בתחילת פברואר 2022 מונתה עו"ד גלי בהרב-מיארה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה וזאת חרף התנגדותו של יו"ר ועדת האיתור - כב' נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, השופט אשר גרוניס.
כשלעצמי אני סבור שהדרג הפוליטי אכן צריך להיות זה אשר מכריע במינויים כגון דא, ולכן אין לי בעיה עקרונית עם עצם העובדה שהיא מונתה לתפקיד למרות התנגדות יו"ר ועדת האיתור, בדיוק כפי ששמחתי ששר הביטחון בני גנץ צפצף על התנגדות ועדת המינויים למינויו של עמיר פרץ כיו"ר התעשיה האווירית, והוא מונה לתפקיד ע"י ממשלת בנט בנובמבר 2021 תוך נימוק ש"למיטב הבנתנו נפלו שגגות בהמלצות הוועדה".
בהערת אגב נראה לי נכון לציין כי מינויים ונימוקים כאלה הם פריבילגיה השמורה רק לממנים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ואילו כאשר הצד הימני של המפה הפוליטית היה מבצעם הרי שמינויים שכאלה לא היו עוברים בשקט, הן מצד מתחסדי התקשורת והן מצד 'אדוני הארץ' - אנשי הציבור בשמאל.
דא עקא, נראה כי גרוניס ידע על מה הוא מדבר ביחס לבהרב-מאירה. התנגדותו למינויה היתה מפני שלטעמו היא חסרה את הניסיון ההכרחי בשני התחומים החשובים ביותר בעבודת היועץ: המשפט הציבורי (חוקתי ומנהלי), והמשפט הפלילי. ואכן מסתבר כי לא רק שהיא חסרה את הניסיון הנ"ל, אלא שהיא גם חסרת אופי וכישורים בשביל למלא את התפקיד רב העוצמה והחשיבות שהופקד בידיה.
כך למשל, למרות התנגדותה של היועמ"שית, מספר ימים לפני הבחירות, העבירה ממשלת המעבר בראשות לפיד את ההסכם בעניין הגבול הימי עם לבנון מבלי להביאו להצבעה במליאת הכנסת. יועמ"ש עם עמוד שידרה לא היה נותן לכך לקרות.
בחודשים האחרונים לא נשמע קולה של היועמ"שית כנגד חסימות צירים מרכזיים כמו נתיבי איילון וכנגד קריאות של הסתה והמרדה מצד בכירי שלטון לשעבר, נבחרי ציבור בהווה, ופשוטי העם. גם בנושא הסרבנות והמרי הצבאי נדם קולה של היועמ"שית, כאשר מאידך לשונה אינה נאלמת כשהיא מסכלת פיטורים של ניצב במשטרה או כשהיא מוציאה חוות דעת לעומתיות כנגד דעת שר המשפטים בכל הקשור לרפורמה המשפטית, ואף שולחת נציגים מטעמה להציג את חוות הדעת האלה בוועדות הכנסת, מבלי לעדכן מראש את השר.
חדלות המעשה של בהרב-מיארה אשר חופפת את האלם אליו נכנסה, זועקת לשמיים! מאז תחילת המחאה כנגד הרפורמה המשפטית לא הוגש אפילו כתב אישום אחד כנגד מי מחוסמי הצירים, הסרבנים, הממרידים, המסיתים וכו', כאשר ביניהם היו שאיימו ברצח על ראש הממשלה ונבחרי ציבור ועוד כהנה וכהנה. לשם השוואה, בתקופת ההתנתקות ב-2005 הוגשו תוך תקופה קצרה מאות כתבי אישום על עבירות קלות בהרבה וכנגד קטינים ואנשים חסרי כל רקע פלילי.
הדג מסריח מהראש... איך אפשר לבוא בטענות אל המשטרה ואל הפרקליטות כאשר העומדת בראש מערכת האכיפה איננה מתאימה לתפקיד ואיננה מתפקדת?! איך אפשר לבוא בטענות למפכ"ל המשטרה כאשר אין לו גיבוי מצד מי ששמה את עצמה כבוסית שלו?! איך אפשר לבוא בטענות לשוטרים כאשר הפרקליטות לא מתפקדת, ופושעים שנתפסים ונעצרים בעמל רב משוחררים בהבל פה?!
את כל זה רואים מגזרים אחרים, דוגמת הדרוזים בגולן, ומרגישים חופשיים לעשות ונדליזם ופרעות מבלי שמערכת האכיפה תרתיע אותם ו/או תטפל בהם לאחר מעשה.
גם בנושא משפט נתניהו אנו מוצאים יועמ"שית שלא מבינה את רמיזות השופטים לגבי תיק 4000. אי הבנתה את הרמיזות הביאה את השופטים לכינוס הפרקליטים בלשכתם ולהוצאת אמירות חריגות ביחס לסיכויי התביעה בתיק הנ"ל. אבל בהרב-מיארה עדיין מטפסת על העץ ולא נראה כי היא מחפשת סולם לרדת ממנו, ולו בהליך גישור להסדר טיעון כפי שהמליצו לה מביני דבר (ואף אהרון ברק). מה איכפת לה שהתיק הכי נפיץ במזרח התיכון ימשיך להתנהל כתמול שלשום, ובלבד שהאגו שלה לא ייפגע?!
בעיית המשילות הקשה שממנה סובלת מדינת ישראל, המוכרת לכולנו על בשרנו - הכוללת בין היתר: פשיעה מאורגנת, אלפי נשקים לא חוקיים, פרוטקשן נרחב, חבלה ברכוש ושטחים חקלאיים, גדילה ניכרת במעשי רצח במגזר הערבי - מחייבת יועץ משפטי לממשלה עם ניסיון רב, עם עמוד שידרה משמעותי, עם כישורים ויכולות, ועם אומץ ואופי מנהיגותי שיגרום למשטרה ולפרקליטות להסתער אחריו כנגד היעדים המבוצרים של הפשיעה וההפקרות ושאר הנגעים שפשו בחברה הישראלית. יועמ"ש שאינו פקיד משפטי בכיר גרידא. יועמ"ש שלא מבלה את זמנו בכנסים ובתקשורת אלא בשוחות הקרב. יועמ"ש שלא מכלה את רוב זמנו בניסיון לעצירת פעולות ממשלתיות לגיטימיות אלא במחשבה על תיקון חוקי העונשין, באופן שירתיעו ויחמירו את העונשים וכדו'.
אשר על כן, לאור כל הנ"ל, ולא בגלל שהיועמ"שית מונתה ע"י ממשלת בנט, על ממשלת נתניהו, שכבר נתנה לה תקופת חסד/ניסיון משמעותית, לפטר את היועמ"שית לאלתר, ולמנות תחתיה איש או אשה שמתאימים לתפקיד ולאתגר העצום שהוא טומן בחובו. באותה הזדמנות רצוי גם שיהיה מדובר במשפטן שמבין את חוליי המערכת ומזדהה עם הצורך ברפורמה המשפטית או לפחות בחלקה הגדול.