במהלך הלילה התפוצץ בחצר ברהט טיל מסוג SA-5, שלמעשה משויך למערכת טילי קרקע־אוויר נייחת לטווחים בינוניים עד ארוכים, מתוצרת בריה"מ לשעבר.
המערכת מיועדת ליירט מטוסי בקרה אווירית, מטוסי צילום ומפציצים בטווחים ארוכים. מערכת ההגנה האווירית SA-5 נקרא גם S-200.
הטיל הינו מיושן יחסית. על אף הטווח הארוך שלו, ייצורו החל בשנת 1967 והוא נחשב לטיל די 'טיפש', כאשר לרוסים מיוחס כיום שיא הפיתוח הטכנולוגי בתחום ההגנה האווירית, מערכת S-500.
המערכת החדישה מכוונת כמובן לכיסוי אווירי בתחומי השיגור, למטוסי קרב, טילים בליסטיים ואיומים שונים המופנים כלפי הטריטוריה הנתונה. בסוריה לדוגמא, אחת מהמערכות המסוכנות ביותר לחופשיות האווירית הקיימת שם היא מערכת S-400, אשר פרוסה במרחבי סוריה בידי הרוסים, והיא אף נמכרה מרוסיה לסין ולטורקיה.
יתר על כן, עקב מכירת המערכת הנ"ל לטורקיה, היא הושעתה מפרויקט מטוס החמקן המתקדם F-35 של הממשל האמריקני, בהובלת החברה שמייצרת אותו "לוקהיד-מרטין".
ה-S400 (שידועה גם כ-SA-21), היא לא פחות מפריצת דרך. מדובר בסוללת טילים בעלת מכ"מים חזקים ורגישים מאוד, שמסוגלים לזהות וליירט מטרות מטווח של 400 ק"מ - מעבר לטווח ההטלה של כל הפצצות בעולם ושל רוב הטילים הקיימים.
ומערכת אחרונה לקראת סיום, גם היא מצויה ברחבי סוריה ואף סוללות שלה הושמדו כבר פעמיים בידי כוחות צה"ל על ידי חיל האוויר הינה מערכת SA-22, אשר היא מערכת משולבת של תותחים וטילי קרקע-אוויר, טקטית וניידת נגד כלי טיס וטילי שיוט.
המערכת היא גם כן בייצור רוסי, ונכנסה לשימוש מבצעי בשנת 2012. המערכת מכונה גם S1 פנצ'יר.
ב-22 ביוני 2012, הפילה יחידת פנצ'יר-S1 סורית מטוס F-4 פנטום טורקי מול חופי העיר לטקיה. לפי מקורות ישראלים, הרוסים כנראה מעורבים בהפלת המטוס, כאזהרה לכוחות נאט"ו שלא להתערב צבאית במלחמת האזרחים בסוריה.
מקרה שני שישראל מעורבת בו אירע במהלך התקיפות האוויריות של ישראל על מטרות איראניות בסוריה ב-10 במאי 2018. סוללת SA-22 שתקפה את מטוסי חיל האוויר הישראלי, הושמדה.
ודי לאחרונה, ב-21 בינואר 2019, במסגרת תקיפות תגובה נגד תשתיות איראניות בסוריה, השמיד חיל האוויר הישראלי לפחות שתי סוללות פנציר-S1 סוריות, אחרי שאלה פתחו באש לעבר מטוסי חיל האוויר, חרף האזהרה שהעבירה ישראל לסורים על התקיפה.
ככלל ניתן לסכם כי בעוד הרוסים מהווים את חוד החנית בתחומי ההגנה האווירית, בעיקר הודות למערכת S-400 האימתנית שמהווה איום ישיר על חופש הפעולה של מטוסים וטילים בליסטיים, לרוסים יש עוד הרבה ללמוד ולהשתפר ברמה הגיאו-פוליטית, כך שיוכלו לספק את המערכות הללו לשלל המדינות שמהוות ציר משותף לרוסיה, סין, וכן מדינות כמו סוריה, איראן ומדינות המזרח הרחוק.
מעניין לציין כי חרף פירוק ברית המועצות, תחת תפקודה יצאו מערכות הגנ"א כל כך מתקדמות ומתפקדות עד היום, זאת לצד נשקים אמינים כמו הקלצ'ניקוב. הדעות חלוקות בנוגע לסיבה המרכזית לפירוק ברית המועצות, אך אין ספק שאחד המרכזיים שבה היו חוסר יעילות משווע בכל הנוגע 'לרצפת הייצור' במפעלי הפלדה והנשק ברחבי ברית המועצות.
לאחר פירוק ברית המועצות הסתובבו בשוק הנשק העולמי נשקים רבים, לרבות טילים בליסטיים, משוריינים ואפילו מטוסי קרב ומסוקים צבאיים. הסרט שעסק בימים שלאחר התפרקות בריה"מ והסחר הבלתי חוקי והחוקי שניהלו קצינים בכירים לשעבר כדי להעמיק את כיסם, תוך שימוש במשאביה של בריה"מ, נקרא 'שר המלחמה'.
הסרט, לצד כותרים תיעודיים נוספים, מראה כיצד תעשיית הנשק הרוסית נמכרה לכל המרבה במחיר, לעתים תוך שקילת הנשקים ממש, משל היו תפוזים בשוק. הבהלה למכירת הנשקים הייתה עצם המחשבה בקרב בכירי הצבא והממשל שהתכוננו כל העת למלחמה כוללת מול המערב וארה"ב בראשה, אך כעת נותרו עם כמויות חימוש עצומות אשר התיישנו במחסנים.
הנשקים הגיעו לארגוני פשיעה בדרום אמריקה, כנופיות רחוב במזרח התיכון ואף מימנו מלחמות אזרחים באפריקה. כל זאת כאשר מהצד השני של העסקה בכירים לשעבר במנגנוני ברית המועצות מתעשרים כהוגן מעסקאות מפוקפקות אלו.
אנשי העסקים הללו נקראו בשם היותר ידוע 'אוליגרכים', אלו שהתעשרו והפכו לשכבת אליטה כלכלית אדירה ברוסיה, שהיוותה ומהווה עד היום צינור מרכזי למרכזי הכוח הרוסיים, השלטון המרכזי, מוסד הנשיאות בראשות פוטין ואף החוצה לקיום קשרי מסחר עם העולם המערבי, הודות לביסוסם כשכבת אליטה כלכלית שכזו.