו, צער שאותו אנחנו נמשיך לשאת בליבנו. אנחנו מאמינים שיחס של כבוד, אהבה, אמונה והערכה כלפי התלמידים הם מאבני היסוד של החינוך, והם מהווים את עמוד האש שלאורו אנחנו צועדים בעבודת חינוכם של תינוקות של בית רבן", לשון התגובה.