מאה פרחים
מאה פרחיםצילום: קולנוע לב

אלדסהיימר. כמה כואב. כמה נוגע ללב. מחלה איומה. כשזה פוגע במשפחה זה קשה שבעתיים. על אחת כמה וכמה בילדים. איך הם צריכים ויכולים לנהוג בהוריהם? באמא שאט אט שוכחת מי הוא בנה.

על רקע זה, עולה בימים אלו הסרט היפני הנפלא מאה פרחים. 'כי בכל בית צריך פרחים'. כך הוא המוטו שלהם. למה דוקא מאה? אולי משהו בתרבות היפנית.

וכך,בערב השנה החדשה מוצא איזומי הצעיר את אימו יוריקו משוטטת בפארק קפוא. בידה כמובן .. פרח. היא אמנם חוזרת הביתה בשלום, אבל איזומי הבן היחיד שיש לה-מבין שמשהו לא בסדר.

על אף המצב החדש של אימו, בליבו של איזומי היא תמיד תהיה אמו האהובה, שגידלה אותו לבדה, ובזכרונותיו היא חיה וחיונית כשהייתה תמיד.

ואיזומי יחד עם אשתו ההריונית, ודרך חקירה מחודשת של זכרונות וחפצים מהעבר, איזומי יחשף לסודות של אימו, ויגלה מי היתה באמת.

הסרט מצולם בצורה אפרורית. אולי כמו החיים עבור יוריקו האמא, איזומי הבן וכל מי שבעצם מלווה אותם. הכל קודר, אפרורי ולעיתים לא מעטות חשוך. ממש כעולמה של האם ההולכת ומאבדת את זכרונה ושפיותה.

"מאה פרחים" הוא יצירה פואטית, יפה ומרגשת – קולנוע יפני במיטבו, העוסק בנושאים מוכרים אך כמעט ולא מדוברים בקשר שבין ילדים והוריהם. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סן סבסטיאן וזכה בפרס לבימוי הטוב ביותר.

104 דקות, יפנית, כתוביות בעברית ובאנגלית.