מנותקים מבחירה

"כשיש סמארטפונים בבית הספר זה גרוע מאוד, כי כל היום מדברים על שטויות. וגם כשיש בבית ולא מביאים את המכשיר לבית הספר זה הורס את החברות, כי יש קבוצות ודברים לא מתאימים", אומר בכנות ובבגרות משה תורג'מן, תלמיד כיתה ד' בבית הספר היסודי בדימונה. "לפעמים בימי הולדת ילדים מביאים סמארטפון וזה הורס ממש. סמארטפון זה מגרה מאוד אבל זה הורס לנו את הילדות".

אצל תורג'מן וחבריו האמירות הללו אינן מסתכמות בהתמרמרות וחזרה אל המסך. הן הובילו למעשה. תורג'מן הוא חלק מתופעה נרחבת בבית הספר בדימונה, שבו התלמידים החליטו בשיתוף עם ההורים כי הם מוותרים על הסמארטפון בגיל היסודי. "השורה התחתונה היא ש־120 ילדים הצטרפו לפרויקט, מדובר ביותר מ־70 משפחות", מספר לירון בורק, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית וחינוכית, תושב דימונה ואב לשלושה ילדים בבית הספר. "אני ועוד כמה הורים החלטנו שכדי להצליח מול הילדים ולעזור להם להסתדר חברתית ורגשית בלי סמארטפון צריך גיבוי קהילתי. לא רק ברמה הערכית, אלא גם להיות שייך לקבוצה של הורים וילדים שתומכים בכך ומדברים יחד".

לדבריו, גם במציאות שבה הורים מתנגדים מאוד לסמארטפונים, כאשר כל הילדים בכיתה מחזיקים במכשירים כאלה כמעט בלתי אפשרי לסרב להם. "רגשית במצב כזה זה אולי אפילו לא נכון, כי אתה מציב את הילד במצב בלתי אפשרי. לכן התחלתי להסתובב בין ההורים ולספר על ההשפעות של הסמארטפון בצמתים מכריעים של הילדים, כמו ההתפתחות הרגשית, ביסוס רגשות ודחיית סיפוקים. ניהלנו דיונים רבים. בהצהרה המשותפת שכתבנו ההורה חותם ומתחייב לא לתת לילד מכשיר טלפון חכם עד סוף היסודי, אבל זה לא חוזה נדל"ן. אנחנו רוצים שזה יבוא מתוך בחירה חופשית, ולכן זה ילווה בעוד פעילויות, שיחות והבהרות. אנחנו מארגנים קבוצת רכישה של טלפונים טיפשים, כך שאם הורה רוצה להיות בקשר הם הילדים שלו, יש לו את האופציה. אולי הילדים יחזרו לשחק סנייק כמו פעם", מחייך בורק.

בורק נפגש גם עם הורים שהתנגדו למהלך של הוצאת הסמארטפונים. "הגיעו הורים שמתנגדים. חלק אמרו שהם מתנגדים אבל באים לדבר כי חשוב להם לתת לילדים שלהם כלים. הורים כאלה מעשירים את הדיון. אגב, בדרך כלל הורים שמתנגדים חוזרים אחר כך ואומרים לך: בוא תעזור לנו ללוות אותו כי אנחנו רוצים לקחת לו את הסמארטפון. הם רוצים להחזיר לילדים שלהם את הילדות".

בטקס סיום השנה שנערך לאחרונה עלה בורק לדבר מול קהל התלמידים וההורים. "בשיתוף המנהל עליתי לבמה, סיפרתי להורים על המיזם והזמנתי את כולם להצטרף. יש לנו עצומה יפה שכתבנו עם קישור להרשמה, וברוך ה' מצטרפים כל יום עוד ועוד. בשבוע הבא אנחנו עושים אירוע בבית הספר. יהיו בו פעילויות לילדים עם קוסם או הופעה, ואנחנו במקביל נקיים דיונים ותהיה הרצאה שלי על השפעות המסכים. עד עתה הצטרפו כ־75 משפחות, ונקווה שיצטרפו עוד כמה עשרות. ברגע שזו תהיה קבוצה של מאה משפחות זהו גרעין מספיק חזק שאומר לילדים שהם לא לבד. הילד יאמר לעצמו: 'לא רק לי יש הורים משוגעים שמונעים ממני להצטרף'".

בעקבות ההצלחה בדימונה התקבלה פנייה מהעיר ירוחם. "בשבוע שעבר פנו מבית ספר בירוחם כדי לפתח מודל דומה. אני יכול להגיד שהלכתי בעקבות מודל שראיתי בשנה שעברה בבית ספר בקטמון שבירושלים, מודל שהצליח מאוד יפה. גם בלהבים היו תוצאות דומות ולהבים זה לא מקום דתי. השיח שלי הוא לא מכיוון תורני, אני לא בא כרב אלא כפסיכולוג. המגמה הזאת מרגשת, כי בשורה התחתונה היא גורמת להורים לחשוב לעומק מה הצורך של הילדים שלהם והיכן הם צריכים אותנו כהורים. אלו שיחות מרגשות מאוד, כי בסוף להורים נופל האסימון שכדי שהילד יתפתח הוא צריך אותם וזקוק לליווי. המתנה הכי גדולה שהורה יכול לתת לילד שלו היא העצמאות להתמודד עם תסכול ושעמום, להתמודד בעצמך ולא להיות תלוי. כשיש לך סמארטפון זה מקום לבריחה ומונע מהילדים לרכוש את יכולת ההתמודדות. זה כמו מוצץ לגיל מבוגר יותר".

מתקוע תצא בשורה

המגמה של התמודדות קהילתית מול פיתוי הסמארטפונים מתפשטת למקומות רבים בארץ. ביישוב תקוע שבגוש עציון נפל השבוע דבר: גובש תקנון בנושא הסלולרי אצל ילדים ונוער, והוחלט שלא לתת טלפונים חכמים לילדים לפני אמצע כיתה ח'. בזמן מוסכם ומשותף במחצית כיתה ח' יקבלו התלמידים מהוריהם טלפון חכם, וזאת לאחר שחתמו על כללי התנהגות מוסכמים מול ההורים. במהלך המחצית השנייה של כיתה ח' צוותי מסגרות החינוך ביישוב ילוו את השכבה ויהיו מעורבים במקרים ובסוגיות שיעלו בעקבות קבלת הטלפונים החכמים.

במכתב שהופץ ביישוב צוין: "עד למחצית כיתה ח' ישנה הסכמה משותפת כי אין לילדים טלפון חכם. עד מחצית כיתה ח', במידה וייפתחו קבוצות ווטסאפ (או רשתות אחרות) דרך המכשירים של ההורים, האחים וכדומה, הן יהיו מפוקחות על ידי ההורים". להורים נאמר כי "יתקיים בקביעות שיח, לימוד, בירור ועיסוק בסוגיות השונות והמשתנות העולות מהאתגרים בעולם הדיגיטלי, כגון גבולות מול זמינות, תקשורת מבוגרים-ילדים-נוער, אופי התקשורת במדיה החברתית שלנו ועוד".

במודעה שפורסמה בקהילה נכתב תחת הכותרת "איזון חיים דיגיטלי" כי "המכשיר הזה (סמארטפון) הביא איתו גם שיפור באיכות החיים דרך חיסכון אדיר בזמן של בירורים, עמידה בתור, צורך בהגעה פיזית למקומות ועוד. יחד עם העוצמה הגדולה הגיעו גם המחירים והאתגרים - חברות ענק שההתמחות שלהן היא לגרום לנו להישאר כמה שיותר זמן מול המסך, אובדן הקשב, פוגענות ברשת, חשיפה לתכנים שליליים, ירידה באיכות התקשורת הבינאישית, חוסר בנוכחות בהווה וכן על פי המחקרים גם עלייה משמעותית בדיכאון, אובדנות והתמכרות במיוחד אצל בני נוער".

לתושבים הוסבר: "מתוך הבנה כי יש צורך דרמטי לייצר איזונים בין העוצמה והיתרונות ובין המחירים והאתגרים ומתוך הבנה כי ליחידים אין די כוח לעמוד מול המכבש החברתי והכלכלי האדיר שמופעל עליהם, אנו מביאים בפניכם נוסח של הסכמה חברתית בסיסית שתהווה עוגן קהילתי אל מול האתגר".

להסכמה זו אין כל תוקף משפטי או חוקי. כל כוחה נובע מההסכמה הרחבה של הציבור, הצוותים החינוכיים, אנשי הקהילה והיענות בפועל לכתוב בה לאורך שנים. "יחד נוכל לעמוד באתגר, ומי ייתן ומתקוע תצא בשורה גדולה. אנו תקווה כי הסכמה חדשה זו תוביל לאיזונים סבירים בין הטכנולוגיות המתקדמות ובין קיומו של שיח בין־אישי, בין־קבוצתי וכלל־קהילתי המכבד את הזולת, מגלה אמפתיה לצעירים ומבוגרים כאחד, להגברת הלכידות והסולידריות החברתית בזמנים שבהם מתגבר השיח המפלג בחברה הישראלית. כדי שמהלך זה יצליח ויתבסס נדרשת הסכמה קהילתית רחבה ככל הניתן, שותפות ממשית לאורך דרך ארוכה ורצון משותף לסייע לבני הדור הצעיר בפיתוח מודעות ודרכי התנהגות ראויים. נעשה ונצליח".

מי שבירך השבוע על היוזמה החדשה הוא הרב אברהם סתיו: "הסכמה שהיא בעיניי כמעט הכרח, כדי למנוע מצב של מרוץ אל עבר הסמארטפון ולחצים חברתיים על מי שנותר בלעדיו. הלוואי שתאומץ כתו־תקן חברתי גם במעגלים רחבים יותר", כתב סתיו בחשבון הפייסבוק שלו.

"צוקרברג יודע שאשתי בהיריון לפנינו"

היסוד הפסיכולוגי שעומד בבסיס ההתארגנויות הללו הוא ביטול התלות שחברות הסלולר מנסות ליצור אצל הילדים. "הכלי הזה בעייתי מאוד גם למבוגרים, אבל לילדים עוד יותר. הסיבה העיקרית היא המודל העסקי שלו. חברות הסלולר והרשתות החברתיות מרוויחות כסף אם הן מחזיקות אותנו מול המסך", אומר בורק. "המטרה המסחרית שלהם היא שתשאיר את המסך דלוק, וכדי להגיע לשם הם ישתמשו בכל הכלים שיש להם כדי לגזול את הקשב והזמן הפנוי, רק ככה הם יכולים למכור פרסום. בגלל שזו המטרה שלהם, יושבים המון מתכנתים, מהנדסים ולצערי הרב גם פסיכולוגים שכל המטרה שלהם היא לבדוק באיזה אופן הם יכולים להשפיע על המוח של הילדים כדי ליצור תלות. ככה בנויה התעשייה, ברמה שכמעט שוללת את הבחירה החופשית".

בורק מדגים בסיפור: "כשאני מתקשר בסוף יום עבודה לאשתי, המכשיר יודע למי אני מתקשר ומתי אני מתקשר. הוא ממש יכול לזהות דפוסי פעולה. למשל, הוא יודע שתמיד בחמש אחרי הצהריים אני רעב, ולכן הוא יקפיץ לי בין העבודה לבית פרסומת של המאפייה הקרובה. הסיכוי שלא אעצור בה במצב הזה הוא נמוך. אני ואשתי צוחקים שמארק צוקרברג יודע שהיא בהיריון לפני שאנחנו יודעים, כי כשאתה כותב את הסימפטומים שיש לה, גוגל מיד מציע לך בדיקות היריון, ואחרי כמה חודשים - פרסומות לעריסות וטיטולים. הם משתמשים בכל הנקודות הרגישות כדי להחזיק אותנו מול המסך. זו מלחמה שילד לא יכול לנצח בה".

למציאות החדשה, אומר בורק, יש השפעה גם על חיי היום־יום בכיתה. "מה הסיכוי של מורה שעומדת מול 35 תלמידים להיות מעניינת כמו הבידור שהילד רגיל לו על המסך? אין סיכוי ליצור אינטראקציות בתוך שיעור, בטח לא לאורך זמן כל יום משמונה בבוקר עד הצהריים. גם אם יש מורה שיכול להכין מערך שיעור מטורף, לילד שרגיל בכל זמן פנוי לשלוף מכשיר כמו כל המבוגרים הגירוי בשיעור הרבה פחות עוצמתי. המכשירים מונעים מהילד את היכולת לשבת בתסכול בשיעור משעמם".

ההתמודדויות שמזמן הסמארטפון לילדים צעירים אינן מסתכמות בשיבוש הקשב. הפורום הדיגיטלי מזהיר בשיחה עם 'בשבע' מפני מציאות של צפייה בתכנים לא צנועים כבר בגיל צעיר בעקבות הסמארטפון. "אנחנו בפורום הדיגיטלי נותנים התראות בנוגע למוגנות ברשת. גיל החשיפה בישראל הוא מהמוקדמים בעולם", אומר אוהד עזרן, מייסד הפורום הדיגיטלי, "כולל תכנים אלימים ולא צנועים שמתרחשים בכיתות א'-ג', לרבות גילוי עריות קבוצתי. לפי מחקרים שני שלישים מהבנים בחינוך הממלכתי יצפו בחומרים כאלה פעם ביום ויותר כי החומר הזה ממכר".

לדברי עזרן התופעה לא נעצרת בחשיפה בלבד. "בשנים האחרונות מזהים מעבר לחיקוי של התוכן על ידי הילדים. הילדים מצלמים את עצמם או את החברים שלהם, ובשלב השני מפיצים את החומר כשיימינג. לפי דוח מבקר המדינה שיצא בשנה האחרונה רבע מהסרטונים האינטימיים שנתפסים כשיימינג נעשים על ידי ילדים. ויותר מכך, מוקד 105, מוקד משטרתי שעוסק רק במוגנות ילדים ברשת, מקבל 12 אלף דיווחים על פגיעות בשנה".

כדי לפתור את המצב מקדם עזרן חקיקה ופעולות נוספות לדחיית גיל השימוש במכשירים. "אנחנו מקדמים מול שר התקשורת הליך חקיקה כדי שתהיה הגנה חכמה כברירת מחדל במכשירים של ילדים קטנים, סינון חכם שידע לזהות תמונה וקול ברמת דיוק של מאה אחוזים. בנוסף לכך אנחנו פועלים כדי ליישם את ההמלצה שלנו לדחיית גיל השימוש בגילים הנמוכים, באמצעות מעבר משימוש במכשיר חכם לשימוש במכשיר לא חכם".

תופעה זו, מדגיש עזרן, מתרחשת לא רק בקהילות ציוניות־דתיות אלא במאות יישובים שאינם דתיים. "הארגון 'תנו לגדול על שקט' פועל למעבר מטלפון חכם לטלפון טיפש ב־300 בתי ספר ממלכתיים לא דתיים. ברגע שההורים חותמים שכל הכיתה לא מכניסה טלפון חכם ועוברים לשימוש בטלפון טיפש הם מקטינים את הסיכוי של ילדיהם להיחשף לשיימינג ולתוכן פוגעני ממאה אחוזים לקרוב לאפס אחוזים. זו התורה על רגל אחת".

***