לאחר חודשיים וחצי של הקפאה, חזרה השבוע הכנסת לקדם את הליכי חקיקתה של הרפורמה המשפטית.
בניגוד לכנס הקודם, הפעם הסעיפים המרכזיים של הרפורמה, שינוי הוועדה לבחירת שופטים ופסקת ההתגברות, נותרו מחוץ להליכי החקיקה, והדיונים בוועדת החוקה עוסקים בעיקר בשינוי עילת הסבירות. כמו כן, גם החוק שיאפשר לשרים למנות את היועמ"שים של משרדיהם מקודם בימים אלה.
שני החוקים המקודמים כיום הם אלה שהושגו לגבי מרבית סעיפיהם הסכמות בבית הנשיא, אלא שכזכור שיחות אלה התפוצצו לפני כחודש. למעשה, דווקא פיצוץ השיחות מצד האופוזיציה היה זה שהוביל להחייאת הרפורמה. ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית עד לפיצוץ הייתה כי השיחות בבית הנשיא אומנם לא מובילות לשום מקום, אך הן משמשות תירוץ בשביל נתניהו להמשך הקפאתה. מרגע הפיצוץ, ובמיוחד נוכח האשמת נתניהו בדבר, הובן בקואליציה כי אין טעם להמשיך לעצור את חקיקת הרפורמה, שכן האופוזיציה "איננה מעוניינת להגיע להסכמות", כפי שנאמר בשלל נאומים בשבועיים האחרונים.
השבוע העריכו בכירים בקואליציה כי פיצוץ השיחות שינה גם את מאזן הכוחות בתוך הליכוד עצמו. כזכור, באופן רשמי הליכי החקיקה נעצרו בסוף הכנס הקודם בגלל מחאות הענק, איומי הסרבנות והצתת הרחובות שהגיעו לשיאם עם פיטוריו של השר גלנט, פיטורין שלא מומשו. אלא שהסיבה המעשית שבגללה נעצרה החקיקה היא מחנה בתוך הליכוד שהתנגד לחקיקתה, בשל הרצון להגיע להסכמות. עובדה זו יצרה מציאות שבה לא היו לקואליציה 61 אצבעות כדי להעביר את החוקים המדוברים.
כל זה השתנה, כך אומרים בכירים בקואליציה, בעקבות פיצוץ השיחות. "אנחנו נמצאים היום במצב שונה. ההתנגדות שהייתה בליכוד לפני כמה חודשים כבר איננה. יש שם הבנה שאין באמת אפשרות להגיע להסכמות עם האופוזיציה, כי היא לא מוצאת שום סיבה להגיע לכאלה", אומרים הבכירים ל'בשבע'.
מה גרם לשינוי? רק פיצוץ השיחות בבית הנשיא?
"זה היה האירוע ששינה את המשוואה, אבל זה יותר מזה. הקואליציה לא מביאה עכשיו את החוקים הכי שנויים במחלוקת, אלא דווקא את אלה שעד לפני כמה חודשים היו קונצנזוס מוחלט. שינוי עילת הסבירות הופיע במצע של גדעון סער. על הסעיפים האלה היו הסכמות בבית הנשיא, כמו שכולם יודעים מהדברים שיצאו משם. לכן המתנגדים בליכוד, שלא התנגדו לעצם הרפורמה אלא לדרך שבה היא הועברה, רואים שאין באמת עם מי לדבר".
בסוף החשש שלהם לא היה רק מכך שזה לא עובר בהסכמה, אלא מהמחאות שהציתו את הרחובות. זה לא בדיוק נעלם.
"קודם כול, גם זה נעלם. אתה רואה ירידה חדה מאוד במספר המשתתפים בכל ההפגנות האלה. הם עדיין אלימים מאוד ועושים דברים בלתי נסבלים, אבל המספרים הולכים וקטנים. בסוף, איך תמכור לציבור את המחאה הזאת? הרס הדמוקרטיה זה עילת הסבירות לפי מודל השופט סולברג ולא השופט ברק? זה משהו שהציבור כבר מבין שהוא מגוחך. ומעבר לזה, וכמו שאמר נתניהו השבוע במליאה בדיון 40 החתימות, ההפגנות בכל מקרה ימשיכו".
צמיגים בוערים בפתח החניון
וההפגנות אכן ממשיכות. כבר בשבוע שעבר תוכננה הפגנה מול הכנסת לקראת הדיון בוועדת החוקה על שינוי עילת הסבירות, אלא שהיא בוטלה בעקבות הפיגוע בעלי, לאחר שמארגני המחאה פנו לחברי הקואליציה שידחו את הדיון גם כן, מה שאכן נעשה. במוצאי שבת חזרו ההפגנות לקפלן, עם צניחה ניכרת במספרי המפגינים ביחס למספרים שהיו עד כה, אך יחד עם ההפגנות חזרו גם חסימות הכבישים באיילון.
שיאן של ההפגנות הגיע ביום שלישי השבוע, כאשר בחמש בבוקר הגיעה שורה של מפגינים לביתו של שר המשפטים יריב לוין במודיעין. אלה פתחו במחאה קולנית שכללה תופים וזמבורות שבהמשך התגברו לסירנות, חסמו את הגישה לחניון והבעירו צמיגים על הכביש. כל זה בזמן שכל תושבי השכונה סובלים קשות מהאירוע.
בפוסט שפרסם לוין במהלך הבוקר ההוא תיאר השר את מהלך האירועים, והפנה אצבע מאשימה כלפי היועמ"שית גלי בהרב־מיארה והמשנה שלה גיל לימון: "היועצת ומערכת אכיפת החוק שתחתיה מעלימות עין מהאלימים, שלא לומר קורצות לאלימים, ומאפשרות להפקרות להשתולל... הדבר הכי מקומם זו האכיפה הבררנית. את המפגינים נגד ההתנתקות עצרו באלפים והגישו מאות כתבי אישום. למפגינים יוצאי אתיופיה התנהגו בברוטליות ובאכיפה בסטנדרטים שלא היו כמוהם. אבל יש מורמים מעם, אלה שנמצאים בצד הנכון, בצד של מערכת המשפט. הם לא נעצרו עד היום. נגדם לא הוגשו כתבי אישום עד היום והם קיבלו אור ירוק. איתות ברור שלהם מותר, ואין שום גבול".
"שני דברים צריך להבין. האחד - שהרפורמה תעבור, והשני - שההפגנות יימשכו גם אם יקפיאו אותה לעד", אומר היועץ האסטרטגי אודי טנא. "כבר ברור לכולם שההפגנות הן לא נגד הרפורמה, אלא נגד הממשלה. כל צעד הופך לסוף העולם ולקץ הדמוקרטיה, גם אם מדובר בלהעביר עט מחדר אחד לשני במשרד נידח".
בסוף המחאה הייתה הסיבה העיקרית להקפאת הרפורמה. למה שזה לא יחזור גם הפעם?
"שתי סיבות עיקריות. האחת, החרדים חייבים אותה. אין מה לעשות, בשביל חוק הגיוס חייבים רפורמה כלשהי במערכת המשפט. לכן הרפורמה תעבור. סביר להניח שהיא תהיה שונה ממה שתכננו מלכתחילה, אבל יהיו שינויים במערכת המשפט. באופן כללי צריך להבין שהמושג רפורמה הוא למעשה מעטפת. כשעבר חוק העמותות לפני כמה שנים, זה היה אותו דבר. דיברו על רפורמה בנושא התרומות הזרות מחו"ל, אבל זה היה המעטפת, אחר כך עיצבו את הכלי שאיתו עשו את זה. הסיבה השנייה היא שהמחאה חטפה הרבה מכות בשבועות האחרונים".
אילו מכות? כי עד כה נראה שמי שלא מפסיקה לספוג מהלומות זאת הקואליציה.
"זו טעות, ומספרי המפגינים יראו את זה. גם ההליכה של ראשי המחאה למחוזות ההזיה מעידה על איבוד כיוון של המחאה, וזה משום שגם הם מרגישים שהציבור לא איתם. זה לא קורה סתם, אלא כי כולם יודעים שהרבה חברי כנסת מהאופוזיציה תמכו בחוקים האלה בדיוק, לפני שנתניהו חזר לשלטון. לא סתם הטריק של רוטמן בוועדת החוקה, כשציטט את יאיר לפיד תוקף את החלטת בג"ץ להתערב במדיניות של המדינה לגבי מיגון יישובי הדרום, הוציא המון אמוציות מחברי מפלגתו, שלא ידעו שרוטמן מצטט את יושב ראש האופוזיציה. אבל מעל לכול, האירועים האחרונים במשפט נתניהו הנחיתו מכה קשה על המחאה, וגרמו ליותר ויותר אנשים שהיו באמצע, ללא עמדה מוצקה, להבין שחייבים רפורמה במערכת".
טנא מדבר על הפרסום בחדשות 13 של דברי השופטים במשפט נתניהו לתביעה, שבהם נאמר לתובעים כי האחרונים מתקשים להוכיח את סעיף השוחד בתביעה. כצפוי, האירוע הדרמטי שבו השופטים אומרים שבתיק הדגל נגד ראש הממשלה התביעה הסתבכה קשות יצר שורה ארוכה של תגובות במערכת הפוליטית, וחיזקה בעיני תומכי הרפורמה את הנחיצות בקידומה.
דרושה דמות מאחדת
במקביל לאירועי משפט נתניהו, שמשליכים ישירות על מעמדה הציבורי של הרפורמה, ראשי המחאה וקבוצות הלחץ שנולדו במהלכה רק מגבירים עוצמה. המטרה המוצהרת של הגופים האלה, כך הם מקפידים לומר, היא להבעיר את המדינה. כך הגיעו מכתבי סרבנות נוספים, הפעם מיחידת שלדג, אך לאחר מכן הוטל פקפוק באמינותם. נוסף על כך, בצה"ל ובחיל האוויר החליטו סוף סוף להודיע כי מי שלא יתייצב יואשם בסרבנות.
נוסף על המכתבים האלה, הגיעו גם אמירותיהם של אהוד ברק ויאיר גולן; הראשון ממשיך לקרוא למרי אזרחי, והשני מדבר על לקיחת החוק לידיים ועל "מרי רחב היקף באמצעים בלתי חוקיים". המשטרה פתחה בחקירה נגד השניים בחשד להסתה.
מי שתקף נחרצות את השניים הוא חבר הכנסת חילי טרופר, שפרסם פוסט בנושא: "את המאבק על הבית צריך לנהל עם גבולות ברורים, אחרת הבית המשותף יתמוטט עלינו... 'מרי אזרחי' לדברי ברק ו'מרי רחב היקף באמצעים בלתי חוקיים' כהגדרת גולן מחמירים את הקרע הפנימי ואמורים להרתיע כל מי שהדמוקרטיה חשובה לו, ובעיקר את כל מי שרוצה שנמשיך לחיות כאן ביחד, למרות חילוקי הדעות בתוכנו". יש להדגיש שאנשי המחנה הממלכתי מקפידים בכל ריאיון ונאום שלהם לגנות קריאות למרי אזרחי וסרבנות.
"אחד הדברים שהקואליציה למדה מהטעות בכנס הקודם הוא שהיא כבר לא מתרגשת יותר מדי ממחאות האופוזיציה", אומר עורך דין זאב לב, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה. "לכן אנחנו רואים חזרה לחקיקה. גם הבחירה בעילת הסבירות לא הגיעה סתם. העניין הוא שאם יסתפקו רק בעילת הסבירות בשביל למכור לציבור שעשו משהו, מדובר בכישלון של ממש".
למה זה כישלון?
"כי עילת הסבירות, בסופו של דבר, היא אירוע קטן ודי שולי בכל הרפורמה המשפטית. בית המשפט, אם ירצה, יוכל להמציא עילה חדשה שתחליף את עילת הסבירות. נכון, מדובר ברמות חוצפה מחרידות, אבל לצערנו בית המשפט נגוע בה. לכן גם חברי הקואליציה צריכים להבין שלהעביר את עילת הסבירות ושם לעצור לא מקדם אותם במילימטר להבטחות של הפוליטיקאים לציבור. זה עוד אחד מהדברים שהפוליטיקאים היו צריכים ללמוד מהכישלון בכנס הקודם, שהציבור רוצה שהם ימלאו את ההבטחות שלהם".
בסבב הקודם נעשו הרבה טעויות שהובילו למקום שבו הרפורמה נמצאת כיום. איך לא חוזרים עליהן?
"קודם כול צריך להבין שבסבב הקודם אחת הבעיות הקשות הייתה שהקואליציה הגיעה מעמדה של יהירות גדולה מאוד. היה ניצחון גדול בבחירות, וחשבו שלאופוזיציה אין באמת כוח. זה הוביל לכך שמצד אחד לא פנו לתומכי הקואליציה כדי להסביר להם את סעיפי הרפורמה מספיק טוב, וגם לא חשבו שהאופוזיציה יכולה להרים מחאה שכזאת. הפעם נראה שהמסר הזה עבר, ומגיעים לאירוע הזה בצורה הרבה יותר מחושבת".
"בעיית הסברת הרפורמה הייתה מרכזית מאוד בסיבוב הקודם", מוסיף טנא. "כל יועץ תקשורת מתחיל יודע לדקלם מתוך שינה שלפני יציאה למהלכים דרמטיים כל כך, צריך לבנות את המעטפת שתעזור לקדם אותם, ובמקרה הזה מדובר על קמפיין מוצלח מאוד. זה לא היה בסבב הקודם".
איך פותרים את זה?
"בעיניי הגענו למצב שבו הדרך הכי נכונה היא למנות סוג של פרויקטור שירכז את הנושא. דמות שיחסית נמצאת בקונצנזוס הציבורי מחד גיסא, ויכולה לדבר עם כל האוכלוסיות בישראל, ומאידך גיסא תומכת ברפורמה, מבינה אותה ותוכל להציג אותה לציבור".
בעיקרון דבר כזה אמור להתבצע על ידי דוברים ומנהלי קמפיינים, והליכוד יודע לנהל קמפיינים פוליטיים מוצלחים למדי. למה שמפלגות הקואליציה והשרים לא יוציאו כספים כדי לשווק את המדיניות שלהם? למה למנות מישהו מיוחד לתפקיד סמי ממלכתי לשם כך?
"כי בחודשים האחרונים הפכנו לחברה עוד יותר מקוטבת. מעבר לשיווק הרפורמה צריך גם לאחות את הקרעים בעם. מנהלי קמפיינים פוליטיים לא יכולים לעשות את זה, כי בהגדרה הם משויכים פוליטית. הנשיא ניסה להיות הדמות הזאת, אבל הוא לא הצליח, כי בסוף הוא התיישר עם עמדות השמאל, שבמקור מהן הוא מגיע. לכן צריך משהו אחר".
אחת הבעיות העיקריות שמקדמי הרפורמה נתקלו בהן בסבב הקודם היא התחושה של המוחים כי הטיעונים שהעלו נגד הרפורמה זכו להתעלמות ולא לבוז מצד רוטמן ולוין. חלק מהטיעונים, לדוגמה הטענה שאם תבוטל הביקורת השיפוטית יהיה ניתן לבטל את הבחירות בישראל, היו משוללות כל אחיזה במציאות, שכן המציאות החוקית אינה מאפשרת זאת. לעומת זאת עלו טיעונים אחרים שדווקא היה ראוי לתת להם מענה.
על חלקם אכן ניתן המענה, וסעיפים ברפורמה עוצבו מחדש על מנת לסגור את הפרצות שהתגלו. חלקם נותרו ללא מענה. מעל כל אלה נמצאות הטענות כי חוקי הרפורמה, בדגש על עילת הסבירות וחוק היועמ"שים, לא נועדו לאפשר לשרים לקדם את מדיניותם, אלא בעיקר לאפשר לשרים להתנהל בשחיתות ציבורית ללא פיקוח, לדוגמה בהחזרת דרעי לשולחן הממשלה, או בשורה של מינויים פוליטיים. התנהלות הקואליציה והדיווחים מבית הנשיא, שמהם עלה כי הסיכומים העיקריים היו סביב מודל שיחזיר את דרעי לשולחן הממשלה, רק חיזקו את הטענות האלה.
"קודם כול, לגבי דרעי צריך לזכור ש־400 אלף איש רצו אותו כשר בממשלה. לכן זה לא שחיתות ציבורית למנות אותו, אלא רצון העם", אומר לב. "הדבר השני שצריך לומר זה שהטיעונים הללו נגועים בצביעות קשה. בפועל, עילת הסבירות והיועמ"שים לא מנעו שחיתות ציבורית, אלא יצרו שתי מערכות משפט שונות בישראל. מערכת אחת לימין ומערכת אחת לשמאל".
איך זה מתבטא בעיניך?
"פשוט מאוד. בזמן ממשלת מעבר אוחנה לא יכול היה למנות ממלא מקום לפרקליט מדינה. בזמן ממשלה מכהנת ארדן לא יכול היה למנות מפכ"ל. לעומת זאת, בזמן ממשלת מעבר, ורגע לפני השבעת ממשלה חדשה נתנו לשמאל למנות רמטכ"ל חדש. והאירוע הכי חמור, בזמן שמדובר בממשלת מעבר במיעוט, כלומר שאין טיפת ספק שאין לממשלה המכהנת שום לגיטימציה ציבורית, אישרו לה לרמוס את חוק יסוד משאל עם, לבטל את האופוזיציה בטענה שהיא לא אחראית, ולוותר על שטחים טריטוריאליים. עילת הסבירות לא מנעה שחיתות ציבורית, אלא אפשרה אותה לצד אחד במפה הפוליטית ללא טיפת פיקוח".
***