זה לא עוד ספר. לא רומן היסטורי, גם לא ספר מטוסים או ספר מתח . זה ספר שעשוי לתת לכל אחד ואחת פן נוסף בחייו. אני לא רוצה שתשמעו את סיפורי ותגידו, "הסבל שלי חשוב פחות." אני רוצה שתשמעו את סיפורי ותגידו, "אם היא יכולה לעשות את זה, אז גם אני!" כך פותחת דר' אדית וגר, פסיכולגית קלינית של צבא ארצות הברית את הקדמתה לספר. אכן הוא כך.
נחזור לרקע. השנה 1944 ואדית אגר, רקדנית בלט ומתעמלת בת שש־עשרה, נשלחת לאושוויץ. שעות לאחר שהוריה נספו, ד"ר יוזף מנגלה מכריח את אדית לרקוד כדי לשעשע אותו, ולמען הישרדותה היא עושה זאת. ב־1945, כשהמחנה משוחרר סוף־סוף על ידי חיילי ארצות הברית, היא נשלפת מתוך ערמת גופות, כמעט על סף מוות.
במשך עשורים רבים סבלה אדית מפלשבקים ומרגשות האשמה של השורדים, אך אימי השואה לא שברו אותה; למעשה, הם עזרו לה ללמוד להיאבק, לחיות באומץ ולפתח חוסן עצמי. שלושים וחמש שנים אחרי תום המלחמה היא חזרה לאושוויץ והצליחה סוף־סוף להירפא עד תום ולסלוח לאדם היחיד שעד כה לא הצליחה לסלוח לו – היא עצמה.
בספר המרתק אורגת המחברת את סיפור מסעה האישי המרשים בסיפוריהם הנוגעים ללב של אנשים אחרים.
לאורך עשרות שנים סייעה לרבים – אנשי צבא, פצועי מלחמה ונפגעי טראומה פיזית ונפשית – להירפא בשיטה שפיתחה כפסיכולוגית קלינית. בבסיס השיטה הייחודית של ד"ר אגר עומדת הקביעה: איננו יכולים תמיד לשלוט במה שקורה לנו בחיים אך אנו יכולים לבחור כיצד להגיב למה שקורה לנו.
ד"ר אגר בוחנת את הדרך שבה אנחנו נוטים לכלוא את עצמנו בתוך מחשבותינו ומראה לנו כיצד למצוא את המפתח לחירות.
הספר, לא ישכח מכם. אולי לא תקבלו ותפנימו הכל, אך עצם הקריאה בו תעזור לקבל דפוס חיים ומחשבה אחרת. ויש גם למה לצפות. ספרה החדש 'המתנה' יצא בימים אלו ולאור העבר כדאי לקוראו גם כן.