קיבלנו אגרוף לפנים

בשנת 1997, עת השתחררתי משירותי הסדיר, יצא בארה"ב הסרט "לכשכש בכלב", או באנגלית - Wag the Dog. שמו של הסרט נלקח מאמרה שהיתה ידועה עוד קודם לסרט וכוונתה היתה להציג מציאות בה היוצרות מתהפכות ובמקום שהכלב יכשכש בזנבו, הזנב מכשכש בכלב.

ובמציאות שלנו – במקום שנבחרי הציבור לסוגיהם יעבדו עבור הציבור, ישרתו אותם ובאופן כללי יבצעו את תפקידם כעולה מהבטחותיהם קודם הבחירות, הציבור משרת את נבחריו, בעוד נבחריו מוליכים שולל את הציבור – הציבור הוא הכלב בדוגמא זו.

הסרט הסאטירי, הציג מציאות של פוליטיקאים ופקידיהם שנקלעים לתסבוכת פוליטית ערב הבחירות בארה"ב והמוצא היחיד שהם מוצאים הינו – לביים מלחמה עם אלבניה, הם פונים למפיק הוליוודי ידוע, מוצאים מדינה שאף אחד לא מכיר, מסריטים שדה קרב, גיבורים, עיטורים, יש אפילו שבוי פוטנציאלי שבדרך נהרג והופך לגיבור מלחמה השב בארון משדה הקרב ו...הופ, יש לנו מלחמה, עם שירי מלחמה, עם סרטונים ותמונות משדה הקרב ומכאן גוברת התמיכה בנשיא המכהן עד לנצחונו בבחירות.

נעבור אלינו – בחירות 2023, קיבלנו הבטחות שהולכת לקום ממשלת ימין על מלא מלא! בן גביר, סמוטריץ וחבריהם מהליכוד, התחייבו שהולך להיות שונה – מעכשיו הטיפול בטרור יהיה ביד קשה "הם יראו למחבלים מה זה" , ההתיישבות תתפתח, המתיישבים יקבלו יחס רגיל כמו כל אזרח בישראל, תתבצע רפורמה במערכת המשפט – המערכת הרקובה שמפלה על בסיס קבוע את כל האזרחים החובשים כיפות שחורות, כיפות גדולות מדי ועל בסיס מקום מגורים. כל אלו ועוד היו הבטחות נחמדות וכמו כל ממלא לוטו, חלמנו עד לתוצאות האמת העגומות.

בתוצאות האמת קיבלנו אגרוף לפנים – קיבלנו את גלנט כשר ביטחון גרוע מקודמיו משמאל, שר שלא מהסס להתעמר באמצעות הצבא במתיישבים ביו"ש, שר שחותם על מעצרים מנהליים כדבר שבשגרה וללא להניד עפעף וכל זאת כאשר מנגד הוא מסרב לטפל בטרור, או שבכלל לא אכפת לו, בעוד הטרור מרים ראש, עשרות נרצחים, אלפי אירועי טרור – אבנים, בקת"בים, דריסה, טרור מיני כנגד נשים ועוד ועוד. בסוף מתחילה התפכחות והבנה שהמספרים שסימנת הם לא המספרים הזוכים והנציגים שבחרת, הם חבורת קשקשנים לדעת, שמרגישים מנופחים בעיני עצמם, סוקרים משמרי כבוד, מוחאים להם כפיים, אך בפועל, כל אחד בתחומו, נכשל כשלון כמעט חרוץ בכל הקשור להתיישבות, לימין, למתיישבים ועוד.

ואז, כשמתפכחים, מתחילים לצעוק ולהאשים את כולם – את היועמש"ית, את רוה"מ, את גלנט ואת כל מי שזז ואלו רואים ומבינים שגם הם בדעיכה – גם הליכוד ובכלל הימין מבין שהוא לא מסוגל ולא רוצה למשול או לשלוט, הוא מפחד מהצל של עצמו. לאט לאט גם הצבא חוטף ריקושטים, ר"ע אלבז, דו"צ, פוקס ועוד ואז – איך מצילים את כל הסיפור הזה ומקבלים תמיכה בסקרים? בואו נקשקש קצת בכלב...... נביים מלחמה!

אוקי, אז נביים מלחמה, אבל עם מי? עם עזה? לא! גם ככה הם ירו מאות רקטות וטרם הושלם תשלום הפיצויים לעזתי שנפגע מהן. ובכלל הסתיים בעזה בנק המטרות (למי שלא יודע – ערימות חול מגודרות ברחבי עזה, העזתים נוהגים לשים שם כל פעם שלט אחר, פעם זה מתחם אימונים, פעם המתחם לייצור רקטות וכדו'). טוב, עם אירן אין לנו מושג מה בדיוק צריך לעשות שם. עם סוריה זו לא ממש מלחמה, מה גם שהסורים לא עושים כלום באופן כללי.

אין ברירה, נמצא עיר פלסטינית, נסביר שהיא האויב ושם הכי מסוכן ומשם כל המחבלים יוצאים (שטויות) ונכריז על מלחמה עם ג'נין. לצורך המלחמה נגייס את המפיק – הלא הוא דובר צה"ל והוא כבר יפמפם לציבור את "המלחמה" עם ג'נין. אז ארגון תורת לחימה יפתח גיוס המונים לתמיכה בחיילים הגיבורים (הם באמת הגיבורים האמיתיים) משום מקום יעלה תיעוד עבור המתנחלים הגאים של תפילת הלוחמים לפני קרב (אולי דו"צ צילם וביים) ודו"צ יפרסם תיעוד של קרב יריות של סיירת מגלן, אח"כ הוא יפרסם תיעוד של פיצוץ מנהרת טרור מתחת למסגד ובאופן כללי יגייס את התקשורת הישראלית והעולמית לשדר לופים של מלחמה בין ישראל לג'נין, איזו מלחמה!

הנה, הממשלה הימנית סופסוף עובדת כמו שצריך ומראה למחבלים הארורים מה זה להתעסק עם ימין מלא מלא. באמת היינו יכולים להתקשקש סביב הזנב בחינת "פני הדור כפני הכלב", אך המציאות וחוסר המעש של ממשלת הימין, טופחת לנו בפנים.

תוך כדי ה"מלחמה" בג'נין מתברר שמחבלים יש בכל מקום, פיגוע רודף פיגוע וממשיכים לספור נפגעים. המתנחלים המסוכנים היושבים במעצר מנהלי ממשיכים לשבת (שכחו אותם – יש מלחמה) משפחות הנרצחים נשכחו, מחבלים מפרקים את קבר יוסף בשכם, בהמשך מחבלים אחרים כמעט מחסלים את עמנואל שילה – עורך "בשבע" ולתל אביב מגיע מחבל מהעיירה סמוע בדרום הר חברון בכלל ומבצע פיגוע רב נפגעים, איזו מלחמה מפוארת. ברקע כמובן שנסיונות חיסול המתיישבים ביו"ש ממשיכים כאילו כלום לא קורה, כולם הרי עסוקים ב"מלחמה", אז טרור האבנים, הבקת"בים והיריות ממשיך בכל הגזרות, אבל יש "מלחמה", אז קצת שכחנו שזה בכל מקום.

השאלה הגדולה היא, האם בסוף "המלחמה", כשביבי, גלנט, סמוטריץ ובן גביר, יספרו לנו איזו מלחמה נהדרת היתה, "חיסלנו את הטרור כמו שרק הימין על מלא יודע", עכשיו יהיה שקט וניתן לבחור בהם שוב ולתת להם מרגוע, כי רק הם הכי טובים ורק הם הראו למחבלים מה זה להתעסק עם הימין, או שנבין שעבדו עלינו בעיניים ועולם כמנהגו נוהג, דו"צ שולח את חיל ההנדסה לתקן את התשתיות בג'נין על חשבוננו, ביבי מודיע שאנחנו מתנצלים על המחבלים שהרגנו ומעביר פיצוי לרש"פ ובעצם אף אחד בימין חוץ מגלנט השמאלן, שממשיך להיות שמאלני טוב, לעצור יהודים ולאפשר לטרור להתפשט, וביבי הפחדן (שממשיך לדאוג לכך שלא ישב בכלא) לא באמת מבין מה הוא צריך לעשות במקרה כזה ופשוט ממשיך לחייך, לנסות להיות נחמד לכולם ובעיקר לא לסייע למי שבחר בו וצריך אותו הכי הרבה, לנו! אז די להיות פראיירים.