תמיהה ידועה היא כיצד פותחים אנו את התפילה מדי בוקר ב'מה טובו אהליך יעקב', ברכה שאמרה לא אחר מאשר בלעם הרשע בניסיונו לקלל את בני ישראל. הרי אמרו רבותינו: מברכותיו של אותו רשע, הלא הוא בלעם, אנו למדים מה היה בליבו לקללם.
אך ה'חפץ חיים' אומר שאנו למדים עוד דבר חשוב בהרבה, מה בליבו כביכול של הקב"ה, ובמילים אחרות, מהו רצון ה'. שהרי לכאורה תמוה, כיצד זה שבכל פרשת בלק אין לא פרשה פתוחה ואף לא פרשה סתומה אחת.
אומר על כך מרן ה'חפץ חיים' שכל הטעם באותן הפסקות בין פרשיה אחת לחברתה, בין סתומה בין פתוחה, נועדו ליתן רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין, כפי שאומר רש"י בתחילת ויקרא.
אך כאן, כל שאמר בלעם לא נבע מתוך מחשבה שלו, אלא ה' שם דבר בפיו וכפה עליו כל מילה ומילה, לכן אין כל צורך ונחיצות בהפסקות, כי לא הייתה התבוננות אישית ושיקול דעת מצד בלעם מה לומר, אלא כל דבריו היו אמרי קודש מן השמים. כך הוא ב'ברכת אשר'.
הוי אומר שבעקבות פחד בלק מפני ישראל, שוכר הוא את שירותי בלעם על מנת לקללם, כנשק האולטימטיבי נגד עם ה', אך בלעם הרי אמר 'הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹקים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר' ואכן הקללות הפכו עוד בטרם נאמרו לברכות. אבל דווקא מתוך ברכותיו, יכולים אנו לדעת ולהבין טוב יותר מהו רצון ה' מבניו. מימלא ברור מדוע נכון ורצוי לפתוח בדבר ה' ורצונו את התפילה מדי בוקר.
ובאמת בטרם נושא בלעם את הברכה השלישית, 'וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקים'. מה ראה? ראה שאין פתחי אוהליהם מכוונים זה לזה. אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה, שתשרה עליהם רוח אלוקים, או אז נושא הוא משלו ואומר: 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל'.
למדנו אפוא שרצון ה' להשכין שכינתו בעם ישראל, וכדי שתשרה השכינה בבתי ישראל, למדים אנו שהצניעות בבית היהודי, היא היא רצון ה'. וכדי שרצון ה' יתקיים ברכנו במידת הבושה.
מילה זו - 'בושה' - תפסה לאחרונה עדנה וכותרות והפכה למעין סיסמה בארץ ובעולם. אגב, סיסמה שהיא שגויה מעיקרה, שהרי בדעות השנויות במחלוקת אין כל בושה, להיפך זהו חלק מהמסורת היהודית לדורותיה מאז המחלוקת על הסמיכה ביום טוב, כמצוין במסכת חגיגה טז.
לא זו אף זו. בושה היא חלק ממידותיו היסודיות של עם ישראל, ככתוב במסכת יבמות עח, אמר דוד המלך, על צירוף הגבעונים לעם ישראל: שלשה סימנים יש באומה זו –רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. רחמנים – ככתוב 'וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ', ביישנים – ככתוב: 'וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ', גומלי חסדים – ככתוב: כ'ִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וגו''. כל שיש בו שלשה סימנים הללו – ראוי להדבק באומה זו.
בושה זו מצויה, כנלמד מפרשתנו, כאשר, חלילה, פתחי אוהליהם של ישראל מכוונים זה לזה. כי כאשר אדם מזיק את חברו בראיה או אף רק ביכולת ראיה לבית חברו, הלה בוש ונאלץ להימנע מעשיית תשמישים צנועים בביתו או בחצרו. כך כותב בעל 'קהילות יעקב', הסטייפלר, בתחילת מסכת בבא בתרא.
אומר ה'אורחות צדיקים': ראוי לכל אדם להשתדל ולהתנהג במידת הבושה... כי בה יגיע אל רוב המעלות וימנע מעבירות ומכל מידות מגונות, כי היא גדר ומחיצת ברזל לפני כל העבירות. לא ידוע איזה חכם כתב את הספר, אך ידוע שנכתב בשנת ה'ר, 1440 למניינם, ובתחילת ספרו זה כותב הוא בלשונו הזהב: החיבור הקטן הזה, מעט הכמות ורב האיכות, הוא ספר אורחות צדיקים ומידות הנפש, המיוסד להורות ולהשכיל את לב האבן והטפש, ולהוציאו מדרך טיט ורפש, ולהוליכו בדרך הטוב אשר הוא בלא כשלון, ולא יהיה האדם לחטאת לביזוי ולקלון.
הבושה הינה אפוא מתנת א-לוה ממעל שניתנה לאדם וחווה כצידה לדרך עם גירושם מגן עדן לעולמנו. מתי החל האדם להתבייש? כידוע תחילה, עם בריאת העולם לא הייתה כלל בושה בעולם.'וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ', אך מיד לאחר החטא נאמר 'וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת'. מחד קיבלו כל אחד ואחת את עונשו, אך יחד עם זאת הקב"ה נתן להם מתנה נפלאה, והיא רגש הבושה.
על כתנות העור שבהן הלביש הקב"ה את אדם וחווה נאמר במדרש: בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב, 'כתנות אור' באות 'א'– אלו בגדי אדם הראשון, ולא 'כתנות עור' באות 'ע'. אומר הרבי מלובביץ, ביקש הקב"ה להסתיר גופו של האדם ויעש להם כותנות, כדי שעם גירושם מגן עדן יזכרו תדיר להבחין בין עיקר לטפל, וכי הנשמה, 'נשמה שנתת בי', היא היא העיקר, והגוף אינו אלא כלי, בית קיבול, עבורה, לשם כן באה הכסות ומצניעה את גוף האדם מפני העיקר, הלא היא נשמתו.
מתנה זו, מידת הבושה, מביאה לצניעות המחייבת את הזולת להישמר מפני היזק ראיה. כותב 'ערוך השולחן' בהלכות נזקי שכנים, קנד, שלא יפתח אדם פתח כנגד פתחו של חברו ולא חלון כנגד חלונו של חברו, ואפילו חזקה אינה מועילה, ואפילו אם יש לו עדים שמחל לו...אינו מועיל, כי זה איסור מן התורה. כפי שדרשו חז"ל מהפסוק שהבאנו לעיל, 'וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקים'.
לכן, אין אדם רשאי אפילו להרחיב פתח או חלון מול פתח או חלון חברו, כי יש בכך פגיעה בפרטיות האדם ופרטיות הבית היהודי, פגיעה בכבודת בת מלך פנימה. הגם שלכאורה יכול אדם לומר, 'איני מסתכל לחלונך או לפתחך', יש כאן פגיעה בפרטיות, וצמצום הפעולות שיכול האדם לעשות בביתו, מחשש שמעשיו הצנועים יהיו גלויים.
יש בו ב'היזק ראיה' זה, שלוש רעות חולות, עין-רעה, לשון-הרע ופגיעה בצניעות, לעומת עין טובה, לשון טובה וצניעות, ומסתמא התנא במסכת אבות היה מייחסם לתלמידי בלעם ביחס למידות האחרונות אותן היה מייחס לתלמידי אברהם אבינו.
כותב הרמב"ן במסכת בבא-בתרא, שהיזק ראיה יסודו לא בנזקי ממונות אלא בנזקי אדם באדם, בין אדם לחברו. ולכן גם אין חזקה מועילה כלל. וכן כך גם פוסק הרמ"א בחו"מ, סימן קנד, ג. בנוסף, היזק ראיה הינו עבירה מתמשכת בכל רגע ורגע שהעיוות טרם תוקן והיזק הראיה לא פסק.
ומעניינים ביותר הם דברי ה'יד רמה', רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה, ד'תתק"ל, 1170 למניינם, במסכת בבא-בתרא, שאפילו כשקיימת הסכמה בין שני שכנים לפתוח פתח מול פתח, יתכן שעל בית-הדין לכפות את הצדדים להימנע מכך, שהרי אילו היו פתחיהם של בני-ישראל במדבר מכוונים זה מול זה, לא הייתה שכינה שורה עליהם. במילים אחרות, רצון ה' להשכין שכינתו בישראל, לעשות לו דירה בתחתונים, לא רק במשכן, אלא בכל בית ובית של ישראל. איש ואשה זכו – שכינה שורה ביניהם. ומתי שכינה שורה כשהצניעות נשמרת ובכלל זה שנוהגים השכנים כבוד זה עם זה בכך שאין פתחיהם מכוונים זה לזה.
דומה כי זוהי הבניה הירוקה הבסיסית הקודמת לכל הנקודות שבכללי הבניה הירוקה. בנייה ירוקה המכונה גם "בנייה בת-קיימא" והיא גישה מערכתית כוללת לתכנון, לבנייה ולתפעול של בניינים במטרה לחסוך אנרגיה וחומרי גלם ,המיושמת משלב התכנון המוקדם ועד לשימוש בבניין. אך למדנו בפרשתנו שלבניין עדי עד, לא די בהסטת זווית החלונות מפני קרני השמש וכדומה, יש לתכנן אותם ואת פתחי הבתים כך שימנע 'היזק ראיה'.
והואיל ואנו מבחינה מסוימת בדור ש'כל העם רואים הקולות', דור בו הפרטיות הולכת ומתגמדת, דומה כי יש להוסיף לבניה הירוקה היהודית נקודות נוספות, כמחיצה אקוסטית המונעת היזק שמיעה בין דיירי דירה לדיירי חברתה. ולא פחות מכך, קביעת כללים ברורים באשר להתקנת מצלמות ו/או תוכנות האזנה לסוגיהן.
בתפילה שנזכה לחיים שאין בהם בושה וכלימה, בזכות שאין פתחי בתי ישראל מכוונים זה לזה, ולכן יתקיים בנו 'וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם' שתשרה השכינה בכל בתי ישראל. וכן נזכה ל'מה טובו'... 'משכנותיך ישראל', היינו לבניין בית עולמים, ועמו ל'אָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה' כי רק 'אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה' . או אז תוסר הבושה – ונזכה לבית יהודי על מלא מלא...
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל