להט"ב
להט"בצילום: קובי ריכטר/TPS

השבוע צעדתי פחות מחמש דקות הליכה מביתי שבשכונת טלביה בירושלים, ונחשפו בפניי שתי דתות מרתקות.

נשלחתי מטעם ערוץ 7 לסקר את כנס ׳אבן ישראל׳ שנערך בהיכל שלמה, 150 מטר מבנייני הקונסוליה האמריקאית, 100 מטר מבית הכנסת של התנועה הקונסרבטיבית והיהלום שבכתר – 200 מטר מבית ראש הממשלה (שכרגע בשיפוצים אז הרחוב אשכרה פתוח, מומלץ בחום). על הקשר בינם לבין הכנס אגע בהמשך.

הכנס החל באיחור אופנתי וקל, נאמו בו מיטב הרבנים, החוקרים, אנשי חינוך ותקשורת, המזדהים עם הרעיון המזעזע הבא: קהילת הלהט"ב לקחה את מאבקם לשוויון זכויות צעד אחד רחוק מדי, הם אינם מבינים שישנו קהל שתפיסת עולמו מחויבת לתת דעה על הנושא, הם החלו להשפיע על משרד הבריאות והחינוך ובכך הם ביצעו מהפכה, תוך שלא לקחו בחשבון את רגשותינו הדתיים וההלכתיים, לצד הזכות הבסיסית בדמוקרטיות ליברליות ואף ביוון העתיקה – קיום דיון ציבורי הוגן והולם.

שווה להתעכב על הנקודה הזו לרגע. בעיני משתתפי הכנס, לרבות דובריו הרבים, נעשה עוול בלתי ייאמן. הגיעו אנשים שאינם מחויבים לעולם ההלכה כמותם, אינם חווים ברגישות יתרה את העולם כמותם, והחליטו על מה הוא סביר ומה אינו סביר להיעשות בתחום השיפוט של קהילות דתיות המתקיימות בתחומי השיפוט של דמוקרטיה ליברלית. דוברי הכנס (מוזמנים לקרוא את סיקורי הפרוס על פני שבע כתבות מהיום הזה ולהיווכח) לא דיברו כלל על חלילה השמדת גייז, טיהור הארץ הקדושה מהרעה החולה כביכול, בבחינת "וביערת הרע מקרבך".

התקיים בכנס דיון על מנעדי האפשרויות והכלים הנתונים בידי אנשי חינוך, כאשר מגיע אליהם ילד, נער או אפילו אדם צעיר ומבקש להבין כיצד נטיותיו המיניות משתלבות עם רצונו לקיום החיים על פי ההלכה האורתודוקסית. כל דובר נתן את האינפוטים שלו, היו כאלו שגם נגעו בנושא הטרנסג׳נדרים ואיך אפשר בלי אזכרת הספר ׳נזק בלתי הפיך׳ על הסכנות שבטיפולים מעכבי התפתחות מינית בקרב ילדים וכו׳, שזכה להדהוד וחזרות רבות הן בקרב הדוברים והן בקרב דוכן הספרים בקומה התחתונה בכנס.

עכשיו בנושא המיקום. הכנס הוזז פעמיים ממקומו, עד אשר היכל שלמה קיים אותו בין כתליו, כנראה בלחץ ארגונים כאלו ואחרים ובחוסר רצון (די מובן ברמה העסקית) להיות מזוהה כאולם הכנסים שממנו יצאו הסרטונים והתמונות על האנדרלמוסיה העתידית שתתקיים בו. היכל שלמה כפי שהזכרתי בתחילת דבריי, מצוי בקרבה לבניינים שמהווים את הסמלים המשמעותיים מאוד בשני המאבקים הגדולים של העת הנוכחית. מאבק השמרנים מול הפרוגרסיבים אשר למעשה מניח את היסודות למאבק היותר גדול – מדינת היהודים למול מדינת כל אזרחיה.

המציאות כמובן מורכבת והיא גם הורגשה מאוד במהלך הכנס. רבים מהמשתתפים התפלאו ולא הבינו, כיצד אראל סג"ל אינו מוכן להחליט בדעותיו על המרחב הציבורי אלא מחויב בגישתו הליברלית להכיל את המנעד הרחב מאוד, של אנשי הארץ הזו.

בשנת 2006 פסק הלכה קונסרבטיבי אשרר את האיסור המפורש ביחסים בין להט"בים אך גרס שאין הדבר מונע קבלה של בני הקהילה הלהט"בית לתוך חיי הקהילה המסורתית, לרבות בתפקידי הנהגה ורבנות.

150 מטר מהקונסוליה האמריקנית, סנטימנט שחזר הרבה מאוד במהלך הכנס על מנת להדגיש כי מקור הסיפור הלהט"בי הינו בערכי ׳המערב׳, ׳ארה"ב שמאבדת עצמה לדעת׳, החברה המתפוררת שנכנעת לדרישות המוגזמות של מיעוטים עם מגפון ומבט כועס, כך לשיטתם.

לסיום, 200 מטר מבית ראש הממשלה בבלפור. המרחק הקצר שמשתתפי הכנס מבקשים להקטין עוד יותר, במחאתם על זהותה של המדינה ועיצובה בפלסטלינה אולטרה-אורתודוכסית בוהקת.

בעוד הקהילה האולטרה-אורתודוקסית עודנה מנהלת קרבות מאספים ומנסה להגדיר עצמה למול המהירות שבה דברים משתנים בעולמינו, בתל אביב ובניו יורק מהירות הגלישה גבוהה יותר מקריית משה, אלון מורה, נווה שבנגב ועלי שבבנימין.

מה הפתרון? כל עוד לא יפנימו מנהיגי ובני שתי הקהילות את עצם היותם בדיון פנים ישראלי, מחלוקת לשם שמיים שסופה להתקיים, התיקון כנראה לא יבוא.

היטיב להגדיר את עומק המשבר המוזיקאי הנפלא דניאל זמיר, שהגיע לשמוע את שנאמר בכנס ותפסתי אותו לשיחה בין ההרצאות: "דרוש שינוי בשיח על נטיות, להפסיק לדבר על מלחמה".

האמת והשלום אהבו. שבת שלום.