שגריר ארצות הברית בישראל תומאס ניידס יעזוב בקרוב את תפקידו, אחרי שנתיים בלבד של כהונה. אקט הפרידה שלו יהיה המייצג אולי יותר מכול את מדיניות ממשל ביידן - כשילווה את נשיא המדינה יצחק הרצוג בביקורו בוושינגטון, בעוד ראש הממשלה נתניהו טרם זומן לביקור כזה.
ניידס, שהציג את עצמו כיהודי חם ותומך נלהב של מדינת ישראל, היה לא רק מייצג נאמן של הגישה הדמוקרטית כלפי ישראל אלא, לדעת גורמים רבים, אף הקצין אותה ונקלע לעימותים ולביקורות חריפות שבגללן נאלץ להתנצל.
התנצלות מאוחרת
התקרית האחרונה התרחשה כשהשגריר נמנע מלגנות במילים ברורות את הפיגוע הרצחני ליד עלי לפני שבועיים, והעדיף לכרוך את צערו על הטבח עם צער על הפורעים שנהרגו כשהתעמתו עם כוחות צה"ל.
בהודעה שפרסם כתב ניידס שהממשל מודאג מאובדן חייהם של אזרחים ביהודה ושומרון, כשהוא מכוון לטבח ליד עלי, לצד הרג הפלשתינים בפעולת צה"ל בג'נין. "אנחנו מודאגים מאוד ממותם ופציעתם של אזרחים שהתרחשו בגדה המערבית ב־48 השעות האחרונות, כולל קטינים. תפילותינו עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן ועם משפחות הפצועים המייחלות להחלמתם".
שעה לאחר שפרסם את ההודעה הזאת, ולאחר שספג ביקורת רבה, פרסם ניידס בחשבון הטוויטר שלו ציוץ נוסף שבו כתב: "אני מגנה בחריפות את הרצח חסר ההיגיון של ארבעה ישראלים חפים מפשע היום - ליבי עם בני משפחותיהם האבלים". בהמשך סיפר השגריר כי את ההבהרה פרסם לאחר שקיבל טלפון מראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט שאמר לו שעבר את הגבול, וטען כי הציוץ לא היה על דעתו ולא אושר איתו לפני הפרסום.
בשונה מקודמיו, ניידס לא היה שגריר שממעט לדבר. להפך, הוא נאם ודיבר והתראיין והתערב בכל נושא שקשור לישראל. הייתה לו דעה מוצקה בסוגיית יחסי ישראל והפלשתינים, דעה ברורה לגבי הרפורמה המשפטית והסתייגויות גדולות מהממשלה הנוכחית.
בשיחה עם נציגי שלום עכשיו בארצות הברית שהודלפה לתקשורת, לדוגמה, התרגז ניידס על העובדה שישראל מרחיבה את הבנייה בהתיישבות. "אנחנו לא יכולים לעשות דברים מטופשים שמפריעים לנו לפתרון שתי המדינות. ישראל לא יכולה עכשיו להרחיב את ההתנחלויות כאוות נפשה במזרח ירושלים או בגדה המערבית. אני קצת כועס על ההתנהלות הזאת של הרחבת ההתנחלויות. זה מקומם ומכעיס אותי, אבל אשקר אם אומר שיש אפשרות למנוע מכל בית להיבנות. אי אפשר לעצור את הכול", אמר.
ניידס הוא אחד האנשים שסייע לתקשר ולנרמל את המונח "אלימות המתנחלים", שהיה בעבר שגור פחות, שלא לומר כמעט ולא קיים בשיח של מחלקת המדינה האמריקנית.
הוא השתדל מאוד להימנע מהתייחסויות לממשלה הנוכחית, ולפני כינונה רק אמר שהיא תישפט "על סמך פעולותיה ולא בגין אמירות היפותטיות או פומביות שאין מאחוריהן עשייה", אבל התבטא נגד הרפורמה המשפטית לא אחת.
את המסרים הוא טפטף בצורה מדודה, כדי לא להיתפס כמי שמתערב באופן מוגזם בענייניה הפנימיים של ישראל. "המחויבות שלנו לדמוקרטיה זה מה שמאפשר לנו להגן על ישראל פעם אחר פעם באו"ם - קראתי לשים את הרגל מעט על הבלם, לא לבלום - להאט. שינויים זה מה שדמוקרטיות עושות, וזה מה שהופך אותן לבריאות כל כך", אמר באירוע של ועידת הנשיאים לפני כחמישה חודשים.
"ביידן וניידס הוסיפו שמן למדורה"
ד"ר מייקל דוראן, עמית מחקר בכיר במכון הדסון, שכיהן בעבר בתפקיד תת־מזכיר המדינה האמריקני, טוען שההתבטאויות של ניידס לקחו את המעורבות האמריקנית בפוליטיקה הישראלית רחוק מדי.
הוא מזכיר תקרית שאירעה לפני כמה חודשים בין ניידס לשר התפוצות עמיחי שיקלי. שיקלי התבטא בחריפות נגד התערבותו של השגריר האמריקני בנושא הרפורמה המשפטית. בריאיון לכאן רשת ב' תקף שיקלי את השגריר ואמר: "תפעיל את הברקס ותתעסק בעניינים שלך. הקשר עם ארצות הברית הוא קשר חשוב, אבל ההתבטאויות של ניידס בעייתיות מאוד". במסר לשגריר עצמו אמר: "נשמח לדון איתך בענייני יחסי חוץ, בענייני ביטחון, אבל תכבד את הדמוקרטיה שלנו, עם כל האהבה והכבוד".
ניידס לקח נשימה, ולאחר כמה ימים הגיב בזלזול: "בכיר ישראלי שאני לא מכיר אמר שאני לא צריך להתערב בענייניה של ישראל – אני חושב שרוב הישראלים לא רוצים שארצות הברית לא תתערב בענייניה של ישראל".
"השגריר ניידס רמז כאן שאולי שיקלי שר בממשלת ישראל – אבל הוא עצמו מעדיף לאפיין את ישראל על פי חבריו – אלו ששמחים בגלוי לראות תמיכה אמריקנית בעמדתם נגד אויביהם הפוליטיים", מסביר ד"ר דוראן.
לדעתו, "התערבותו של ניידס בפוליטיקה הישראלית הפכה פתוחה ובטוחה בעצמה כל כך, עד שאי אפשר לפטור את התנהגותו בתירוץ שהוא שליח שלא מעביר כראוי את המסרים של ממשל ביידן. ברור שהוא מייצג את דעת הממשל ובמי בדיוק הוא תומך".
הוא מציין כי גם הנושא האיראני הפך בעידן ניידס לעניין של יחסי תן וקח, במקום שהוא יפגין הבנה אסטרטגית עמוקה של הסכנה בחזרה להסכם הגרעין. "ניידס טען שהרפורמות יהיו מכשול לשיתוף הפעולה בין ארצות הברית לישראל נגד איראן. על סעודיה אמר 'לא נוכל לקדם דברים שאנחנו רוצים לעשות יחד כשהחצר האחורית אצלכם בוערת', כשהוא מכוון לפלשתינים – אבל הנשיא ביידן וניידס עצמו היו אלה שהתעסקו בהוספת שמן ללהבות בחצר האחורית של ממשלת נתניהו".
ד"ר דוראן אף טוען כי "בהתערבותו בפוליטיקה הישראלית, ניידס הציב למעשה סוג של תמיכה אמריקנית במתנגדי הרפורמה. אין ספק שההתערבות שלו פועלת לטובת יאיר לפיד, שכרגע אין לו תמריץ לסיים את המשבר. הקיטוב בפוליטיקה הישראלית איפשר ללפיד להתאושש מההפסד שלו בבחירות ולהחיות את הקואליציה שלו נגד נתניהו".
הטענה של דוראן היא שהממשל הנוכחי מעוניין לחנך את ישראל לפעול בדיוק כפי שמתאים לו. "אם מטרתו של ממשל ביידן הייתה לעבוד עם ישראל כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, ניידס היה נמנע מכל התערבות שהיא בפוליטיקה הישראלית, או שהיה מפציר במתנגדי הרפורמה להעלות הצעות מעשיות שעשויות להוביל לפשרה אמיתית. את זה הוא בחר לא לעשות.
"ממשל ביידן עושה טעות חמורה, כי אם איראן תשיג נשק גרעיני, מה הוא יאמר לבת בריתו? 'לפחות ניסיתי לעצור את הרפורמה המשפטית'? במקום לעודד בשתיקה את האופוזיציה הישראלית להפיל את נתניהו, ניידס וביידן היו צריכים לאותת לישראל שיש לה גב אמיתי בכל הקשור לאיראן".
הנושא הפלשתיני חוזר לסדר היום
השגריר לשעבר יורם אטינגר, ששימש קונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית, חושב שניידס בסך הכול מבטא את עמדת ממשלו, וגם אם הוא עשה זאת באופן בוטה יחסית – הרי שבישראל צריכים להבין שזו עמדת ממשל ביידן בעת הנוכחית.
"השגריר ניידס הוא נציג אותנטי ביותר של מחלקת המדינה ומבטא בצורה מהימנה מאוד את תפיסת העולם שלה - הן ברמה הבין־לאומית והן ברמה של ישראל והמזרח התיכון. המדיניות שלו, ההתנהלות שלו בתקופת כהונתו הקצרה פה בישראל, ביטאה בצורה הכי טובה והכי אמיתית את תפיסות העולם של מחלקת המדינה כלפי ישראל לאורך השנים – למעט בתקופת ממשל טראמפ", מסביר אטינגר.
לדבריו, "לפני תפקידו בישראל, ניידס מעולם לא היה שגריר. הוא כיהן בתפקיד סגן מזכיר המדינה בתקופת הנשיא לשעבר אובמה, והוצב בישראל מתוך הנחה שיהיה נציג נאמן ולא מתפשר לא רק למדיניות של מחלקת המדינה האמריקנית, אלא של מזכיר המדינה עצמו אנתוני בלינקן – מעצב מדיניות החוץ הראשי של הממשל. טום ניידס אינו מומחה למזרח התיכון או מבין את התהליכים לעומק כמו חלק מקודמיו, אלא הובא כדי לבטא כאן בבהירות את תפיסת העולם של בלינקן".
וזה מה שהוא עשה בעיקר? היה פה נאמן לעמדת הממשל?
"תפיסת העולם של ממשל ביידן קיבלה ביטוי רחב מאוד בזמן כהונתו של ניידס. תפיסת העולם הזאת החזירה את הנושא הפלשתיני למרכז סדר היום, מתוך רצון להפעיל לחץ ולגרום לישראל לוויתורים. במילים אחרות – חתירה להקמת מדינה פלשתינית, נסיגה לקווי 67' והפסקת הבנייה היהודית ביהודה ושומרון. ברבדים עמוקים יותר זה נוגע גם לרמת הגולן ואפילו לירושלים (שעליה אמר ניידס בהתבטאות פומבית: 'ירושלים היא כעת בירת ישראל, אבל עתידה המדיני ייקבע בשיחות בין הישראלים והפלשתינים', נ"ק).
"ניידס היה מהגורמים העיקריים בהפעלת הלחץ האמריקני לפתיחתה מחדש של הקונסוליה לפלשתינים ויצירת שגרירות אמריקנית בלתי רשמית בעבורם. הוא ביטא את תפיסת העולם הדמוקרטית לפיה מול איראן מתנהלים באופן דיפלומטי ומורידים את העניין הצבאי מסדר היום, ובשתי הסוגיות – האיראנית והפלשתינית – לוחצים על ישראל ליישר קו".
והיו גם רמיזות ולחצים בשיחות עם בכירים ישראלים.
"אכן. לשם יישור הקו, ניידס והממשל השתמשו בכל מנוף לחץ אפשרי – כולל התערבות בעניין הרפורמה המשפטית. אני בספק רב אם השגריר, ודאי שלא מזכיר המדינה או הנשיא ביידן, הקדישו את הזמן ללמוד פרומיל מסעיפי הרפורמה. ההתנגדות שביטא ניידס בשם הממשל לא הייתה מתוך הבנה אמיתית של מה תעשה הרפורמה, אלא מתוך רצון להשתמש בה ככלי להגברת הלחץ על ממשלת ישראל, שתיישר קו עם המדיניות האמריקנית.
"אמצעי הלחץ הללו גם נזרקו לחלל האוויר, וייתכן שגם בשיחות אישיות וברמזים. אגב, זה לא דבר חדש, וזו לא הפעם האחרונה שהדבר יקרה. זו גם לא הדוגמה החמורה ביותר ללחץ שהפעילה ארצות הברית על ישראל".
גורם מדיני ששוחחנו עימו על תקופת כהונתו של ניידס אומר שהוא לא היה לעומתי, אלא התנהל בדיוק כפי שרצו שולחיו וכך גם נתפס בישראל. "אומנם לשגריר בישראל יש תפקיד חשוב ומשמעותי, אבל יחסי ישראל וארצות הברית עמוקים יותר מהתבטאות כזאת או אחרת. יש מי שיבחרו לשים זרקור על דברי השגריר או על אי הזמנת ראש הממשלה לבית הלבן, ויש מי שיראו שהתיאום האסטרטגי בין המדינות נמצא בשיא, ושהשיח בין נתניהו לביידן רציף – גם אם הם לא נפגשים פיזית".
הגורם המדיני מעדיף שלא להתייחס לטענות להתערבות בפוליטיקה הישראלית מצד הנשיא. "לפעמים נאמרות הערות בין ידידים. אפשר לשמוע, אך לא תמיד חייבים לקבל. השגריר ניידס ביטא עמדה מסוימת מצד הממשל, שהייתה חלק ממגוון רחב של שיקולים בסוגיות שונות".
הזכות: פטור מוויזות לישראלים
נקודת זכות שתירשם לזכותו של השגריר היוצא היא המאמץ והפעילות הבלתי מתפשרת להשגת הפטור מוויזות לישראלים. במהלך שיחה עם תא הכתבים המדיניים שיתף שר החוץ אלי כהן כי "התהליך לקראת הצטרפות ישראל לתוכנית הפטור מוויזות מתקדם כמתוכנן. אנחנו מקיימים פגישות על כך באופן קבוע על מנת לעקוב אחרי ההתקדמות, ומארחים בארץ משלחות מארצות הברית שעוקבות אחרי ההתקדמות. בחודש הקרוב אמור להתחיל פיילוט של חלק מההסכם, ואנחנו משוכנעים שעד סוף ספטמבר נעמוד ביעדים".
הוא אף הדגיש כי השגריר היוצא ניידס ראה בסוגייה פרויקט אישי והשקיע בו רבות, והוא ראוי לכל הערכה על כך. "חשוב לציין את החלק המשמעותי שמשחק שגריר ארצות הברית בישראל, טום ניידס, בתהליך הפטור מוויזה. זו המורשת שלו, ואף שהוא מסיים את תפקידו כשגריר בימים הקרובים, ביקשתי ממנו שימשיך לעסוק בנושא גם אחרי שיסיים את תפקידו".
בסופו של דבר, בתום שנתיים ומסיבות אישיות – כדבריו – ניידס החליט לחזור לארצות הברית. הוא צבר כאן חברים רבים וגם מבקרים רבים. אין ספק שבשנתיים שבהן כיהן בישראל ניידס הבין היטב את המציאות בשטח – אך העדיף לבטא את עמדות הממשל מבלי לחרוג מהן.
הוא נפגש עם חלק משרי הממשלה באופן אישי, אך נמנע ממפגשים עם חלק מהשרים בלי לנמק מדוע, וזכורה אמירה חריפה במיוחד שלו נגד השר בצלאל סמוטריץ'. משרי הממשלה שנפגש עימם הוא הבין ששלום עם הפלשתינים הוא בעיקר חלום ושמדינה פלשתינית היא סיסמה יפה, אבל אין לה היתכנות בשטח. למרות זאת ניסה בכל כוחו להשפיע כדי להפחית אישורי בנייה ביהודה ושומרון, אך בניגוד לממשלות קודמות – נתקל הפעם בקו נחוש, שזכה כמובן לגינויים מצד מחלקת המדינה על הכמות הגבוהה של אישורי הבנייה.
בנושא האיראני הקפיד ניידס לדבר תמיד על חשיבות הפעילות המשותפת לעצירת תוכנית הגרעין, אבל גורמים מדיניים מזכירים שתמיד היו ברקע גם מנופי לחץ, גינויים ורמיזות מי הצד החזק יותר ביחסים בין המדינות.
לפי שעה טרם מונה לניידס מחליף. הוא עוזב את השגרירות בתקופה שבה יחסי ישראל וארצות הברית נראים כלפי חוץ מתוחים, אף שגורמים בשני הצדדים מנסים להציג תמונת מצב שונה. בירושלים אין ציפיות שהשגריר הבא יהיה אוהד הרבה יותר בעמדתו כלפי הסוגיות שרוצה לקדם הממשלה הנוכחית, בשל הפערים בין מדיניות הימין לאידאולוגיות של ממשל ביידן ושל החלקים הקיצוניים במפלגה הדמוקרטית. אבל אולי יש ציפייה שכמות ההתבטאויות הפומביות תרד, במיוחד אלה שעליהן צריך להתנצל אחר כך.
בסופו של דבר – ואת זה חשוב להדגיש – יחסי ישראל וארצות הברית אינם נבחנים דרך פרספקטיבה של שגריר אחד או ממשל אחד, ובמערכת המדינית מדגישים שוב ושוב שהם איתנים וחזקים יותר מאי פעם.
***