רבותי, היסטוריה חוזרת?

ימי בין המיצרים קרבים, וקשה שלא לזהות התרחשות של תהליכים היסטוריים של אותם ימים החוזרים ונשנים גם בימינו.

דומה, שבהתנהלות שלנו כעם יהודי, תמיד נמצא את היהודי שירוץ לאמריקאים, ל-BDS, ולהאג, כדי 'להלשין' על המדינה ולעורר את שנאתם וזעמם נגדנו, כאותו היהודי שהתלונן אצל רומי, נגד היהודים, יושבי הארץ, ותרם בכך את חלקו לחורבן הבית השני.

החזרה ההיסטורית של תהליכים והתרחשויות, מעניינת במיוחד נוכח העולם בו אנו חיים, ההולך ומשתנה. העת עתיקה, ימי הביניים והעת החדשה, מלמדים על התפתחויות במשפחת העמים, הן ביחס ללאומיות והן ביחס לדת. קריאת ספרים וצפייה בסרטים היסטוריים מתקופות שונות, מציגה מאבקים בין עמים ומדינות, על רקע מוקדי כוח ושליטה. ניסיון למצוא מקבילות בתקופות השונות, מציגה אמנם מעבר מאבן, לחרב, רובה, טיל ופצצת אטום. את הסוסים והסירות החליפו טנקים, מטוסים וצוללות וגם את המרגלים שהוצבו בשדות הקרב ובשטחי האויב, החליפו מעקבי לוויין וגופי ביון משוכללים של המדינות. דומה שכריתת בריתות אסטרטגיות השתמרה עוד מהעת העתיקה ועד ימינו ונמצאה מועילה בהכרעת קרבות.

ובכל זאת, קיווינו שמשהו השתנה, כגון בסיבות והעילה ליציאה לקרב. הרי, את ההפרדה בין מדינות, ביטל האיחוד האירופי וגם המאבק על רקע דתי, היה נדמה כי שכח. אך אחת התופעות ששינו את פני יבשות אירופה ואמריקה, היא נדידת העמים החדשה, גם אם כיחידים, מאפריקה לאמריקה הצפונית ולאירופה. דגל ההכלה ההומניטרי שהניפו אל על במדינות שביבשות אלה, מנע מהם להתנגד להגירה ההמונית של תושבי אפריקה לארצם ואילץ אותם להתמודד עם האתגר הכלכלי שבשילובם בחברה. המפגש עם תרבות נאורה, כך לפחות קיוו, עשוי היה לגרום להם להשתלב גם תרבותית. מה שהם לא לקחו בחשבון הוא את היותם מוסלמים וקנאים לדתם, הרואה בשכמותם כופרים שיש לדכא ולהשמיד.
אחרי צרפת ואנגליה, גם גרמניה ושכנותיה, החלו להרגיש מאויימות מהאורחים הבלתי קרואים שחיים במדינתם.

לכן, על רקע זה, עלו לשלטון מנהיגי תנועות ימין, שביקשו להדוף את המהגרים ואת ההשפעות שהם מביאים איתם לארצם. השפעות שבאות לידי ביטוי גם בחקיקה וגם ביחסים הבין לאומיים שלהם.

גם ישראל לא חפה מניסיונות ההגירה אל שטחה. היא אמנם דחקה את שטף המהגרים שביקש למצוא בה חניה, על ידי חקיקה והידוק הגבולות למניעת חדירתם. אך אלו שכן הצליחו להתאכסן, גורמים נזק בל ישוער לתושבי הישובים והשכונות בהם הם מתגוררים, כדרום תל אביב וערי הפריפריה.

למען האמת, שראל מתמודדת עם ההגירה לתוכה מצד אחד והשלכות ההגירה לאירופה ואמריקה מצד שני, הואיל והמדינות אליהם הם היגרו, מושפעות משנאת המהגרים המוסלמים כלפי ישראל והם מגנים את ישראל מצביעים נגדה בא"ום. הדבר בא לידי ביטוי הן באנטישמיות הגואה, ביחס ליהודים שבמדינתם והן בהתערבות של מדינות אלה, במתרחש בישראל, כפועל יוצא של עמדת המוסלמים שונאי ישראל שבארצם.

נשמע לכם מוכר?

ובכן רבותי, מתברר כי ההיסטוריה אכן חוזרת. גם אם היא לובשת פנים אחרות, מודרניות יותר וגם אם היא קטלנית יותר, בסכנות שהיא מביאה. עדיין, מלחמות הדת שדאעש היה הבולט שבהם, ממשיכה להיות רלוונטית ולעמוד על הפרק.

חופש הדת בהר הבית עומד פעם אחר פעם במבחן היחסים הבין לאומיים של ישראל ואיראן, תחת שלטון האייטולות, שהכריזה מלחמת חורמה בישראל, ממשיכה להתחמש גרעינית, לכרות בריתות עם מדינות התומכות בכוונתה ומסתייעת בתנועות פרוקסי שהציבה בגבולות ישראל כדי להשיג את מטרתה.

נוכח הבלבול שהחברה הישראלית נתונה בו בשנה זו, עולה החשש כי אם ישראל לא תשכיל להתאחד חברתית כמדינה יהודית כנגד האוייב מבית ומחוץ, דומה כי איראן עלולה חלילה להצליח במזימתה.

אמנם חז"ל כבר מלמדים אותנו על הבטחת ה' לנו כי לא יהיה חרבן בית שלישי, אך הדרך לשם תלויה בנו. ככל שנתחבר לזהות היהודית שלנו, נעצב את מדינת ישראל בעת החדשה לאור הצביון היהודי שלה, כך עם ישראל ומדינת ישראל יקבלו את הכח להכריע במלחמת הדת הזו את הכוחות האלימים שמבקשים להחשיך את העולם. הזהות היהודית וצביונה היהודי של המדינה הוא הכרחי לא רק לישראל אלא לכח העולם.

יהודית אוחנה, יועצת פדגוגיות ארגונית לרשויות ומוסדות. מרצה ומנחה פדגוגית במכללות, מתמחה בהובלת תהליכי פיתוח והעצמה פדגוגית וארגונית במערכות חינוך.