התחלה// לפני 29 שנה, השמינית מתוך עשרה אחים ואחיות. נולדה וגדלה בשכונת גבעת שאול הירושלמית.
אבאמא// הרב והרבנית מתניה ונעמי בן נתן. "אבא מלמד במכון מאיר ואמא יועצת חינוכית, מדריכת כלות ומורה. בבית ספגתי הרבה אהבת תורה ויראת שמיים. חינוך היה בעצמות ובאמת כולם יצאו מורים, חוץ ממני".
בחדר אחד// "זכיתי לילדות מדהימה. היינו שש אחיות שחיו באותו החדר, ואני חושבת שבצפיפות ובהווי המיוחד שלנו יחד היה משהו מאוד מחבר".
השבר// רגע מכונן מבחינתה היה הגירוש מגוש קטיף. "הייתי בכיתה ו' והשתתפתי בלי סוף בהפגנות נגד הגירוש. היה לי ברור שיהיה פה נס ולא יהיה גירוש, וכשזה קרה היה לי שבר מטורף. הלכתי עם המון כעס על המערכת והרגשה שאני חייבת לפעול לקירוב הגאולה ולחזק את תחושת השייכות של עם ישראל לארץ ישראל. זה מה שהביא אותי לגבעות בהמשך".
הצלה// למדה בבית ספר היסודי נועם, אבל פחות השתלבה במסגרת הלימודית. "בלימודים הרגילים לא השקעתי יותר מדי כי זה דרש ממני המון מאמץ. שמתי דגש על החוזקות שלי בדרמה ובאומנות. הייתי יושבת שעות בבית ומציירת להנאתי, ממציאה הצגות וריקודים. מה שהציל אותי בבית הספר היו חוגים באומנות, מחול ותיאטרון וזה היה עולם מלא מבחינתי".
מתנות// "הרבה פעמים כשאני נפגשת עם תלמידים שקשה להם במסגרת של בית הספר אני אומרת להם: גם אם אתם לא טובים במתמטיקה ובאנגלית זה לא סוף העולם, כי יש לכם בטוח כישרונות משלכם. את תעודת הבגרות שלי סיימתי בקושי, וברוך ה' החיים שלי מוצלחים ועמוסים ומלאים ביצירה ואני לא מרגישה לרגע אחד שנכשלתי. קיבלתי מהקב"ה מתנות אחרות ואני מאושרת בהן".
לגבעות// למדה באולפנת מעלה לבונה. "עדיין הרגשתי את האדוות של הגירוש. היינו חבורה של בנות שדילגה בין האולפנה ובין הגבעות. כל הזמן ביקרנו ברמת מגרון ובמעוז אסתר. באופי שלי אני אדם מאוד פחדן ואני נורא מפונקת, ולהגיע לגבעות לא היה טבעי בשבילי. זה ממש לא נבע ממרד או בריחה, אלא הייתי ממש בסיפור האידאולוגי. רציתי להיות חלק מגאולת הארץ".
למען הארץ// באותן שנים הייתה גם חברה בתנועת 'נוער למען ארץ ישראל'. "בכל שבוע נסעתי יחד עם דניאלה וייס לפגישות אצל הרב לוינגר בחברון. אלו מפגשים שנחרתו בי. אנחנו, בני הנוער, היינו יושבים וחושבים יחד מה המשימה הבאה שלנו ואיך אפשר לקדם את ההתיישבות ואת ההסברה. הייתה אווירה של שליחות ואחריות גדולה".
נערת גבעות 1// בסוף כיתה י"א עזבה את המסגרת של האולפנה לטובת מעבר לגבעות. "היינו חבורה של בנות דוסיות ואידיאליסטיות שארץ ישראל הייתה חשובה להן וגרנו על הגבעה במעוז אסתר. היינו שם כל השבוע, בכל מזג אוויר. היה לנו מטע זיתים שהיינו משקות בדלי מים. תחזקנו את המקום מכספים שלנו ומתרומות. בשלושת החודשים הראשונים לא הצלחתי לישון מרוב פחד. הייתי מנסה להירדם ולא מצליחה. שקשקתי. להתקלח הלכתי בבית. רק ארץ ישראל הצליחה להוציא ממני את המסירות הזאת".
נערת גבעות 2// "אנשים לא ידעו איך לאכול אותנו. הרגשתי את הזלזול של החברה ואת היחס הסטריאוטיפי כלפינו, אבל הייתי חדורת שליחות. אני לא בן אדם שמנסה לשבור מסגרות. היינו ילדות טובות ירושלים, וההליכה לגבעות נבעה רק מתוך אידאולוגיה ולא מאיזו משובת נעורים".
לומדת// בגיל 17 החלה ללמוד בבית הספר לתיאטרון אספקלריא. במקביל החלה בלימודי תואר ראשון בחינוך במכללת מעיינות. "חיפשתי את הייעוד שלי בעולם. בערבים הייתי חוזרת לגבעה במעוז אסתר".
נפגשים// בגיל 17 וחצי נישאה לדניאל בנדר בן ה־19, שגדל בקריית טבעון במשפחה שחזרה בתשובה. "דניאל הגיע לגבעות בגיל 15. באחד הימים הדרכתי קבוצה שהגיעה מחיפה ואמא של דניאל הייתה שם. בערב היא התקשרה אליו והודיעה חגיגית: 'מצאתי את הכלה שלך', אבל לא נעשה עם זה שום דבר. רק שנה אחר כך חברה הציעה לנו זה את זה. לי היה ברור מהפגישה הראשונה שזה יהיה בעלי".
ארמון אבנה// "כשהתארסנו דניאל התחיל לבנות לנו בית בגבעה שמשקיפה על ים המלח ליד מצפה יריחו. חודש לפני החתונה הרסו לנו את הבית, ובכסף שקיבלנו בחתונה שילמנו על הבית שכבר נהרס. שם, על חורבות הבית, הוא הבטיח לי: יום אחד אני אבנה לך ארמון. ברוך ה' בימים אלו הוא הגשים את החלום".
החצי השני// דניאל בנדר (31), עובד בבנייה ובחקלאות. בימים אלו סיים לבנות את ביתם שביצהר. "הוא בנה את בית החלומות שלנו מעץ וברזל. הוא מוכשר מאוד. שלוש שנים הוא בנה לנו ארמון. יש לו כרמים שהוא מגדל. יש בו מסירות נפש עצומה לארץ ישראל, אומץ גדול והמון הומור".
הנחת// "שלושה ילדים מדהימים. שובה ציון בת העשר, הגדולה שלנו, יראה בן תשע ומבשר טוב בן שמונה. אהבת חיי הילדים האלה".
יצהר// כזוג צעיר גרו חצי שנה בגבעת יישא ברכה שליד מצפה יריחו. "זה היה בית בלי גג אבל היינו מאושרים. הייתי בתחילת היריון כשעברנו לגבעת גל ליד חברון, שם גרנו שנתיים". משם עברו ליצהר ובו קבעו את ביתם. "מקום מדהים לגור בו. אנשים אכפתיים ואידיאליסטים שחיים את מה שקורה לעם ישראל, עם רגישות ונתינה מאוד גדולה לכלל ישראל. זכות לגור במקום הזה".
תיאטרון// אחרי שנה ב'מעיינות' עזבה את לימודי התואר והקדישה את הזמן ללימודי תיאטרון, פלייבק, כתיבת מחזות ועוד. "הבנתי ששם הלב שלי מונח ובזה אני רוצה לעסוק. לימדתי תיאטרון והייתי במאית ומפיקה של הצגות תיאטרון בבתי ספר ובחוגים". בנוסף לכך פתחה את תיאטרון הפלייבק 'כנפיים', "הפלייבק הוא כלי תרפויטי מדהים".
על העץ// במקביל למדה גילוף וצריבה על עץ בבית ספר לאומנות בעץ. "זה היה לימוד זוגי. פתחנו עסק של יודאיקה 'עץ ציון - יודאיקה ארצישראלית'. מכרנו בתי מזוזות, קרשים לחלות, תמונות והזמנות אישיות".
אומנות בחול// יום אחד נתקלה בסרטון של ציור בחול ונשבתה בקסמו. "זה היה מדהים. הרגשתי שזאת יצירה שאני לא יכולה להתעלם ממנה. חיפשתי אומנית חול שתסביר לי קצת עקרונות וטכניקות, ומצאתי את הדסה דובין שלימדה אותי איך כל זה עובד. בעלי בנה לי שולחן אור ובמשך שעות ישבתי והתאמנתי. הייתי מתאמנת כל יום עד שתיים בלילה. זו הייתה בשבילי תרפיה מטורפת כי בסוף זה לגעת וליצור מחומר גולמי. זה פותח את הלב. לפעמים אני מציירת ובוכה".
סיפור בחול// מהר מאוד נכנסה במלוא המרץ לתחום האומנות בחול. "אני עושה סדנאות לבני ובנות מצווה וגם התחלתי להופיע עם זה. החוויה בהופעות היא שאנשים רואים מלמעלה את היצירה וזה מהפנט. ציור בחול הוא כל הזמן משתנה. יש בזה דינמיות מרתקת. זו אומנות שמעבירה סיפור".
על הבמה// בשנה האחרונה זכתה להופיע עם אומנים גדולים כמו יהורם גאון, אברהם פריד ואביב גפן, שלומי שבת, אתי אנקרי ועוד. "הופעתי עם יהורם גאון ששר על הבמה את 'אל ארץ צבי' ותוך כדי אני ציירתי בחול. זה היה קסם של הופעה".
פסטיבל// בשבוע הבא תופיע בפסטיבל 'ארץ אהבתי' מטעם מועצת שומרון. "זה פסטיבל מיוחד של אהבה לאדמה שיתקיים בחוות יתדות. אני אצייר שם בחול במופע משותף של חול ומחול עם בית הספר למחול של יסמין משולם. זו חגיגה אמיתית של אהבת הארץ לנשים. אני חושבת שחשוב שהחיבור לארץ לא יבוא רק דרך צער מפיגועים, אלא בחיבור טבעי ושמח אל הארץ הטובה שלנו".
אם זה לא היה המסלול// "הייתי בטח עומדת בראש עמותה לגאולת קרקעות".
במגרש הביתי:
הבוקר שלי// קמה בסביבות שבע בבוקר, "תלוי אם הייתה הופעה לילה לפני כן", שולחת את הילדים למסגרות ואז מעבירה סדנאות חול אצלה בסטודיו לילדי בר מצווה או בת מצווה, חזרות להופעות או פגישות עבודה, ובערבים מג'נגלת בין הופעות ובין ערבים משפחתיים.
פלייליסט// שומעת את שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, ניגונים של דדי בן עמי, ישיבת רועה ישראל וגם שירת נשים: ספיר גזבר, רוחמה בן יוסף ועוד.
השבת שלי// "הדבר הכי ניסי שיש בעולם. אי של שפיות, התנתקות מכל הרעשים החיצוניים, קצב אחר, קדושה וזמן משפחה".
דמות מופת// רחל אמנו. "עומדת על אם הדרך, נוכחת וצופה בכל המסע המטלטל שלנו כעם ומחכה לנו בזרועות פתוחות עד לבוא הגאולה".
מפחיד אותי// "כשעם ישראל מתרחק מהמהות ומהכוח שלו".
משאלה// "שנזכה להרגיש ולהתנהג פה כבעלי הבית, ושהאדמה תאיר לנו פנים ונזכה לאור חדש".
כשאהיה גדולה// "להוציא ספר, להפיק סרט באורך מלא מציורי חול ולהזדקן בשמחה ובבריאות עם המשפחה שלי".
לתגובות:rivki@besheva.co.il
***