נתונים חדשים שנחשפו היום (שני) חושפים את הפערים המתרחבים בין הגיור לעלייה הלא-יהודית לישראל.
על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסמו, מצד אחד יש גידול מתמיד באוכלוסייה הלא-יהודית שאינה ערבית. אוכלוסיה זו מונה כיום יותר מחצי מיליון בני אדם. מצד שני מספר המתגיירים השנתי נשאר יציב, כ-2200 מתגיירים (לא כולל מתגיירים יוצאי אתיופיה).
ד"ר נתנאל פישר, ראש בית הספר למדיניות ציבורית, ומומחה לעניין הגיור והעלייה לישראל, שניתח את המחקר מצביע על מספר נתונים חשובים.
מצד אחד, מדינת ישראל היא "מעצמת גיור". במסגרת מערך הגיור הממלכתי התגיירו בישראל כחמישים אלף איש בעשור האחרון. ככל הנראה, מעולם בהיסטוריה היהודית לא התגיירו כל כך הרבה אנשים. במובן זה דייני הגיור, המורים וכל שאר הפועלים בנושא עושים עבודת קודש. גיור של עשרות אלפים סייע בקליטת זרע ישראל והוא פתר אין ספור בעיות אישיות ומשפחתיות.
מצד שני, הנתונים מצביעים על פער הולך וגדל בין מספר העולים הלא-יהודים ומספר המתגיירים. רק בשנה האחרונה, 2022, עלו לישראל חמישים אלף לא-יהודים, מספר מקביל לשיעור המתגיירים בעשור שלם. ככל הנראה, גם השנה צפויים לעלות מספר דומה של לא-יהודים בשל המצב המתוח ברוסיה.
פער זה הוא אחת הסיבות לכך שישנה עלייה בביקוש לגיורים פרטיים, אורתודוכסים ולא-אורתודוכסים כאחד: על פי נתוני דוח מחלקת המחקר של הכנסת, מידי שנה מתגיירים כמאתיים וחמישים איש בגיור האורתודוכסי "גיור כהלכה" ועוד כמספר דומה של מתגיירים בתנועה הרפורמית (הדוח אינו כולל נתונים אודות גיורים פרטיים של חרדים מחד, וגיורים קונסרבטיבים מאידך).
לדברי פישר נתונים אלו מצביעים על הצורך לקדם "עסקת חבילה". מצד אחד לצמצם את הכניסה הלא-יהודית לישראל ומצד שני לקדם פתרונות גיור שיאפשרו לעולים הלא-יהודים וצאצאיהם לחזור לשורשיהם היהודיים ולהשתלב בצורה טובה יותר בחברה הישראלית. רק מתווה מאוזן מעין זה, וברוח הדברים שהממשלה התחייבה אליהם עם הקמתה, יוכל לספק פתרון טוב יותר לעולים ולבני משפחותיהם, להמשכיות היהודית ולזהותה היהודית של המדינה.