בימים אלו נידונה בוועדת החוקה בכנסת ההצעה לביטולה של עילת הסבירות, כלי אשר משמש את בית המשפט בישראל רבות בשנים האחרונות, השימוש הנרחב בעילה זכה לביקורת רבה בקרב משפטנים ואנשי מקצוע, הגדיל לעשות אף שופט העליון נועם סולברג כאשר פרסם מאמר מקיף לפני מספר שנים על השימוש בעילת הסבירות, הסביר למה מדובר בכלי בעייתי וקבע שראוי לצמצם אותה בצורה משמעותית.
אז מה היא עילת הסבירות? עילת הסבירות היא למעשה הכלי בו בית המשפט משתמש כאשר הוא רוצה לפסול החלטות שונות כמו למשל כשירות של מינויים או שיקולי הענקת פרס, בית המשפט בוחן את המקרה וקובע האם לדעתו מדובר בהחלטה סבירה או בהחלטה שאינה סבירה של בעל הסמכות והאם הוא מבטל את ההחלטה.
עילת הסבירות הגיעה לחיינו כחלק מירושה מן המנדט הבריטי, למעשה שמה של העילה אינה עילת הסבירות אלא עילת אי הסבירות ובמקור: עילת אי הסבירות הקיצונית, כפי שניתן לראות מן שינוי השם עברה עילת הסבירות שינוי מהותי במהלך הזמן, כאשר בעבר שימשה עילת אי הסבירות הקיצונית לפסילה רק של מקרים בהם כל אדם יכול לראות שיש בעיה קשה עם ההחלטה ואילו כעת מדובר בהחלטה נטו על פי דעתו של השופט ותפיסתו מה זה סביר ומה זה לא, שינוי שעשה כמובן אהרון ברק בשנות השמונים.
בואו תעשו ניסוי, קחו מקרה גבולי ותשאלו חבורת אנשים מה דעתם על המקרה ומה סביר לעשות, ככל הנראה להוציא ממקרים קיצוניים תקבלו תשובות שונות בקרב הנשאלים, הסיבה לכך היא שההגדרה של מה זה סביר היא הגדרה סובייקטיבית אשר משתנה מאדם לאדם על בסיס תפיסת עולמו, חוויותיו, השקפתו וערכיו.
פיתוחה של עילת הסבירות לכך ששופט יכול לקבוע על פי רצונו מה זה סביר ומה זה לא ואינו נזקק לאי סבירות קיצונית, נתנה כוח עצום בידי בית המשפט- הכוח להחיל את ערכי השופטים על כל מקרה שמגיע לפתחם ולהחליף בכך את שיקול דעתו של מי שקיבל את ההחלטה.
כדי להבין עד כמה מדובר בדבר מופרך נביא כדוגמה את חוות דעתו של היועמ"ש לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, מנדלבליט רצה למנות את מקורבו מומי למברגר לפרקליט המדינה אך אמיר אוחנה אשר לו ורק לו הייתה קיימת הסמכות למנות על פי חוק ביקש למנות כממלא מקום זמני אנשים אחרים, מנדלבליט מיהר להוציא חוות דעת שבא קבע כי כל מינוי של אדם אחר לתפקיד שהוא אינו למברגר אינו מינוי סביר, האם סביר לקבוע שרק אדם אחד במדינת ישראל יכול לכהן בתפקיד מסוים?! נראה שכל אדם "סביר" יבין שמדובר בהחלטה בעייתית בלשון המעטה.
כפי שהזכרנו למעלה ביטולה של עילת הסבירות הוא לא דבר שעלה לראשונה עכשיו ואפילו אהרון ברק ביטא את דעתו כי ניתן לצמצם את עילת הסבירות, יותר מכך, צריך להגיד שבסופו של דבר ביטולה של עילת הסבירות לבדה לא תשנה מהותית את היחסים בין הרשויות, מכיוון ובית משפט אשר אינו רואה את עצמו כפוף לכלים שניתנו לו בחקיקה יכול לתרץ פסילת החלטות במיליון סיבות אחרות, כל עוד לא יסדירו את היחסים בין הרשויות ואת הכפיפות לחוקי המדינה אז לביטולה של עילת הסבירות יש חשיבות מועטה.
אבל דווקא לכן מדובר בחקיקה כל כך חשובה, מרגע פרסום הליכי החקיקה חזרו לחיינו הקולות של קריאות לסרבנות ללכת לצבא נגד הסבירות, קריאות למרי אזרחי נגד ביטל עילת הסבירות, וקריאות להקמת כח "קפלן" שילחם נגד כוחות הרשע המבקשים לקחת את עילת הסבירות מבית המשפט.
דווקא בגלל שמדובר בנושא אשר אינו משפיע רבות על היחסים בין הרשויות ללא הסדרת מעמד בית המשפט, דווקא בגלל שמדובר בנושא שעד לפני לא הרבה זמן לא היה שנוי כל כך במחלוקת והקריאה לצמצום העילה לא הייתה דבר מהפכני, דווקא בגלל כל זה, החשיבות של חקיקת העילה היא בחשיפת הצביעות של ארגוני המחאה, ארגונים שבניגוד למה שהם מנסים למכור לציבור לא באמת מעניין אותם מה יהיו פה היחסים בין הרשויות והמבנה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
ארגונים שכל מה שבאמת מעניין אותם זה למנוע מכנסת ישראל שנבחרה באופן דמוקרטי על ידי הימין, למשול.
הכותב הוא מנכ"ל הפורום המשפטי למען ישראל