רון אדר, שנולד לעולים מגאורגיה, בחר להקדיש את פרויקט הגמר שלו בבצלאל לשאלת הזהות המורכבת של בני דורו: בני עולים מבריה"מ לשעבר שנולדו וגדלו בישראל.
העבודות המוצגות בתערוכה הן פרי יצירתם של אמנים ואמניות בנות ובני דור 2.0 אשר עוסקות באשליות ובתקוות של העולים אשר התנפצו על רקע המציאות הישראלית, ובניסיונות להתמודד עם סודות משם ומניפולציות מכאן - תחושות אשר יחד מתמזגות ליצירה של זהויות שאינן קוהרנטיות אך בה בעת גם מאד מובחנות.
"לאחר שצפיתי בסדרה 'דור אחד וחצי' מבית כאן 11 המתחקה אחר חייהם וסיפורם של דור העולים בלבד, הבנתי שיש מקום גם לחקור את דור ההמשך הנושא חוויות של נוסטלגיה ומטענים הקשורים בחוויות של הוריהם", מסביר אדר, אוצר התערוכה.
"במסגרת לימודי בתכנית ללימודי תואר ראשון בתרבות חזותית וחומרית בבצלאל, החלטתי לאצור תערוכה בנושא הדור ה'שני' – דור לעולים חדשים שנולד וגדל בישראל. התחלתי בעבודת מחקר מקיפה, בשדות הסוציולוגיה, האמנות והעיצוב".
"חלק גדול מהמחקר שערכתי מתמקד במניפולציה שהופעלה על יהודים יוצאי בריה"מ לשעבר שעלו ארצה בעקבות פעולות אינטנסיביות של גורמים ממשלתיים להסית את 'בריחת המוחות' מבריה"מ עם תחילת התפוררות הממשל בשנת 1987. כמו כן, עסקה עבודתי במעבר החד בין התפקידים המשמעותיים שיוצאי ברית המועצות לשעבר מילאו בארץ מוצאם לעומת העבודות שהם נאלצו לעבוד בהן בהגיעם לישראל".
"מצאתי מכנה משותף מאוד מובחן לדור 2.0, אחד הסממנים המובהקים הוא הרצון להישגיות לוקאלית, הרצון לתבוע את מקומנו פה בישראל. עם זאת, על אף העובדה שנולדנו וגדלנו בארץ, שירתנו בצבא והשתלבנו חברתית, אנחנו עדיין מחזיקים בזהות נוספת, המשתלבת ומשפיעה על תחושת השייכות והישראליות שלנו".
בתערוכה ניתן למצוא עבודות שמציגות סממנים אייקוניים מובהקים של התרבות הרוסית דוגמת נעלי הבית הנפוצות בבית הרוסי ("טאפאצ'קי"), קנקן התה הרוסי ("סמובר") וחטיפים סובייטים, עבודת צילום שעוסקת במעמדה וכוחה של הסבתא כחלק מעיצוב הזהות, עבודות וידאו ועוד שלל עבודות שדנות בקונפליקט שנוצר במפגש בין שתי התרבויות, הרוסית והישראלית.
"לפי הסדרה 'מדורות השבטים', בני ובנות 'דור אחד וחצי' ו'דור 2.0' השתלבו בכל התפקידים חוץ מתפקידים בכירים בצבא או במערכת המשפט", מסכם אדר, "מידע המוכיח כי הרתיעה מהממסד בין דורית. ככל הנראה מדובר בנרטיב שיושב על טראומת עבר של הורינו משום שמוסדות אלה בברית המועצות נתפסו כמושחתים ולא אמינים".
"יש לנו זהות קולקטיבית, והיא בהכרח יושבת על הבית, על אף העובדה שההורים שלנו גדלו ב- 14 מדינות שונות תחת איזה שהוא פס ייצור, מאוד ספציפי".