בעוד חלקנו עסוקים בדפדוף מבצעים לטיולי וויקנד מאורגנים לחו"ל והראש שלנו כבר נמצא עמוק ברומא ובפריז, יש עכשיו ילדים וילדות שמבחינתם הסיוט הגדול שלהם רק נפתח וקוראים לו 'החופש הגדול'.
בעוד הילדים שלכם סגורים עם חברים, מוצפים בהודעות ווטאספ ויש להם ים של הזמנות לכל מיני פעילויות ואירועים, מסיבות וימי הולדת, הילדים השקופים של החופש הגדול מחכים לשמוע דפיקה על הדלת או איזה התראה על הודעה נכנסת של הודעת ווטסאפ קבוצתית אבל במנהרת ההמתנה שלהם אין שם אור בסוף או קצה של תקווה. כלום.
השבוע קיבלתי מכתב כואב מעוקבת בשם נעמה מפסגת זאב והוא שפך לי אור על כל העולם של הילדים והנערים שצריכים את האכפתיות שלנו דווקא בחופש.
במכתבה מספרת נעמה על בתה שעברה את החופש שעבר לבד, למעט חברה אחת שבאה לבקר אותה.
מעבר לכך הודרה בתה מכל פעילות חברתית שהייתה, כולל ימי הולדת ולא הוזמנה לאף אחת מהן.
כשניסתה ביחד עם בעלה לשתף את הצוות החינוכי של בית הספר נעשה ניסיון לעזור אולם המצב הצריך התערבות עומק שלא באה מצד בית הספר מאחר שמדובר בזמנים ובשעות מחוץ לפעילות בית הספר ועם כל הכבוד יש גבול למה שבית הספר מסוגל לעשות.
סופו של דבר מפה לשם, בתה של נעמה סיימה את החופש בצורה כואבת ומתסכלת למדי וכל מה שנשאר לה מהחופש הסתכם בעיניים אדומות מדמעות.
השנה התחלפה מחנכת והגיעה מישהי חדשה שמעצמה שלחה ווטסאפ לפני החופש לכלל ההורים:
"רק רוצה לוודא שהילד שלכם מסודר בחופש ויש לו חברים...".
נעמה ובעלה ניצלו את ההזדמנות ופתחו בפני המחנכת החדשה את המצב, הסבירו לה על החששות שמלווים את בתם לקראת החופש ומדוע מבחינתה החופש הגדול הוא הסיוט בהתגלמותו.
נקצר ונאמר שלאחר חריש עמוק מצד המחנכת ולאחר חופש שבו לא קפצה לבקר את בתה של נעמה אף חברה למעט כאמור, החברה הבודדה שלה, השנה כבר דפקו על דלת הבית כמה וכמה בנות.
נעמה מספרת שאחרי שנה שבקושי ראתה את בתה מחייכת, היא סוף סוף זכתה לראות את החיוך שלה מרוח שוב על שפתיה.
תאמינו לי שכמו בת של נעמה, ישנם עוד מאות ילדים וילדות, נערים ונערות שאם רק תשאלו אותם מה הם חושבים על החופש, ככל הנראה הם יהיו מוכנים לוותר עליו. לא כי הם מוזרים אלא כי פשוט אין להם חברים.
ואם אתם ממש רוצים להשקיע בילדים שלכם אחרי שזרקתם עליהם אלפי שקלים לפארקים ולבריכה, אתם מוזמנים לשאול אותם שאלה אחת עם התחלת החופש הגדול:
ילדים יקרים, זה מאוד משמח שיש לכם מלא חברים לחופש. אבל מה עם החברים שלכם? גם להם יש חברים? גם הם שמחים בחופש הזה?
שאלה אחת ודאגתם שהחופש הזה הילדים שלכם יתאנו את שרירי הסולידריות החברתית שלהם.
כל כך חשוב. כל כך מתבקש. כל כך פשוט.