מנהל בי"ס אליקים שיוביץ, מרדשית נעם אורט כ"ס
מנהל בי"ס אליקים שיוביץ, מרדשית נעם אורט כ"סצילום: עצמי

ברקע הסרט ׳המדרשיה׳ ששודר בתאגיד כאן 11, אליקים שיוביץ מנהל התיכון במדרשיה בשמה הנוכחי, מדרשית נעם אורט כ"ס, שעודנה קיימת אם כי מעט דרומה מפרדס חנה, בכפר סבא, מתאר בשיחה עם ערוץ 7 את תחושותיו לאור הסרט המדובר, דור ההווה של המדרשיסטים והדרך החינוכית שהוא מתווה במקום שעודנו רווי ברצון התלמידים לחידוש מסורות עבר ולגיבוש מחזורי חזק ומחבר.

טוב אני מפיל את הפצצה כבר בהתחלה. מה חשבת על הסרט?

"אני לא חושב שמתפקידי לשפוט את הסרט. אני כן יכול להעיד הרבה על מה שקורה במדרשיית נעם אורט כפר סבא. מדרשיית נעם בכפר סבא שונה ממה שהיה בפרדס חנה. זה עידן אחר וניהול אחר. אין קשר ישיר בין המדרשיה של אז למדרשיה של היום. אני כן יכול להגיד שאנחנו רואים במדרשייה שהייתה בפרדס חנה מקום נפלא ומיוחד, שהשפיע על החברה הישראלית ותרם המון. יחד עם זאת, כמו שכולנו יודעים, המקום בסוף נסגר. זה לא החזיק מעמד שם".

אתה חושב שהמדרשייה בפרדס חנה משפיעה בצורה מסויימת על התלמידים כיום?

"אין ספק שהמדרשייה נותנת השראה למדרשייה של ימינו בכפר סבא. ואין ספק שאנחנו רוצים לחקות את הדברים המופלאים שהיו שם, אבל עם שדרוג והתאמה לימינו. אני חושב שכל איש חינוך רוצה לטפח את התלמיד בקצה ולתת לו כלים, אבל גם להציב לו גבולות. כל איש חינוך בכל מוסד בעולם, לרבות הורים לילדים, מתמודדים עם שאלת הגבולות. אלו החיים וזה למעשה חינוך".

לדעתך עניין הגיבוש שהוא כמוטיב חוזר בסרט, משפיע בצורה טובה או שלילית?

"בכל ישיבה תיכונית יש קטע גיבושי כזה או אחר במיוחד שיש פנימייה. היום זה כבר לא קורה, ובודאי לא כשיטה. רוצה לומר, האמירה שיש גיבוש, וועד המחזור שיש לו אמירה, זה נכון אצלנו עד היום. הוועד מאוד חזק עד היום ויש אנרגיות מאוד חזקות בכל מחזור. זה זורם בקירות. ואני רואה בכך חשיבות בהתפתחות של בני נוער בשלב זה של גיבוש זהות. אבל אנחנו (ההנהלה) מנהלים את המקום. חד משמעית. אפילו אצלך אני זוכר (הכותב הינו בן מחזור ס"ז במדרשיה) שהיה בחור, שלא אחשוף את שמו אבל היה די דומיננטי, שפנה והודה שנתנו לכם מקום כמחזור ולא בחרנו להתכסח ולהתעמת עם המחזור, ומצד שני שמרנו על גבולות ואיזונים בריאים. אנחנו במקום אחר, מקום של שיח בריא שנותן מקום לכוחות ולעוצמות של החבר'ה, אבל גם שם גבולות".

מה דעתך על העצמאות הרבה שנראה כי הייתה לתלמידי המדרשיה בפרדס חנה?

"לעולם ילד יצטרך את העצמאות שלו. זה שם המשחק לדעתי. אני עשר שנים במקום והרב אזרחי (ראש הישיבה) כבר 20 שנה במקום. האג'נדה היא של קשר אישי טוב וקרוב עם התלמידים ואז אין באמת את האווירה הזו של המאבק בין התלמידים וההנהלה כמו שהיה. היום עובדים ביחד. המחזור שסיים בשנה שעברה כבר לא עשה הצגה כמו שראו בסרט על פרדס חנה, אלא הכנסת ספר תורה לזכר בוגרי המדרשייה שנפלו במלחמות ישראל. הזמינו את המשפחות השכולות והיה יפה מאוד. במחזור הנוכחי כן הייתה הצגה ברמה גבוהה עם כספים רבים שהושקעו, אותה רמת השקעה שהשקיעו אז ואפילו יותר, אבל הדברים התנהלו בצורה הרבה יותר מכבדת. לא חיקו את המורים בבוז אלא נתנו להם כבוד".

אני חייב לשאול את דעתך על עניין שבירת הפלורוסנטים - נושא שנראה שתפס מקום די רחב בחיי הפנימייה ההיא בפרדס חנה.

"לפי דעתי אנחנו בעידן אחר. המטרה לא מקדשת את האמצעים. אני חושב על בן אדם ששבר פלורסנט, ואני יודע שבחיים לא ׳אקרוץ לו׳. אם אדם מסוגל לשבור פלורוסנט, יש לו בעיה במידות והוא צריך לעבוד על זה. זה לא דבר הגיוני לחנך ככה, אבל אני באמת לא שופט את מה שקרה בעבר. הרב יגל היה בעיניי ׳מטאור׳ שעשה מהפכה בחברה הישראלית. מצד שני גם היום הבוגרים שלנו משפיעים בצורה באמת ייחודית בכל המקומות שהם מגיעים אליהם, ככה מספרים לי מהמקומות שבוגרינו הולכים אליהם בצבא ובישיבות לאחר התיכון".

לסיום, ארצה בבקשה שתתייחס לרפרטואר הרחב שהתראיין לסרט. מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שרים לשעבר, ח"כים, עיתונאים בכירים, אנשי אקדמיה. הקסם לדעתך באמת ייחודי למקום?

"תשמע, גם בישיבת השומרון שבה למדתי בתיכון וגם בכפר הרא"ה ובכל הישיבות, יש אנשים טובים שהשתלבו לאחר התיכון במערכות השונות בחברה הישראלית. אני לא עסוק בהשוואות. בעיניי הנוער של המדרשיה היום הוא מקסים, עסוק בהתנדבות ובהצטיינות לימודית, וכן יש שובבות נעורים אבל הכל נעשה באמת בגבול הטעם הטוב".