המבצע הצבאי בג'נין תופס אותנו בתחילת החופש הגדול כשהילדים חשופים לתקשורת הרבה יותר מאשר בשנת הלימודים, ולא תמיד עם תיווך מאחר וההורים לרוב בעבודה.
על הדרך הנכונה לתווך את המתח הביטחוני לילדים שוחחנו עם הפסיכולוג הקליני אבי קנאי, מנהל מקצועי במרפאות 'בית חם'.
בפתח דבריו מדגיש קנאי כי ההתמודדות הנפשית של ילדים אינה מתחילה במבצע הצבאי אלא דווקא אף יותר בשבועות שקדמו לו. "דווקא המבצע בג'נין עבור הילדים הוא פחות נוכח אחרי שיש אירועים של ירי בכביש, בעיקר עבור מי שמתגוררים באזורים המתוחים יותר".
"המבצע קל לתיווך כי אפשר לשדר לילד שברוך ה' יש לנו צה"ל חזק שעובד, ובעזרת ה' שומר עלינו. מובן שיכולים להיות אירועי הסלמה, כי אנחנו נמצאים במלחמה מתמידה על הקיום שלנו בארץ ישראל, אבל יש כוחות ביטחון שאמורים לשמור עלינו וצה"ל עושה את עבודתו נאמנה ומשקיע".
לזאת מוסיף קנאי ומציין כי "ברור שמה שמאוד משפיע על הילדים הוא איך אנחנו מתנהגים ואיך אנחנו מגיבים למאורעות. הם צריכים אותנו חזקים ולא מושלמים. שאף אחד לא ייסר את עצמו אם הוא נלחץ בפני הילדים שלו. אף אחד לא מושלם וזה בסדר. טוב לילדים שאנחנו מהווים משענת עבורם, ולכן נלבן בינינו המבוגרים את החששות שלנו, ונהיה בפניהם חזקים ולא מטייחים. אם הוא מדבר על כך שיש לו בן דוד חייל והוא דואג לו, אנחנו לא מרמים אותם ואומרים להם שנכון שהצבא עושה מלחמה ובמלחמה יש סכנות, אבל הרוב חוזרים הביתה בשלום, ואנחנו עושים את זה כי אין לנו ברירה ואנחנו רוצים שתמשיך לשחק בשקט, ואנחנו זוכרים שרוב החיילים חוזרים הביתה ואנחנו מתפללים שהם יחזרו בשלום".
על דבריו אלה שאלנו את קנאי אם ההתמודדות קשה יותר בחברה שבה האמירות הערכיות שהוא מכניס לשיח עם הילדים אינן קיימות, אמירות אודות החיים בארץ ישראל וחשיבותם, אמירות אודות השמירה האלוהית וכיוצא באלה.
"מטבע הדברים זו השפה שאני מדבר בה עם הילדים שלי, אני מאמין בכוחה של תשובה, אבל גם אדם שאינו דתי ושאינו מאמין יכול לתת חוסן לילדים שלו, אולי לא בכלים שאנחנו משתמשים בהם, אבל הוא יוכל לסייע על ידי שמירה על קור רוח ומתן משענת ותמיכה לילדים".
"חשוב לתת להם לדבר, להביע את הפחדים שלהם ולא לטייח. אם הילד רואה פיצוץ אפשר לשאול אותו להרגשות שלו, אם זה מפחיד אותו, אם הוא דואג לאח או לבן דוד החייל, לתת לגיטימציה לדיבור ולרגשות כמו פחד, לומר שגם אני דואג אבל וכו', להציע להתפלל ולדבר על כוחה של תפילה".
על הגילאים שזקוקים ביותר לתמיכת המבוגר, אומר קנאי כי הדברים משתנים ממשפחה למשפחה, אם כי ניתן לומר ש"בגיל מאוד צעיר החשיפה לרשתות לא רלוונטית, בגיל בית ספר יסודי יש ילדים שמחוברים לרשתות והם מאוד זקוקים לתמיכה, אבל גם הנערים והנערות המתבגרים זקוקים לנו כי יש להם הרבה יותר שאלות, תמיהות והתמודדויות. זה סוג אחר של התמודדות, אבל גם הילד המתבגר זקוק לנו בהתאמות נדרשות".
על היקף הפניות ל'בית חם' בימי הסלמה, אומר קנאי כי "בעיתות כאלה של אירועים ביטחוניים או אסונות כמו האסון במירון, אנחנו מקבלים הרבה יותר פניות לקווי הייעוץ ובמרפאות אנחנו ערוכים להתערבויות חירום ולשיחות ממושכות יותר".