לפני למעלה מעשור ביקש אורי אורבך לנסות ולחבר את הציונות הדתית כולה למפלגה אחת. בחלומו הוא ראה לצד הכיפה הסרוגה לבבות שונים המתאחדים תחת כיפה אחת שבקודקודה רצון לקדם ערכים ואמונה, תורה ועבודה. חלום וחזון עם מציאות ועמל.
יחד עם הרב רונצקי, עם נפתלי הדתי ליברל, ואיילת החילונית וחבורה מעניינת שנרקמה סביבם, החל החלום. החיבור היה גם לאורי אריאל, ולאחר מכן לאנשי מפתח שונים שבלב כולם הייתה מטרה אחת חשובה ומקודשת.
ואז החל הסיאוב, אבל לא עליו אני רוצה לדבר. חשוב שנזכור שהחלום ההוא, שנרקם אי אז בגירוש ובלבנון השניה של אולמרט, הוא חלום וחזון פורץ דרך. הסיאוב והטעויות והיצרים שפשטו מאז לא מורידים במאום את החזון.
הכעס הגדול ביותר שהיה לי על בנט ושקד ואורבך וסילמן ואנשים נוספים שסמכתי עליהם מאותה החבורה, היה בעיקר על פרימת החלום. אבל נראה לי כי המציאות מטלטלת כל כך, שאולי הגיע הזמן להחזיר בחזרה את החלום והחזון לשולחן.
"הציונות הדתית" הפכה לדאבון ליבנו למייצגת שבר מפלגה. ואינני מאשים את חבריי המנהיגים אותה. אך חובה לומר, דווקא בשל הערכתי אליהם, שלו יאחזו בקרנות המזבח של הנהגה בצבע אחד ובקול אחד, תלך מפלגתם ותצטמק והנזק יהיה גדול מההישגים.
עכשיו, ממש עכשיו, זה הזמן לפתוח את המפלגה באמת לגווניה השונים והיפים של הציונות הדתית. לשים בהנהגתה לצד רבנים חרדליים - רבנים ורבניות ליברלים. אנשי עסקים וספר, אנשי מדע וחזון. מעדות שונות (!) ומגוונים שונים.
להקשיב לקולות המחנה הדתי לאומי מבית אל ומרכז הרב, מגבעת שמואל ועתניאל, מחיספין וירוחם, מאילת נתיבות ושדרות. ולצידם להקשיב לקולות חברון ודרום תל אביב, הערבה הנגב הגליל ובקעת הירדן. אילולי נעשה זאת כעת, תתפרק הציונות הדתית והגוונים האחרים במניפה הדתית לאומית ימצאו עצמם ללא בית וללא קול.
אז יבואו האומרים ויגידו: "כבר פתחנו את ביתנו, ונתנו לכם הזדמנות להצטרף. ופספסתם אותה" ואל מול אמירה זו אשיב - בזו בדיוק טעותכם. פתחתם את ביתכם שלכם, אך הוא לא ביתנו. ואם נרצה באמת להקים מפלגה שתהווה בית לערכים לאומיים וציוניים וערכיים, נצטרך שהבית יהיה של כולנו. שהמשולש שווה הצלעות יתנוסס בו בגאון, ללא כחל וסרק. ללא קריצות. באמת ובאמונה. עם ישראל. בארץ ישראל ובמדינת ישראל. על-פי תורת ישראל.
והמשולש הזה צריך להכניס תחת כנפיו ערכים ואמון שהציבור הישראלי כל-כך צמא אליו. פשרה ולא פשרנות, אמת ואמונה ללא קריצה. אהבה ולא ליבוי שנאה ומדון.
הגיע הזמן, להחזיר את חלום הבית היהודי ולהכניס תחתיו את כל גווני הציונות הדתית. קל יהיה להגיב לדברים בביטול, כמו כל חלום, כמו כל אמת הקשה והרחוקה. אבל זה חזון שאנחנו חייבים לילדנו ולעתידנו!
הכותב הוא מנהל חברת הדיגיטל פאסי.קראוס