
הקרימינולוג פרופ' ארנון אדלשטיין, איש המכללה האקדמית אשקלון, קובע כי תאונות הדרכים אינם גזירת גורל ובמספר שינויים נדרשים ניתן להוביל לירידה דרמטית בהיקף ובחומרת התאונות.
"כמות ואיכות האכיפה ירודות מאוד, ואני אומר זאת בזהירות כדי שלא להשתמש במילים קשות יותר", אומר אדלשטיין ומזכיר כי "המשטרה פרסמה ש-2.5 אחוז מהתאונות הקטלניות נגרמו ממהירות מופרזת, אז איפה הטיפול בשאר 97.5 אחוזים מהתאונות? מדובר במעבר באור אדום, אי ציות לתמרור עצור ללא מצלמות אכיפה, כמעט ואין ניידות סמויות בארץ. קל להפעיל מצלמות מהירות, זו אכיפה פסיבית ששולחת קנס, אבל האם זה יהפוך מישהו לנהג אחראי ייתר ושומר חוק יותר? בוודאי שלא".
לטעמו של פרופ' אדלשטיין "כמשתמשים במילים מיליטנטיות כמו מלחמה בתאונות דרכים זה מעלה גיחוך אם לא היה עצוב. אין מלחמה בתאונות דרכים בישראל".
"אנחנו נוטים להאשים את המשטרה כי היא נציג החוק המיידי, אבל בבתי משפט ובתי דין לתעבורה קורות עסקאות טיעון. אלו לא הסדרי טיעון אלא עסקאות, כי הסדר טיעון הוא כשאין לי ראיות, אבל כשיש ראיות ויש עדות ובכל זאת עושים דילים עם נהגים תחת השפעת אלכוהול וסמים אין הגדרה אחרת. כששופטים שישים נהגים בתוך שעה, משהו פה רקוב מאוד. בתי המשפט לא עומדים בלחץ וזה נכון לעבירות תנועה ולעבירות נוספות".
עוד מתייחס אדלשטיין ליחס המזלזל כלפי שוטרים: "בארה"ב שוטר עוצר אותך ואומר לך לשים שתי ידיים על ההגה, ואתה לא מעז להניד עפעף, ובארץ העבריין ניגש לשוטר, נשען על חלון הניידת ומפטפט עם השוטר. אין בארץ כבוד לחוק ולמשטרה. אני פחות מאשים את השוטרים אלא את המערכות. זה מתחיל במשכורת הראויה שמקבל שוטר בארה"ב. הוא אדם שנותנים לו כבוד גם מתוך פחד. יש מקומות שלא מקבלים שוטרים מתחת מטר שמונים, כדי שהופעתו תהיה מרשימה".
לעומת העמדה המרתיעה הזו, מספר אדלשטיין מניסיונו, כאשר שוטר עצר אותו על מהירות גבוהה ושאל אותו מה הסיבה לכך והוא אמר שאין לו סיבה, השוטר ביקש שוב ובלבד שישמע תירוץ כלשהו.
"מה כן עובד? אם חבר'ה צעירים יוצאים לפאב וחוזרים למכונית כשהם שתויים. מהרגע שהם התניעו את המכונית הם כבר נהגו. עושים להם בדיקת ינשוף ואם רמת האלכוהול גבוהה, הרכב מוחרם לחודש ועכשיו שיספרו להורים שרכב העבודה שלהם הוחרם לחודש. צעיר כזה כבר לא ינהג תחת השפעת אלכוהול כי כשההורה יסביר לבוס איפה הרכב ולנסוע באוטובוסים זה יעבוד".
פרופ' אדלשטיין מספר כי הציע כבר בעבר למשטרה לצבוע את כל ניידות התנועה במגוון צבעים ולהפוך אותן לניידות סמויות, וזאת בניגוד לתפיסת הנוכחות המשטרתית, כלומר שאדם יחשוש מכל רכב בכביש שיתברר כניידת שממנה תבקע לעברו הפקודה לעצור את הרכב בצד הדרך. כאשר זה יקרה ולא ידעו מניין מגיע השוטר זה יפחיד. "כיום רואים את הניידת ונוסעים כראוי לחמש דקות עד שהיא נעלמת".
"יש בעיה גם בחינוך והסברה. אומרים לנו שהורה חייב ללוות נהג חדש במשך מספר חודשים, אבל אין יומן פעילות שאומר מתי היה ליווי של הילד. ניתן לא ללוות אותו ואחרי מספר החודשים הילד יעלה לרכב. בנוסף, יש בתי ספר שאימצו את לימודי התיאוריה אבל נכון להוסיף לימודי נהיגה מעשיים במימון ההורים, ושם לקחת את הזמן וללמד איך לנהוג בנחת ומתוך סבלנות".
"אנחנו רואים את השוויץ והמצ'ואיזם על הכביש, אנחנו רואים שאין סבלנות לאף אחד. מי שעובר באור אדום זו לא נהיגה בקלות דעת, אלא עונש הרבה יותר חמור כי ידעת שאתה עלול לסכן חיים, אבל אין ענישה ואין הרתעה", אומר אדלשטיין הסבור שעם שינויים אלה ודומים להם המציאות תשתנה באופן אמיתי.