א. יחס אישי של הרבי
השיחה הטרנס-אטלנטית קיבלה טוויסט מעניין, כשהגברת שמעבר לקו הבינה כי אני גר ברוסיה. 'אתה שליח של חב"ד?' היא שאלה לפתע, וכשנעתה ב'כן', השתנתה נימת הקול שלה, ומתוך רגש של כבוד היא ביקשה לשתף את מה שזכתה באופן אישי בביקורה אצל הרבי.
זה קרה השבוע ביום שני, כאשר פניתי אליה בכדי לנסות להשיג את עזרתה בעניין כלשהו הנצרך למשפחה המתגוררת בסמוך אליה.
כאילו נכנסה למנהרת הזמן, החלה הגברת לספר על ימי ילדותה בארה"ב לפני 50 שנה. במשך דקות ארוכות היא דיברה בסערת רגשות, חוויות, אותן לפי דבריה - לא שיתפה אחרים כמעט אף פעם, ובדיוק השבוע שחל בו ג' תמוז, היא נרגשת לספר זאת לחסיד של הרבי:
"שני הוריי היו ניצולי שואה שעברו את מחנות הריכוז, והם היו השרידים היחידים כמעט מתוך המשפחות הענפות שלהם בפולין. בשנת 1973, הגיע אחי היחיד לגיל בר-מצווה, והוריי חשבו כי כדאי לקבל ברכה מרבי גדול, וכך הגענו לקראון הייטס. הייתי ילדה בת 11 וחצי, נכנסנו ליחידות אצל הרבי, הרבי התרומם, ונשאר בעמידה, לאחר שראה את אבי הולך עם מקל; לאבא שלי הייתה רגל אחת והשניה פרוטזה, כתוצאה מפציעתו הקשה בתקופה השואה.
אבא מסר לו את ה'קוויטל' (פתק עם שאלות ובקשות לברכה). אך דבר ראשון הרבי פנה אליי, אל הילדה קטנה, ובמשך מספר דקות העניק לי תשומת לב נדירה; התעניין בשמי, איפה ומה אני לומדת, הוא אפילו בחן אותי קצת בלימודים, ובסוף עם חיוך ענק אמר להורים שלי: "זי איז אַ פיינע מיידל" (היא ילדה טובה)... הרבי קרא את הפתק, כיוון את הוריי לשלוח את אחי לישיבה, וענה על שאלות שונות בקשר לעסקים של אבי.
הוריי, שעברו טלטלות קשות בחיים, יצאו מהרבי כאנשים חדשים, ואת תשומת הלב שאני זכיתי ממנו, לקחתי איתי לכל השנים ולכל התקופות, ובזכות זאת זכיתי ב"ה להמשיך בחיי תורה ומצוות ולהקים דור יהודי נפלא". ולסיום היא מוסיפה: "לקראת חתונתי באתי שוב אל הרבי, ועד היום אני זוכרת בעל פה את ברכתו הקדושה: 'בטח החליטו שניהם לייסד ביתם על יסודי התורה והמצוות לחיי היום-יום, ושיהיה השידוך בשעה טובה ומוצלחת. אזכיר על הציון' - ברכה המלווה אותנו בכל צעד, במשפחתנו שהיא לא קשורה לחסידות חב"ד, ובכל זאת אני יודעת ומרגישה את ברכתו יום-יום.
ב. אשריכם תלמידי חכמים
הוא הסתובב כחתן ביום חתונתו, החיוך לא מש מפניו, גם כשפיזר הוראות או התעניין באורחים. את שמותיהם של כל אחד מתוך ה-430 איש שהגיעו לאותו ערב הוא זוכר, ומתוך אלו יש לו בעצמו ארבעה נכדים. נחת יהודית!
"תבוא בשעה 7, אז אני מוציא את הנבחנים לחצר, לרגל המאורע", לאחר הזמנה אישית שכזו, הגעתי, נפעמתי והתרגשתי.
על ידידי הנכבד ר' בנימין קלוגר כתבתי כבר פעמיים במסגרת במה זו. לפני כשנה כשהתארחתי אצלו במערכת עיתון 'המודיע' בו הוא כותב את מאמריו ומחקריו מזה עשרות שנים, ולפני כחצי שנה, כאשר הגיע לבקר במוסקבה.
ספרים רבים כתב, נסיעות וחוויות רבות בכל קצווי תבל באמתחתיו, אך יש משהו שמעל הכל, פרויקט שממנו הוא שואב אנרגיה לכל החודש כולו: 'מפעל הש"ס'.
בשבוע הקרוב יחול היארצייט ה-29 של כ"ק האדמו"ר מקלויזנברג זצוק"ל. איש מורם מעם, שגם לאחר ששיכל רח"ל בשואה את אשתו ו-13 ילדיו הי"ד, שיקם את חייו וחצרו, והקים מוסדות רבים של תורה וחינוך. לפני קצת יותר מארבעים שנה, יזם ופתח את 'מפעל הש"ס' לעידוד הלימוד והצמחת גאונים בישראל.
כחסיד נאמן, העמיד ר' בנימין את עצמו למען רבו, ומאז, מדי חודש בחודשו, הוא אחראי על הסניף הירושלמי.
כבר מספר חודשים אני שומע ממנו בהתרגשות בכל הזדמנות, כי "אוטוטו מגיע המבחן ה-500"!
עזר הקב"ה, ובדיוק הגעתי השבוע לארצנו הקדושה לכבוד שמחה משפחתית, ובאתי להשתתף גם בשמחתו של ר' בנימין, שהכין מראש שולחנות ערוכים עם כיבוד קל, ובאוויר הירושלמי הסבו הנבחנים לטעימה קלה ומהירה.
התלוויתי עמו לחדרי הכיתות בבית הספר 'בית יעקב', המעמיד את כל הבניין אחת לחודש למטרה נעלה זו. "ראה את האברך שיושב עם בגדי שבת, הוא הגיע לכאן מהברית שערך היום לבנו, וההוא עם הזקן הלבן, כבר נמצא פה מהמבחן הראשון"...
זה פרויקט בו משתתפים רבנים, ראשי ישיבות, אנשי עסקים, רופאים, עורכי דין, ופסיפס אנושי מדהים. כולם אנשים השוקדים על התורה במשך כל החודש, ובמספר מסלולי מבחנים הקיימים לרשותם, הם מגיעים בכל ראש חודש לאחד הסניפים הקיימים בארץ ישראל כדי להיבחן על תלמודם. זה לצד זה הם יושבים רכונים ברצינות, וכותבים את תשובותיהם במבחנים המוגשים ברמה גבוהה ביותר. אשריכם תלמידי חכמים, ואשריך רבי בנימין!
ב. רפאנו השם ונרפא
כמו ברוב בתי הרפואה, האווירה קודרת ולא נעים להסתובב בהם, ובוודאי לא במקום המיועד לחולים בנפש. ירדתי שתי קומות, ופסעתי מתוך חשש לעבר האגף הפסיכיאטרי במחלקת גברים של בית הרפואה 'הרצוג' בירושלים. לאחר מספר דלתות בטחון שעברתי, תושאלתי היטב על מטרת ביקורי, אך האמת היא שדי התקשיתי להסביר את הקשר שלי לאותו בחור צעיר, שהחיים המשפחתיים האישיים לא היטיבו איתו, ולפני מספר שנים יצא לנו להכיר בנסיבות שונות, ומאז הוא מצפה שאקשיב ללבו, ואני משתדל ככל יכולתי ומנסה להעניק לו תשומת לב.
מזה מספר חודשים הוא לא עונה לי בטלפון, ולאחר בירור גיליתי כי הוא מאושפז במחלקת הנפש, לאחר שמצבו הנפשי התדרדר. כעת, בעת ביקורי הקצר בארצנו הקדושה, הרגשתי מחויב לבקרו.
דקות ארוכות חלפו, עד שהדלת מולי נפתחה, ובליווי שני אנשי צוות הוא הופיע. לקח לי כמה שניות לזהותו, ומיד נפלנו מחובקים אחד עם השני.
הגשתי לו את הממתקים שהבאתי איתי בשקית, התיישבנו במקום לשיחה, שכן אפילו לטיול קצר בחצר הסגורה שבסמוך, לא אפשר לנו הצוות. המצב הנפשי שלו מאד קשה, והצוות חושש, ובצדק.
שוחחנו ככל שהיה אפשר, סיפרתי לו שאנו בערב ג' תמוז, יום ההילולא של הרבי, הצעתי לו להתוועד עם החברים שבחדרו יחד עם הממתקים שקיבל. 'אין לי חברים' הוא אומר לי בעצב.
בסמוך אלינו שלוש אמהות שבאו לבקר את בניהן המאושפזים. אחד הבנים נעמד לרקוד ליד אמו היקרה שהפעילה לו שירים שהוא אוהב, השני מסתובב במסדרון הצר הלוך ושוב כשידו אוחזת ביד אמו המסורה, ואילו השלישי יושב ובוהה ליד אמו הטובה.
הלב נקרע מרחמים, לא יכולתי להירגע. הערב כבר ירד על ירושלים. ביציאה, במקום לא פניתי ימינה בחזרה אל העיר, אלא פניתי שמאלה. נסיעה בת דקות בודדות, והגעתי להר המנוחות. החניתי את הרכב, נכנסתי אל האוהל שעל ציון הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו זצוק"ל, שיום היארצייט שלו חל לפני מספר ימים. רק לאחר חצי שעה של אמירת תהלים לרפואת כל חולי הגוף והנפש, חשתי הקלה ויכולתי לשוב הביתה.
ולתמונת השבוע שלי: ללמוד בכדי להאמין בלי להבין
לאחר תפילת ערבית באחד המניינים הרבים המתקיימים כל העת ברחבת הכותל המערבי, התיישבנו בכוך הנמצא בצד שמאל. שקט יחסית בשעה זו, ויחד עם בן משפחתי איתו הגעתי לכאן, התיישבנו ללמוד.
הלילה הוא ג' תמוז, וכפי הוראות הרבי על יו"ד שבט, לומדים גם הפעם מתוך 'ואתה תצוה' - המאמר האחרון שהרבי נתן. המקום הקדוש והחברותא הנפלאה, גרמו לכך שהלימוד היה מתוך חיות והבנה.
סיימנו את החלק הראשון מתוך המאמר, ועלינו אל העיר העתיקה. רבע שעה הליכה, והגענו לבית הכנסת העתיק "צמח צדק", טיפסנו את גרם המדרגות, וריח של פעם קידם את פנינו.
בפנים יושבים צפופים עשרות רבות של חסידים ואנשי מעשה, ירושלמיים לצד אנשי המזרחי, שבת אחים גם יחד נפלא, המשתוקקים לשמוע, להפנים, להשתנות, 'ללכת בדרכיו' - כפי שחוזר על זה שוב ושוב כאן במהלך ההתוועדות המשפיע הרב דייטש.
אין כאן מאכלים יוקרתיים ולא משקה איכותי במיוחד. אחד הביא קוגל, השני קצת הרינג, והגבאים השלימו מעט עם כלים ועוגיות פשוטות. אך כולם מרגישים כאן בבית. חן המקום על יושביו, ובמיוחד על היושב בראש, תפארת משפחתנו הגאון החסיד הרב חיים שלום דייטש שליט"א, שבמשך עשרות שנים מגיע ללמד כאן את האברכים בכולל שהוקם בהוראת הרבי, וקול התורה נשמע מאז במקום קרוב כל כך למקום המקדש.
יאחר שסיימו ניגון מעורר, נשמעה לפתע השאלה "מהי אמונה?" השואל היה אחד המשתתפים, שנראה כי רק לאחרונה החל ללבוש כיפה. והמשפיע עונה לו בסבלנות ובאריכות, ובתוך הדברים הוא אומר לו: "אמונה בה' צריכה להיות בפשיטות ובלי הבנה כלל, ובכדי להגיע אליה באמת, צריכים ללמוד חסידות המסבירה מהי אמונה. ואם יש ספיקות באמונה, שמעתי מהמשפיע שלי ר' שלמה חיים קסלמן, שיש להקפיד לטבול כל יום במקווה".
גוט שבת!
שייע