מעטות הן ההצגות שכבר מהרגע הראשון אתה נשבה בקסמן. כאשר ידידיה ויטל בדמותו של יוינה בבצ'יק עולה לבמה אתה מרגיש כך. כי מה הוא או היא בבציק? סיר? מאכל? משהו קטנצ'יק? ואז נפתחת ההצגה. הקהל נשבה. זו הפעם הראשונה שראיתי באולם מלא חרדים. כל כך מתאים לעולם הישן והמוכר של ה'מאמא לושן'. שפת האמא. ובמרכז הקאשה( מאכל הכוסמת הפשוט והטעים).
יהונתן אינדורסקי,יוצר הסדרה המצליחה "שטיסל", כתב ויצר עם יוצרי ההצגה ותחת הבימוי של נועם שמואל משהו מופלא.
יהונתן , רקם כאן מרקחת טעימה להפליא . יודל בבצ'יק מתקרב ליום הולדתו ה-57. הוא, כמו אבותיו, עומד להיכנע לקללה מסתורית שגבתה את חייו של כל בן ממשפחת בבצ'יק באותו הגיל בדיוק. יודל צריך לקבל החלטה מי יירש את מסעדת "בבצ'יק" האהובה שלו: בנו הצעיר והנמרץ יוינה, שתמיד חלם להשתלט על העסק, או בנו הבכור והממולח חצק'ל, שחזר לעיר מאמריקה לאחר היעדרות ארוכה.
המאבק בין שני האחים על ירושת המסעדה הופך לדו קרב על ליבה של מרים יאפצ'יק היפה, אהבת ילדותם. כאשר יוינה מבין שהוא עתיד לאבד את המסעדה, הוא מנסה להסיר את הקללה שרובצת מעל המשפחה. האם יצליח להערים על מלאך המוות?
והרי כולנו בעצם בבצ׳יקים, עם תאריך תפוגה כתוב מראש. אז בשביל מה כל הבלאגן? למה להתאמץ? לרוץ? לקום כל בוקר לעבודה? בשביל מה המירוץ המטורף שסופו ידוע מראש? כי חיים, חיי אנוש, הם החומר היקר ביותר בעולם. וכל אדם, כל מי שנברא בצלם, הוא בבצ׳יק יחיד ומיוחד. לא היה כמותו ולא יהיה. וכשזוכרים את זה, פתאום כל עלה שנופל, כל חיוך מאדם זר שעובר מולנו ברחוב, הם האפשרות הזמינה ביותר לחיי־נצח.
הצגה מעולה, נקיה ואיכותית לאורך שעה וארבעים בתיאטרון בית לסין. לא להחמיץ.