לא מזמן ביקרתי בשארפסבורג, אחד משדות הקרב של מלחמת האזרחים האמריקנית, שבו התנהל קרב עקוב מדם ביום 17.9.1862. בזמן שהקרב התנהל שחרור העבדים לא היה המטרה המוצהרת של כוחות הצפון. מטרת הצפון הייתה הצלת איחוד המדינות כפי שהיה קיים עד אז. למה זה היה כה חשוב? זו הייתה מלחמה למען שלטון על העם בידי העם למען העם, מלחמה למען הדמוקרטיה והרפובליקה של ארצות הברית. כי אם המיעוט שמפסיד בבחירות יוכל לאיים על הרוב בפרישה כדי לבטל את תוצאות הבחירות – אזי אין דמוקרטיה ואין רפובליקה, ואין העיקרון הדמוקרטי של שוויון בין האזרחים, שלפיו כל קול בקלפי שווה לכל קול אחר, יכול להתקיים. זה בסיס מהותי ביותר של הדמוקרטיה – הכרעה על ידי בחירות חופשיות וחשאיות, שבהן כל אחד יכול לבחור לפי הכרתו וכל העם צריך לקבל את הכרעת הרוב.
לא רק שביטול העבדות לא היה מטרת הצפון במלחמה, אלא אף להפך. לא מעט חיילים אומנם היו נאמנים מאוד לאיחוד, אך לא התנדבו לצבא שנלחם למען שחרור העבדים. רוב תומכי המפלגה הדמוקרטית דאז היו אדישים לשאלת העבדים בדרום, ולא היו מוכנים להילחם לשחרורם.
הנשיא לינקולן, שהתנגד לעבדות, סבר בצדק שאין החוקה מעניקה לו סמכות לשחרר את העבדים או לבטל את העבדות במדינות שבהן היא קיימת. אך מפני שחלק חשוב מעוצמת הדרום נבע מהעבדים, שסיפקו כוח עזר במשק שבעורף וסייעו כתומכי לחימה בחזית, לינקולן רצה לאיים על מדינות הדרום המורדות בשחרור עבדיהן. מבחינתו היה זה צעד מלחמתי שנועד להחליש את הדרום, והוא סבר שלזה יש לו סמכות. לכן הוא כתב הצעת הכרזת שחרור, אך דחה את פרסומה לאחר התייעצות עם שרי הקבינט, שהעירו לו שאם יפרסם הכרזה כזאת בעת כישלונות צבאיים של הצפון, זה ייראה לא כהכרזה רצינית אלא כצעקת "הצילו" של הטובע בים. הוא החליט להמתין לניצחון הצפון בקרב חשוב.
ניצחון זה בא בדמות קרב שארפסבורג (או קרב אַנְטִיטֶם). צבא צפון וירג'יניה, בראשות הגנרל לי, פלש לצפון מתוך רצון להשיג ניצחון בקרב מכריע שיביא את בריטניה וצרפת להכיר בעצמאות הדרום. קרב זה התנהל עדיין תחת המטרה הישנה של הצלת האיחוד, הצלת הדמוקרטיה בפועל, בלי קשר לעבדות. אבל אחרי שהפלישה נבלמה (למרות שתוצאת הקרב הייתה באמת תיקו), לינקולן פרסם את הכרזת שחרור עבדי המדינות שתהיינה עדיין במרד ב־1.1.1863.
לכאורה היה פה שינוי במטרה המלחמה, שינוי מן המטרה שבשבילה התנדבו החיילים, שהיו ב־1862 עדיין כמעט כולם מתנדבים ולא מגויסי חובה. אפשר היה לראות בכך הפרת החוזה בין הממשלה ובין החיילים. מה צריכה להיות תגובת החיילים בכלל, ובייחוד תגובתם של מנהיגי הצבא, ובראשם הגנרל ג'ורג' מקללן, מפקד ארמיית הפוטומק שעמדה מול צבא צפון וירג'יניה? מקללן, תומך המפלגה הדמוקרטית, היה ידוע בהסתייגותו מעירוב נושא העבדים במטרות המלחמה. מה תהיה תגובתו?
ובכן, תגובתו באה לידי ביטוי בהיר וחד בפקודה כללית שפרסם לחיילי הצבא ושלח עותק ממנה לנשיא. הוא כתב שהממשלה האזרחית היא המקימה והמקיימת את הצבא, והצבא חייב להיות כפוף תמיד לשלטון האזרחי הנבחר. הוא הדגיש שזהו כלל יסודי בדמוקרטיה שכל חייל, כל שכן קצין, חייב להבין לעומק ולזכור תמיד. רק ראש הרשות המבצעת יכול לבטא בבירור ובאופן בלעדי את ההשקפות, המטרות והפקודות שהממשלה קובעת שהן מטרות צבא העם והמדינה.
"שיחות של קצינים וחיילים ביחס לצעדים ציבוריים שהוחלטו והוכרזו על ידי הממשלה", כתב מקללן, כשהן עוברות את הגבול, "נוטות לפגום ולהרוס את המשמעת והיעילות של הכוחות, על ידי החלפת רוח פוליטיקה מפלגתית במקום תמיכה יציבה, חזקה ואמיתית בסמכות הממשלה", ותמיכה זו היא "החובה העליונה של חייל אמריקני". עוד כתב שאם יש חייל או קצין החולק על החלטות הממשלה וחושב שהן מוטעות, אזי "התרופה לטעויות פוליטיות, אם נעשו כאלה, נמצאת רק בפעולת העם בבחירות" (מתוך פקודות כלליות מספר 161, מטה כללי, ארמיית הפוטומק, מחנה ליד שארפסבורג, מרילנד, 7.10.1862).
זמן לא רב לאחר מכן הנשיא פיטר את גנרל מקללן מפיקוד על ארמיית הפוטומק מסיבות של כישלון מקצועי. הוא קיבל את פקודתו של הנשיא למסור את הפיקוד לאדם אחר, ושוב לא פיקד על חיילים בהמשך המלחמה. לקראת הבחירות לנשיאות שהתקיימו בשנת 1864 הוא עשה כפי שכתב: פשט את מדיו ונבחר להתמודד מול לינקולן כמועמד המפלגה דמוקרטית. אומנם הוא הפסיד, וגם את ההפסד הזה הוא קיבל באופן דמוקרטי.
זה נקרא דמוקרטיה, התנהגות דמוקרטית למופת של מפקד צבאי עליון אשר חולק על הנשיא הנבחר בנושאים מהותיים. הוא לא שכח את מקומם האמיתי והנכון של חיילים וקצינים, אפילו הגבוהים ביותר, בדמוקרטיה: כפיפות לסמכות הממשלה שנבחרה בקלפי.
לצערנו, מאז הבחירות ראינו התנהגות אנטי־דמוקרטית חריפה וחמורה של חלק מן הטייסים והקצינים שלנו, בכל מיני דרגות. ואולי חמור יותר – ראינו בחלק מכלי התקשורת ואצל חלק מהפוליטיקאים אדישות בואכה תמיכה בהפרה בוטה זו של מהות הדמוקרטיה, של קבלת מרות השלטון האזרחי הנבחר וקבלת הכרעת רוב העם.
אני תפילה שהתנהגות זו תשתנה לטובה, אך יחד עם תפילה צריכות לבוא פעולות לביצור סמכות הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, הן בחינוך הנוער, החיילים והקצינים לכלל יסודי זה, והן בפעולות המחזקות את הכרעת רוב העם, אשר יכולה להתברר אך ורק דרך הקלפי.
הכותב הוא ר"מ בישיבה לבוגרי צבא בעלי
***