צה"ל השב"כ והמשטרה יקימו ועדת חקירה לנסיבות אסון צור בעקבות החשש שאכן מדובר היה בפיגוע ולא בתאונת גז. מי שחקר את האירוע בעבר הוא מי שהיה בין תפקידיו הצבאיים גם מושל צור, אל"מ במיל ד"ר משה אלעד.
על עצם היכולת לחקור שנים רבות כל כך לאחר האירוע אומר ד"ר אלעד כי אמנם "התנאים של היום אינם התנאים של אז והרבה טושטשו או נעלמו, אבל עדיין ניתן לחקור". בהקשר זה הוא מזכיר כי "התקדמנו גם טכנולוגית, מה שיכסה על הפער של החוקרים שייגשו לעבודה".
באשר למסקנות הצפויות של התחקיר משוכנע אלעד כי יש "כל כך הרבה עובדות שיוכיחו שמדובר בפיגוע, כך שכל מסקנה אחרת בלתי אפשרית".
על החוטים שהובילו אותו בחקירתו את האירוע למסקנה הנחרצת מ ספר אלעד כי "חיזבאללה רצו להתפאר במשהו, והתפארו במה שמכונה פיגוע ההתאבדות הראשון. הם פרסמו שהמתאבד הראשון של חיזבאללה שהקדים את מתאבדי 'אמל' היה אחמד קאסיר בן 19 מכפר שיעי במרחק 15 קילומטר מהעיר צור. הם מספרים בתקשורת הלבנונית את הסיפור כולו", הוא מציין.
"הפרסום הראשון היה באחד המגזינים של חיזבאללה והדהדו אותו ביתר המגזינים בלבנון עד שהוא הפך לחומר מוכר לכולם. מה שעניין אותם לציין הוא פחות האירוע בצור אלא יותר להדגיש שהמתאבד הראשון היה בשם חיזבאללה.".
לשאלתנו אם לא יתכן שההתפארות של חיזבאללה באירוע נעשית בדיעבד כחלק מהמאבק על היוקרה מול אמל ואין לכך בסיס של אמת, משיב אלעד כי הנתונים המתבררים תואמים כל כך את הדיווחים כך שקשה לשער זאת, וזאת מעבר לנתונים אובייקטיביים שמתבררים בשטח.
"נפגשתי לשיחות עם אחד האנשים המרכזיים ביותר בצור, מנהל הנמל באזור צור, איברהים פארן היה שמו. הוא אמר לי את זה בזמן אמיתי, כשהייתי שם באזור ב-84'. הוא סיפר את הסיפור, אבל אז פחות התייחסנו לכך כי חשבנו שהוא רוצה לספר סיפורים".
אותו איברהים "היה בקומה החמישית של הבניין. הוא נפל ולא קרה לו כלום. הוא היה אז נחקר שב"כ ובמקום לברוח הוא פינה פצועים ויצר קשר טוב עם המשטרה הצבאית והשב"כ והפך לאדם חשוב בגיזרה. גם מח"ט צור, עופר בן צבי, התחבר אליו ונוצרו ביניהם קשרים. הוא הפך למנהל הנמל, ובאחד הימים הוא סיפר לי את הסיפור. לא נכנסתי לעובי הקורה, אבל כשהמשפחות העלו את הסוגיה כתבתי את הדברים".
אלעד מציין בדבריו כי בסיפור האירוע משתמש איברהים בכינויים הלבנוניים למבנה שקרס ולאזורים השונים שסביבו. "הוא תיאר את הדברים בצורה מדויקת ממה שהוא שמע מאנשים שונים כבר אז, שנים רבות לפני שהסיפור עלה. הוא היה בין הכלואים הפלשתינים לבין הכלואים השיעים בצור. הוא היה מעין מנהיג שלהם. הוא מתאר בצורה מדויקת את מה שקרה, כך שלימים כשיצאה הכתבה על האירוע זה היה נראה ששמעו אותו מספר".
ומה סיפר אותו איברהים? "הוא מספר שהיו מעין ימי מיון ב"חוסניית", אותם מסגדים שיעיים חסרי הצריח. ליד כל מסגד כזה יש בית ספר להטפת עקרונות השיעה. מי שנפל בחלקו לעבור את המיונים ראשון הוא אותו אחמד קאסיר שסיפר על כך לחברים שלו בשמחה, לקח לאבא שלו את הדרכון ועשה תרגיל כלשהו שלא קשור לאירוע, זכה לשיעורי דת ואיברהים תיאר את זה בצורה מאוד מפורטת. אמרו לאותו אחמד קאסיר שהתאריך שנקבע לו הוא ה-11 לנובמבר 82' לבצע את הפיגוע בבניין הממשל הישראלי"
"איברהים מספר שנשלחו אנשים לבדוק מה קורה בבנייני הממשל ביום הסגרירי ביותר. הם גילו זלזול מוחלט של הש.ג. בכניסה. לא היה שם שער חשמלי אלא שער עם חבל והשומר היה מתעצל לצאת ובועט ברגל כדי לפתוח את השער. הם עלו על זה ואכן בתאריך המדובר נכנס הבחור עם הרכב שלו".
ד"ר אלעד מעיר כי "היה מתאבד נוסף שאמור היה לבצע את הפיגוע הזה ולקבל את תור המתאבד הראשון, אבל בסוף הוא לא נבחר לכך ועבר לביצוע הפיגוע במטולה. מבחינת חיזבאללה יום השאהיד נקבע ב-11 ל-11, נתון נוסף שמוסיף לסיפור הזה".
ההתפוצצות בבניין הממשל הייתה אדירה והיא נשמעה בכל האזור. מכאן עובר ד"ר אלעד למה שלדבריו היה ידוע במצ"ח לאחר חקירת האירוע והממצאים שהתגלו בזירה. "רונן ברגמן תיאר זאת מספר פעמים וסיפר שלמצ"ח היה ידוע חד משמעית שהיו שם שיירים של מנוע, פז'ו 504. לטענתו של ברגמן מצ"ח ידע וגנז את המידע, כי לטענתו ולטענת אחרים זה לא התיישר עם העמדה הצה"לית שמדובר בתקלת גז".
כעת, ההחלטה לחזוק ולחקור את הפרשה על ידי גורמי הביטחון היא להערכת ד"ר אלעד לא רק לחץ המשפחות והלחץ הציבורי אלא גם משום שישנן עובדות שהופשרו טרם זמנן, כהגדרתו, ובין העובדות הללו מדובר באותן שאריות של כלי רכב שלדבריו הוכנסו לכספת ובה הן נשמרות עד היום.
על תכלית החקירה המחודשת והתועלת שתצמח ממנה, אומר אלעד: "אנחנו צריכים בשביל הניקיון של עצמנו", ומזכיר את פרשת קו 300 שאלמלא התעקשות מספר אישים לא הייתה נחשפת ולא מגלה את מציאותה של מדינה בתוך מדינה בשורות שירות הביטחון הכללי. "אנחנו צריכים את זה גם למען המשפחות. מדובר באחד הפיגועים הגדולים בתולדות המדינה. צריך לקבוע יום איזכור וציון וטקס ממלכתי. זה מגיע להם. אני משער שאחרי הבירור תוקם עמותה ויהיה יום איזכור. אם לחללי הדסה מ-48' עשו את הדבר הזה אחרי הרבה לחצים, אין כל סיבה שלא יעשו את זה לחללי אסון צור".