ינצל את מרווח הזמן שנוצר כדי לתקן את מגבלת הגיל. הרב יעקב שפירא
ינצל את מרווח הזמן שנוצר כדי לתקן את מגבלת הגיל. הרב יעקב שפיראצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

עכשיו זה רשמי: הבחירות לרבנות הראשית שהיו אמורות להתקיים בקיץ נדחו בשמונה חודשים וייערכו רק באביב, א' בניסן.

מליאת הכנסת אישרה השבוע, בלילה שבין שני לשלישי, את הוראת השעה בנושא, ורגע לפני סוף הקדנציה של הרבנים הראשיים הנוכחיים, הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, היא האריכה את כהונתם עד לבחירת מחליפיהם.

אף שהסיבה הרשמית לדחייה הייתה חשש לפגיעה בטוהר הבחירות, והיא נתמכה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה עם רוח גבית מבית המשפט העליון, באופוזיציה - וגם חלק מחברי הקואליציה - תקפו את ההחלטה, שבעצמה נגועה בשיקולים פוליטיים שמזהמים את ההליך, הפעם מכיוון אחר.

מבולבלים? התנדבנו לעשות לכם סדר, לשרטט את מפת האינטרסים ולמנות את רשימת המרוויחים והמפסידים.

ברית האחים

המרוויחים הגדולים הם האחים לבית דרעי – יושב ראש ש"ס, אריה, ורבה של באר שבע, הרב יהודה. בחודשים האחרונים נקרע דרעי הפוליטיקאי בין שני מועמדים בולטים לתפקיד הרב הספרדי, שניהם מקורבים אליו מאוד, בלי שיצליח להכריע במי מהם תתמוך המפלגה - וכעת הוא מרוויח יותר מחצי שנה של תמרון ביניהם אל היעד. האחד הוא האח יהודה, והשני הוא חבר מועצת חכמי התורה של התנועה, הרב דוד יוסף - בנו של מנהיגה המיתולוגי הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אחיו של הרב הראשי המכהן הרב יצחק יוסף וחברו הטוב של דרעי זה עשרות שנים. הנימוק הרשמי לדחייה היה אומנם דאגה לטוהר הבחירות, מחשש כי הסמיכות לבחירות לרשויות המקומיות עלולה לזהם את ההליך הדמוקרטי, אבל ההערכה היא כי הדבר נועד להוציא את אריה דרעי מהפלונטר: את הזמן שהרוויח הוא ינצל כדי להציע לרב יוסף משרה תורנית נחשקת אחרת ולמנותו לרבה הספרדי של ירושלים, תפקיד שמתפנה בסוף 2023 עם פרישתו של הרב המכהן, הרב שלמה משה עמאר, לגמלאות – מה שלא יכול היה לקרות לו הבחירות היו מתקיימות במועדן. תקוות יושב ראש ש"ס כעת היא שחברו יסכים לקבל על עצמו את הרבנות בבירה ולוותר על ההתמודדות ברמה הארצית, וכך תיסלל דרכו של דרעי האח לתפקיד הרב הראשי הספרדי.

כבר לא מרוויחים מהספק

מי שאמורים להיות פחות מרוצים מהדחייה הם בני משפחת אליהו - רבה של צפת הרב שמואל, ובנו, שר המורשת, עמיחי. אליהו הפוליטיקאי היה מהמתנגדים הבולטים והקולניים למהלך, ומפלגתו, עוצמה יהודית, אף הפרה את המשמעת הקואליציונית בעניין וסירבה להצביע בעדו בכנסת. גם כאן הנימוק הרשמי היה מאבק בשחיתות ושמירה על הרבנות מפני "עסקנות פוליטית", אך שוב מתעורר חשד כי מאחורי המילים היפות עומד אינטרס: הרב אליהו, כידוע, מוזכר כבר שנים כמי שראוי לתפקיד הרב הראשי הספרדי, ואף שסיכוייו להיות הראשון לציון הבא נמוכים עד קלושים – הם עשויים להשתפר מעט אם הבחירות יתקיימו במועדן, כפי שביקש בנו. הסיבה לכך היא שלפי שעה יהדות התורה אינה מסכימה לתמוך במועמד הדתי־לאומי המוביל, הרב מאיר כהנא, שמשום מה נחשד בעיניה כליברלי, והתנגדותה עלולה לסכן את הדיל שבמסגרתו היו אמורים להתמנות רב ספרדי המזוהה עם ש"ס ורב אשכנזי מטעם הציונות הדתית. בסביבת הרב אליהו (כמו גם בקרב רבנים נוספים שמתחממים על הקווים לכל תרחיש שלא יבוא) יש המייחלים לכך שבמקום זאת תירקם עסקה חלופית, על פי מפתח עדתי ומפלגתי אחר, ובסופו של דבר יתמנו רב ציוני ספרדי ורב חרדי אשכנזי. אומנם תרחיש שבו ש"ס, אשר שולטת במשרד לשירותי הדת ומייחסת חשיבות עליונה למינוי רבנים ודיינים, מוותרת על ההזדמנות לרב ראשי מטעמה נראה לא מציאותי, אולם ככל שהבחירות היו נערכות מוקדם יותר כך היה קטן הסיכוי למציאת פתרון אחר ליציאה מהפלונטר וסיכוייו של הרב אליהו היו משתפרים במעט.

חרדת פרגוד

האם יושב ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' אמור להיות מרוצה מדחיית הבחירות לרבנות או שמדובר מבחינתו בסיבה לדאגה? אם לשפוט לפי שתיקתו בנושא בשבועות האחרונים - גם לו אין לכך תשובה ברורה. בזמן שאנשי ש"ס ועוצמה יהודית התכתשו ביניהם בפומבי סמוטריץ' ישב על הגדר ולא הביע דעה, ונראה שמוקדם לדעת האם וכיצד הדבר ישפיע על סיכוייו להשיג את מבוקשו. בציבור הדתי־לאומי עדיין לא התאוששו מהטראומה בבחירות תשע"ג, שמהן יצאו שני רבנים ראשיים חרדיים ואף לא ציוני־דתי אחד, וזאת בשעה שהבית היהודי בתקופת השיא שלה עם 12 מנדטים, חברה בקואליציה (ועוד לצד יאיר לפיד וציפי לבני), ואילו ש"ס ויהדות התורה באופוזיציה. תיקון המצב הזה הוא מהשאיפות הגדולות של סמוטריץ' כלפי הבייס בקדנציה הזאת, ולכאורה האינטרס שלו הוא שראש הממשלה בנימין נתניהו יפרע כמה שיותר מהר את חובו ויפעל בהקדם למינוי רב סרוג אחרי 30 שנות שליטה חרדית ברבנות, כפי שהבטיח בהסכמים הקואליציוניים. אלא שההכרזה על הרב מאיר כהנא כמועמד הציונות הדתית שיבשה מעט את התוכניות כאשר נתקלה, כאמור, בהתנגדות יהדות התורה (שעשויה להשפיע גם על ש"ס) - והנה טריגר נוסף לאותה פוסט־טראומה, חרדה מהפתעות מאחורי הפרגוד. מבחינה זו הסחבת דווקא משרתת כעת את סמוטריץ', שהרוויח זמן להתארגנות מחדש.

כשרות של העדה

הפתרון הקל לכאורה מבחינת הציונות הדתית הוא החלפת הרב מאיר כהנא במועמד דתי־לאומי אחר שהחרדים האשכנזים מסוגלים לחיות איתו בשלום. רבה של פתח תקווה, הרב מיכה הלוי, שנחשב עד לא מכבר כמי שמוביל במרוץ לרבנות הראשית ומקובל גם עליהם, אינו רלוונטי כעת, משתי סיבות: ראשית, הוא כבר הפסיד בדו־קרב ישיר מול הרב כהנא בוועדה שהקים סמוטריץ' לבחירת המועמד המוסכם, וממילא יהיה קשה לעשות פניית פרסה שתשכנע את הציבור שהוא־הוא הראוי ביותר. שנית, מהלך שכזה אולי יקבל את ברכת הדרך מיהדות התורה אבל יעורר התנגדות מבית בגלל זיהויו של הרב הלוי עם חוגי הר המור, ויגרום לרבנים מהציונות הדתית שלא לראות עצמם מחויבים להכרעת הוועדה ולהתמודד מולו. מי שסיכוייו להפוך למועמד של פשרה גדולים קצת יותר (אם כי עדיין נמוכים מאוד) הוא ראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, שמקובל גם הוא על החרדים, ובעניינו הוועדה שמינה סמוטריץ' גם השאירה פתח לחזור בה מהבחירה ברב כהנא. נזכיר כי כדי להתמודד זקוק הרב שפירא בן ה־72 לתיקון חקיקה שיבטל את מגבלת הגיל לבחירת הרב הראשי, אשר עומד כיום על 70, והוועדה הדגישה בהחלטתה כי אם ישונה החוק היא תדון מחדש בשאלה מי יהיה מועמד הציונות הדתית.

אלא שדווקא סמוטריץ', שעל פניו קרוב בעמדותיו לראש ישיבת מרכז הרב יותר מלכל מועמד אחר, מסרב בתוקף לקדם תיקון כזה, וגם אם יתרצה ויסכים הדבר עלול לעורר קשיים משפטיים ולא בטוח שיעמוד במבחן בג"ץ. כך או כך, הדחייה בוודאי שאינה מזיקה לרב שפירא, ויותר מכך - נותנת לו תקווה להפתעה כלשהי בחודשים שהתווספו כעת עד הבחירות. שם נוסף שהוזכר בהקשר זה וגם הוא מוסכם על יהדות התורה ועשוי להתברר כפשרה ראויה הוא שמו של רב העיר נתניה קלמן בר, שכבר היום עומד בתנאי הסף לבחירה בלי שיזדקק לחקיקה פרסונלית. אלא שהרב בר, שחי בין העולמות, אינו רוצה לנכס את עצמו לעסקני הציונות הדתית, אפילו לא לרבניה, ולצמצם את האפשרויות שלו כמי שמזוהה באופן מובהק עם מגזר מסוים, ותעיד על כך החלטתו שלא להתמודד בפני הוועדה שהקים סמוטריץ'. מהבחינה הזאת סיכוייו להחליף את הרב כהנא נמוכים משל הרב שפירא אך גבוהים משל הרב הלוי.

המפסידה הגדולה

העובדה שמערכת הבחירות לרבנות הראשית מסוקרת כמערכה פוליטית לכל דבר ועניין מוכיחה כי יהיה מה שיהיה - היא וכבוד התורה הם המפסידים הגדולים ביותר מהתפתחויות הימים האחרונים.

הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות

לתגובות: [email protected]