מתקפת הנגד האוקראינית וניסיון המרד נגד הנשיא פוטין הציפו מחדש את שאלת ההתנהלות הישראלית ביחס לסיוע לאוקראינה.
זאת, נוכח מה שנתפס כגרירת רגליים מתמשכת לא רק בכל הקשור לאספקת מערכות הגנה אווירית, אלא גם בעוצמת התמיכה הפומבית ובהיקפי הסיוע בתחומים אחרים.
מורכבות העמדה הישראלית נובעת מהמתח בין שיקולים אסטרטגיים וערכיים לבין אינטרסים ביטחוניים. מצד אחד, ניצבת הברית האסטרטגית עם ארה"ב שמהווה עמוד תווך מרכזי בביטחון הלאומי של מדינת ישראל, והחשש כי ישראל עלולה להיתפס כמי שבחרה בצד הלא נכון של ההיסטוריה. מהצד האחר, קיימת רתיעה מיכולת ההיזק של רוסיה למכלול האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של ישראל. זאת, בעיקר בשל המצאות כוחות רוסיים בסוריה, גם אם בהיקפים קטנים בהרבה מבעבר, והרצון לשמר את מירב חופש הפעולה כנגד איראן.
עם זאת, דווקא כעת, נוכח התעצמות האיום האיראני, הציר המתהדק בינה לבין רוסיה שסביר כי ילך ויתחזק בחודשים הקרובים ובכלל זאת נכונות רוסית גוברת להעביר לאיראן מערכות נשק מתקדמות וטכנולוגיות, והסדקים ביחסים בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני, ישראל נדרשת לבצע שינוי תפיסתי בכל הקשור לעוצמת ולהיקפי התמיכה באוקראינה. זאת, כדי לצמצם את הפערים בינה לבין העולם המערבי ולהמחיש כי היא חולקת את אותם ערכים דמוקרטיים-ליברליים משותפים. לכך יש חשיבות רבה, בייחוד בעת הנוכחית, כאשר קיים חשש גובר במערב מהשלכות התהליכים הפנימיים בישראל על צביונה של המדינה.
מעשית, התמיכה של ישראל באוקראינה צריכה להיבחן בחמישה מעגלים מרכזיים.
הראשון - תמיכה פומבית. ישראל צריכה בכל הזדמנות להביע תמיכה בעצמאות אוקראינה והזדהות עימה, ולא להסס מלגנות את הפלישה הרוסית ואת פשעי המלחמה שרוסיה מבצעת באוקראינה (כגון פיצוץ הסכר והפצצות מרכזי אוכלוסין). ישראל צריכה גם לבצע מחוות סמליות, ובראשן ביקור של ראש הממשלה נתניהו בקייב, בייחוד לאחר שמנהיגי עולם רבים, ובראשם הנשיא ביידן, כבר ביקרו במדינה. בה-בעת, מומלץ לישראל לצמצם ככל שניתן השתתפות באירועים טקסיים שרוסיה מקיימת בישראל.
המעגל השני – סיוע הומניטארי. דווקא נוכח המגבלות שישראל הטילה על עצמה בכל הקשור לאספקת מערכות נשק קינטי, עליה לשאוף לעמוד בראש החץ של המדינות התורמות לאוקראינה. זאת, תוך נכונות להשקיע באופן מידי וללא עיכובים בירוקרטיים תקציבים משמעותיים כדי לקדם פרויקטים מגוונים (למשל, בתחומי הרפואה, מזון, חשמל) לתמיכה באוכלוסייה האוקראינית.
המעגל השלישי - סיוע צבאי רך. גם בתחום הזה, יש לממשלת ישראל מרחב פעולה רב ביותר – החל מאספקת ציוד כגון אפודי מגן וקסדות ועד אספקת מערכות לפינוי מוקשים ולגילוי והתרעה, שיסייעו לאוכלוסייה למצוא מחסה בעת מתקפת טילים.
המעגל הרביעי - קידום שיתופי פעולה עם אוקראינה ומדינות אחרות להתמודדות עם איום המל"טים האיראנים. מדובר באינטרס ישראלי מהותי, שכן איראן עושה שימוש באוקראינה כשדה ניסויים לשיפור המל"טים, העלולים בהמשך להיות מופעלים כנגד יעדים ברחבי המזה"ת.
המעגל החמישי והנפיץ ביותר - סיוע באספקת מערכת הגנה אווירית, ובראשן מערכת כיפת ברזל. בניגוד לכל הצעדים האחרים שיעוררו לכל היותר ביקורת חריפה אך ללא צעדי תגובה משמעותיים, בראיית מוסקבה, אספקת מערכות אלו מהווה קו אדום. הדבר טומן בחובו פוטנציאל לצעדי תגמול מצידה, שבתרחיש מחמיר עלולים להשליך גם על חופש הפעולה של חיל האוויר בזירה הצפונית. למרות שקיימים סימני שאלה עד כמה רוסיה אכן תהא מוכנה להסלים את יחסיה עם ישראל בעת הנוכחית, בשל הסיכונים הפוטנציאליים, מוצע כי לעת עתה ישראל תמשיך בסירובה להעניק לאוקראינה מערכות אלו. אך זאת, בתנאי שבכל המישורים האחרים תחול עליית מדרגה משמעותית ומיידית בהיקפי הסיוע שהיא מעניקה לאוקראינה.
סא"ל (מיל') ד"ר שי הר צבי הוא ראש התחום הבינלאומי והמזה"ת במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, לשעבר מנכ"ל (בפועל) של המשרד לנושאים אסטרטגיים