משפט נתניהו: פרשן ''ידיעות אחרונות'' נחום ברנע התייחס בטור שפרסם בסוף השבוע האחרון לקריסת סעיף השוחד בתיק 4000 (בזק-וואלה).
בראייה לאחור, טען ברנע, היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט שגה כשהתפזר. "מוטב היה לו להתמקד בחזית האחת שבה הרגיש בטוח. תיק 4000 גבולי. הוא דורש מהשופטים לחשוב מחוץ לקופסה; תיק 2000 מקומם בצד המוסרי אבל רופף בצד הפלילי: הוא לא היה בא לעולם אלמלא הצורך לחזק את תיק 4000; תיק 1000 הרבה יותר פשוט להוכחה.
"הדיונים על התיקים לוו בהרבה רעשי רקע. מצד אחד, ההסתערות הגורפת של נתניהו ושליחיו על מערכת המשפט; מצד שני, הלחצים של המפגינים נגד נתניהו ושל טהרנים למיניהם, שדרשו עוד ועוד כתבי אישום, גם 3000, גם 5000, גם 7000, אם אפשר".
לדברי ברנע, מנדלבליט היה חייב להביא בחשבון את גורם הזמן: "השנים הארוכות שיעברו עד להכרעה, המשבר הפוליטי המתמשך, ההפיכה המשטרית. הוא היה צריך לשאול את עצמו מה המטרה: האם היא להושיב ראש ממשלה עבריין בכלא או להרחיק ראש ממשלה עבריין ממקורות הכוח. מה נכון יותר למדינת ישראל?
השיקול הציבורי הוא חלק משגרת יומו של כל פרקליט, המניע מאחורי חלק גדול מעסקות הטיעון. במקרה של נתניהו היה ממד נוסף: הפרקליטות התמודדה במקביל בשני משפטים, אחד בבית המשפט בירושלים, שני ברחוב. הקולות מהרחוב זלגו לתוך בית המשפט.
"לכן, בראייה לאחור, די היה בתיק 1000. מוטב היה להתרכז בו וללכת עליו בלי הנחות, בכל הכוח. לא בגלל סיבות משפטיות – בגלל שכל ישר. תפסת מרובה – לא תפסת, אומר התלמוד", כך ברנע.