שם אולי בחלומות האשליות מתגשמות

זאת עובדה, שהמון שעושה ככל העולה על רוחו מאמין באשליה שהוא חי בדיקטטורה

מתן וילנאי, שהוא ראש השלוחה הישראלית של האוניברסיטה הסינית UIBE, לא מבין מה הבעיה. הוא באמת לא מצליח להבין מה הקשר בין זה שהוא עובד בשביל דיקטטורה לבין ההתגייסות שלו למלחמה בדיקטטורה.. מדומיינת.

מה, לא ברור לכולם שצריך ללכת על "מרי אזרחי (כי) אנחנו כבר בדיקטטורה"? אבל אלה שחיים במציאות מבינים, גם בלי שיסבירו להם, שיש בעיה עם מי שגם מקבל שכר נאה מדיקטטורה ממשית וגם קורא למרי אזרחי בדיקטטורה מדומיינת.

אחד הדברים שמאפיינים את השיח בימין הוא השימוש הרווח בכינויי גנאי נגד אנשים מהשמאל. כולנו מכירים את זה. אין לי בעיה עם זה, כל עוד לא חושבים שזה משפיע במשהו על מחוללי המהומות, שמטרתם להפוך את ישראל לדמוקרטיה-מהותית/דיקטטורה-פרוגרסיבית.

וזה לא רק כינויי גנאי שלא משפיעים. כל מה שהימין יאמר לא ישפיע, כי הימין מתמודד עם המון שחי באשליה, שנתפסת בעיניו כמציאות ממשית.

והיו כמה שחקרו את התופעה הזאת של אשליה המונית, בעיקר פסיכולוגים, האחרון שבהם הפסיכולוג הבלגי מתיאס דסמט, ללמדנו שמדובר בהפרעה נפשית קולקטיבית. וזה ברור, שאשליה שנתפסת כמציאות זאת הפרעה נפשית.

השאלה שהעסיקה את אלה שחקרו את התופעה הזאת היא, איך בני אדם תבוניים, אנשים משכילים, יכולים להפוך להמון חסר תודעה, ואיך אפשר להיחלץ מהמצב הפסיכוטי הזה.

אחד הראשונים שחקרו את תהליך היווצרותו של המון שחי באשליה הוא יוּסט מרלוּ. בספר החשוב שכתב ב- 1949, Delusion and Mass Delusion, הוא ניסה להבין את הדרכים שבהן אפשר להפוך אנשים נורמטיביים להמון אדם שמאמין שאשליה היא מציאות. ואפשר ליצור המון כזה בכל חברה אנושית, מתורבתת ומשכילה ככל שתהיה. מה שקרה לגרמנים ששמו את כתר התבונה על ראשם, אומר מרלו, יכול לקרות לכולם. כל אחד מאתנו יכול למצוא את עצמו חלק מהמון אדם שבטוח לגמרי שאשליה היא מציאות (אין קשר בין זה לבין מה שאומרים חסידי חנה ארנדט, שבכל אחד מאתנו מתחבא נאצי קטן). מרלו כמובן צודק, ולראיה כל מה שקורה כאן, ממש עכשיו, שהמתורבתים והמשכילים, בטח בעיני עצמם, הפכו לקולקטיב חסר בינה, שמאמין בלי ספק שאשליה היא מציאות.

מי שיקרא את הספר יזהה די בקלות שהדרך שבה יוצרים המון כזה מיושמת בישראל על ידי אנשים שזאת המומחיות שלהם – מהנדסי תודעה שקוראים להם יועצי תקשורת, אנשי פרסום, פסיכולוגים. ככה למשל, כדי ליצור המון חסר בינה צריך להפחיד אנשים נורמטיביים בפחד קמאי כלשהו, שאין לו קשר למציאות. במקרה של השמאל בישראל זה הפחד הקמאי מאובדן החופש. ויוצרים המון חסר בינה גם באמצעות הבטחות שווא על אוטופיה שמחכה מעבר לפינה וכו'.

אחד המאפיינים של האשליה, כותב מרלו, שהיא "הופכת לשריון נפשי בלתי חדיר". אשליה מחייבת חשיבה מעגלית – הוכחת ההנחה שנקבעה מראש. "אשליה היא רגרסיה או בידוד של פונקציית החשיבה". "אשליה היא הפחד מפני חשיבה ביקורתית, ריאליסטית" ועוד תובנות רבות שמגלה מרלו במהלך המחקר שלו על אשליה ואשליה המונית.

וגם את זה צריך להדגיש, אשליה נוצרת כתוצאה מהמאמץ המכוון "להשתחרר מהשפה הקיימת וליצור סימנים של מלים כדי להביע מחשבות חדשות וטובות יותר", מה שאורוול כינה שיחדש. "סימנים של מלים" אלה מלים שאין להם משמעות קבועה. מרלו זיהה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה את המהלך הפוסט מודרני העתידי של הדקונסטרוקציה, שנחוצה להגשמת האוטופיה הפרוגרסיבית.

וכל מה שאומר מרלו, וגם דסמט, על המון שחי באשליה, זה אחד לאחד מה שקורה כאן עכשיו, מה שאומר שהימין, כל מי שחי במציאות הממשית, צריך להבין שהוא מתמודד עם המון חסר בינה, מהופנט מסיסמאות כזב, שמתנהג כמו עדר בקר מפוחד.

ויש דרכים להתמודד עם התופעה הזאת. רק שכדי להתמודד צריך ללמוד איך מוציאים את האוויר מהבלונים שתיאר נתניהו, שעדיין לא התפוצצו. כינויי גנאי, חשיפת האמת כמו שעשה רוני אלשייך, הסברה, אלה לא הקוצים שיפוצצו את הבלונים.

הדרך היחידה להתמודד עם המון חסר בינה היא.. לנתק את זרם החשמל שמפעיל את היצור הזה. אם זה היה תלוי בי הייתי מקים אתמול צוות מומחים שימליץ לממשלה על דרכים מעשיות לחסום את הצינור שמזרים את הסם הנרקוטי, שגורם להמון שעושה ככל העולה על רוחו להאמין בהזיה שהוא חי בדיקטטורה.