בני משפחתו של הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל, מייסד ונשיא ישיבת הכותל, חידשו את הניגון שהיה שגור בפיו של הרב, בלחנו של ר' בן ציון שנקר ז"ל, שהרב הדרי היה שר במוצאי שבתות ובזמנים שבהם ביקש לרומם את הרוח.
ביום חמישי י"ז בכסלו התשל"ו נרצחו שלושה בחורי ישיבה בישיבת הגולן. למחרת, בערב שבת, התקיימו הלוויות בירושלים. הכאב היה קשה מנשוא. החברים, תלמידי ישיבת הכותל, נכנסו לשבת כשהם המומים, כואבים ובעיקר מבולבלים.
לפי הסדר הנהוג בישיבה היו אמורים להתחיל לשיר ולרקוד, אבל כיצד אפשר?! הנפש פצועה, הרוח נכאה, והשמחה מכאן והלאה. הרב הדרי, שזיהה את הקושי על פני תלמידיו, קירבם אליו וירד עימם בשירה אל הכותל.
תחת סדרת השירים הרגילה, פתח בשיר השמור לרגעים כאלו: "הנה א-ל ישועתי, אבטח ולא אפחד".
נענו כולם ללא היסוס והצטרפו לשירה ולריקוד בתחושת דיבוק חברים, והשירה עלתה והתגברה, עלתה והתגברה: "כי עוזי וזמרת י-ה ה', ויהי לי לישועה".
כשתמו הריקודים, פתח הרב הדרי וקולו חתך את הדממה: "יש מזמורים בתהילים שפותחים ב'לדוד מזמור' - שמתוך רוח הקודש פתח דוד בשירה. אבל יש שהפתיחה היא 'מזמור לדוד' – רוח הקודש נעלמה והעצבות תפסה את מקומה, אך מתוך שלא פסקה השירה שבה הרוח".
בני המשפחה מספרים: "כך כל השנים, בכל עת שהרוח נשפלה והצער גבר – נקט הרב הדרי שיר זה בפיו, וביקש באמצעותו לעודד את הנפש, לרומם את הרוח, ולהביא מעט צורי ללבבות הפצועים. היה הוא שר בתקווה, בתפילה, בביטחון ובעוצמה, עד שנדמה היה כמורה באצבע: הנה, הנה א-ל ישועתי. אבטח ולא אפחד! הא כיצד? כי עוזי וזמרת י-ה ה' ויהי לי לישועה.
"לפני שנה הושברנו בהילקח בחטף מאיתנו עלם החמודות, טהור הלב אלקנה הנדלר ז"ל, נכד הרב. יהא השיר לעילוי נשמתו הזכה", הוסיפו בני המשפחה.