כבר תקופה לא קצרה שפסיקותיו של בית המשפט העליון יוצרות טלטלה של ממש במערכת הפוליטית.
הפסיקות הללו עוסקות בשסעים העמוקים ביותר בחברה, ובסוגיות ערכיות שנויות במחלוקת חריפה בציבור. כתוצאה מכך עולות יוזמות לשינוי מערכת המשפט בצורה דרמטית, כזאת שאף עלולה להוביל למצב שבו תימחק עצמאותו של בית המשפט.
המשפטים האלה מוכרים לכל ישראלי, כמעט בעל פה, בחודשים האחרונים, אלא שהן כלל לא מדברות על המציאות הישראלית והרפורמה במערכת המשפט שהקואליציה מנסה לקדם. למעשה, הן מתארות את הנעשה בימים אלה בארצות הברית. שורה של פסקים שניתנו בשבועות האחרונים, שהצטרפו לפסיקת בית המשפט העליון האמריקני מלפני שנה בסוגיית ההפלות, עוררו כעס רב בשורות המפלגה הדמוקרטית. זה הגיע לידי כך שחלקים הולכים וגדלים במפלגה קוראים לבצע רפורמה מרחיקת לכת, במטרה לבטל את הרוב שיצר הנשיא טראמפ בבית המשפט העליון בימי כהונתו, ודה־פקטו לבטל את עצמאותו של בית המשפט העליון האמריקני.
"אנחנו מדברים למעשה על שלושה פסקים מהשבועות האחרונים, שמצטרפים לפסק הדין שניתן לפני שנה בדיוק בנושא ההפלות. ביחד, כל ארבעת הפסקים האלה עוסקים למעשה בסוגיות הכי נפיצות של החברה האמריקנית בעשורים האחרונים", אומר רותם אורג, פרשן לענייני ארצות הברית ועורך הבלוג 'וושינגטון אקספרס'.
שלושת הנושאים שבהם עוסקים הפסקים החדשים, שעוררו את הסערה, הם האפליה המתקנת בקבלה לאוניברסיטאות האמריקניות, סוגיית מתן שירותים לזוגות להט"בים ומחיקת הלוואות הסטודנטים, קונספט אמריקני שמאפשר לחלק בלתי מבוטל מאזרחי ארצות הברית ללמוד באקדמיה, שלעיתים שכר הלימוד השנתי בה מגיע ל־60 אלף דולר לשנה.
מבין שלושת הפסקים האלה, איזה הכי משמעותי והכי מעורר מחלוקת?
"פסק הדין שאסר על אוניברסיטאות, ציבוריות ופרטיות, להשתמש בסעיף המוצא האתני כמדד לקבלה לאקדמיה. זה הפסק המשמעותי ביותר, אם כי לא בהכרח השנוי במחלוקת ביותר. הפסיקה בעצם קובעת, וזה גם מופיע בפסק הדין עצמו, שעצם ההתייחסות לגזע ולצבע עור בהליך הקבלה היא אקט גזעני. המשמעות היא שכל מיני פרקטיקות של אפליה מתקנת, שנועדה לתקן פערים חברתיים מחד גיסא ולגוון יותר את האקדמיה האמריקנית מאידך גיסא, אסורות מעתה ואילך", אומר אורג.
עד כמה מדובר בנושא עיקרי הן בהוויה האמריקנית והן בהליך הקבלה?
"מאוד. זה אחד הנושאים העיקריים ביותר. כשבחנתי אפשרות לתואר שני בארצות הברית, אחד הסעיפים היה קבוצת המיעוט שאני משתייך אליה. וזה מגיע לרזולוציות גבוהות מאוד. אני ציינתי שאני יהודי משושלת מזרח אירופית. יורדים ממש לעומק. הרציונל שמאחורי זה הוא ההכרה בהנחת המוצא שיש גזענות ממוסדת בארצות הברית, ולכן לסטודנטים שחורים קשה יותר להצליח בחיים. לכן אם מגיעים שני סטודנטים עם אותם נתונים, אחד שחור והשני לבן, כנראה השחור מוצלח יותר, כי היה לו קשה יותר להגיע לנתונים האלה. אפשר להתווכח אם זה נכון או לא, אבל מעכשיו זה כבר לא חוקי לעשות זאת".
בית הדפוס, גרסת קולורדו
כאמור, סוגיית האפליה המתקנת באקדמיה האמריקנית קיימת כבר עשרות שנים, ונחשבת לאחת הסוגיות החברתיות העיקריות שמפצלות את ארצות הברית בין השמרנים לליברלים והפרוגרסיביים. אלא שכמו שאורג ציין, בציבור הרחב פסק הדין הזה יחסית אינו שנוי במחלוקת חריפה כל כך. אחת הסיבות לכך היא, כפי שהעתירות הראו, שלא רק לבנים נפגעים ממנו, אלא גם מיעוטים אחרים כמו אסייתיים, שמקופחים לטובת שחורים.
"כשבוחנים את החלוקה המפלגתית יש רוב ניכר של מצביעי הרפובליקנים שתומכים בפסיקה, ורוב קל בקרב אלה שלא מזוהים עם מפלגה ספציפית. גם בקרב המפלגה הדמוקרטית, שם רוב המצביעים מתנגדים לפסק, יש עשרות אחוזים שדווקא תומכים בו. כלומר אפילו במפלגה הדמוקרטית מדובר על רוב יחסית קטן".
אם סביב הסוגיה הזאת יש הסכמה יחסית רחבה, למה מכאן התפוצצה סוגיית בית המשפט?
"כמה סיבות. הראשונה היא שההסכמה היא עדיין לא מספיק רחבה. בסופו של דבר, הטענה על גזענות ממסדית נגד שחורים קיימת ואפליה מתקנת נועדה להיות אחד הפתרונות לכך. הנשיא ביידן אף אמר בתגובה שלו לפסק שהאפליה בארצות הברית קיימת והפסק לא שינה את המציאות. אבל חוץ מזה, גם החלוקה בתוך השופטים תרמה להתפוצצות האירוע, שכן שלושת השופטים שדחו את העתירה נגד האוניברסיטאות היו מהמחנה הליברלי, ואילו השישה שאישרו היו מהמחנה השמרני. זה הציף מחדש את הוויכוח על בית המשפט העליון והראה מהי מורשת טראמפ האמיתית מכהונתו - שינוי בית המשפט העליון מרוב ליברלי לרוב שמרני. ואל זה מתווספים שני הפסקים הנוספים".
שני הפסקים הראשונים, גם האפליה המתקנת וגם האפליה במתן שירותים, נשמעים דומים מאוד לסוגיות שנידונות בישראל. זאת השוואה נכונה?
"בהחלט. יש קווי דמיון חזקים מאוד בין המחלוקות האלה בישראל ובארצות הברית. לגבי הפסק של אפליה במתן שירותים, מדובר על מקרה שבו מעצבת דיגיטלית מקולורדו עתרה נגד חוק פנימי של מדינת קולורדו שאסר אפליה על מתן שירותים גם לזוגות חד מיניים. העותרת הזאת בונה אתרים לזוגות נשואים, והיא משתייכת לזרם הנוצרי־אוונגליסטי. היא עתרה לבית המשפט להחריג מקרים כמו שלה, מטעמי דת, כך שלא תצטרך לבנות אתר לזוג להט"בי, ובית המשפט אישר את הבקשה שלה, בטענה שמדובר בחלק מהתיקון הראשון לחוקה שמאפשר חופש ביטוי וחופש דת. צריך לומר שבמקרה הזה אין קונצנזוס, ולא רק שהמצביעים הדמוקרטים מתנגדים להחלטה ברוב גורף, אלא אפילו שליש מהרפובליקנים מתנגדים לה".
מה הסיבה להתנגדות בקרב המצביעים הרפובליקנים?
"דומה מאוד לסוגיה בישראל. מעבר לאפליה נגד להט"בים ישירות, האמירה היא שזה יוביל למדרון חלקלק ויאפשר אפליה הרבה יותר נרחבת. מחר בבוקר יחליט עסק שהוא לא נותן שירותים ליהודים, שחורים, היספנים, אסייתיים, ובשלב הבא אלה יהיו מצביעי טראמפ שיוחרמו מבתי עסקים וכן הלאה. בדיוק כמו שבישראל הרבה ימנים והרבה דתיים ימנים התנגדו להצעה להכניס סעיף שמאפשר אפליה כזאת בחוק, כך גם בארצות הברית חוששים מאוד מזה".
הפסק השלישי, שניתן במקביל לפסק על האפליה במתן שירותים, ביטל את המחיקה שביצע הנשיא ביידן לחובות הסטודנטים, חובות בגובה של 480 מיליארד דולר. מחיקת החובות לא נעשתה בחוק, שכן לביידן אין יכולת להעביר חוק שכזה בבית הנבחרים שבו מפלגתו נמצאת במיעוט, ולכן הוא ניסה לבצע זאת בעזרת צו נשיאותי, אחד מכלי העבודה העיקריים של נשיאי ארצות הברית כבר עשרות שנים. בית המשפט ביטל את הצו בטענה שמדובר בסוגיה תקציבית, והסמכויות בנושא לא נתונות לנשיא אלא לקונגרס. כל שלושת הפסקים ניתנו בתוך שלושה ימים.
התגובות לפסקים הללו החזירו לשולחן רעיונות שמשמעותם היא ביטול עצמאותו של בית המשפט האמריקני. הרעיון הראשון שעלה הוא הגדלת מספר השופטים בעליון האמריקני מתשעה לחמישה עשר, בפרקטיקה שנקראת העמסת בית המשפט. ברחבי העולם מוגדר צעד כזה כביטול עצמאות בית המשפט, ובהכרח גם פגיעה בדמוקרטיה. הסיבה לכך היא העובדה שמשמעותו של צעד זה היא שכל ממשל שנתקל בבית משפט שלא לרוחו פשוט יוסיף שופטים עד לכמות שבה הוא ייצר רוב לעצמו ולהשקפתו. הוגה הרעיון הזה הוא הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הדמוקרט, שכשבית המשפט העליון האמריקני ניסה למנוע ממנו לבצע את תוכניתו המפורסמת ה'ניו דיל', בטענה שהיא נוגדת את החוקה, איים להוסיף שופטים עד למספר שבו יהיה לו רוב. כתוצאה מכך אישרו שופטי העליון דאז את הניו דיל.
חוקה – מתכון לפיצוץ
ההצעה הבולטת השנייה היא הפרשה של שופטי העליון. כיום אין גיל פרישה לשופטי העליון בארצות הברית, כך שלמעשה הם מכהנים עד למותם או עד להחלטתם לפרוש. כך למשל השופטת היהודייה רות ביידר גינצבורג, שזכתה בחוגים הליברליים והפרוגרסיביים בארצות הברית למעמד שמקביל למעמדו של אהרון ברק בקרב אותם חוגים בארץ, כיהנה עד לפטירתה בגיל 87 לפני כשלוש שנים, מה שאיפשר מינוי נוסף לטראמפ ושינוי הרוב בבית המשפט העליון. בנוסף לשתי הצעות אלה, ישנן תגובות נוספות, חלקן אף קיצוניות יותר, שיצאו ממחוזות המפלגה הדמוקרטית.
"צריך להבין משהו", אומר אורג. "בישראל יש תפיסה שבית המשפט העליון הוא גוף ליברלי. בארצות הברית זו לא תפיסה, זה פשוט על השולחן. בית המשפט העליון הוא גוף פוליטי לכל דבר ועניין, והוא עוד יעד שצריך לכבוש, בדיוק כמו שצריך להשיג רוב בבית הנבחרים, בסנאט או בקרב האלקטורים שממנים נשיא. אתה יודע בדיוק אם השופטים הם רפובליקנים או ליברלים, והשימועים שלפני המינויים שלהם עוסקים בדיוק בשאלות האידאולוגיות הללו, כמו מה עמדתם לגבי הפלות, נשק וכן הלאה. בתוך ההקשר הזה צריך לראות את התגובה הדמוקרטית, שהמחנה שלהם איבד את הרוב בימי טראמפ".
מה ההבדלים המהותיים בתוך המחנה הדמוקרטי?
"ההבדלים הם בין הליברלים, שעליהם נמנים בין היתר ביידן וסגניתו האריס, לבין הפרוגרסיבים. הליברלים אומרים שהם מתנגדים לפסיקות של העליון, אבל הם ינסו לעמוד בהבטחות שלהם בתוך המסגרת הקיימת. ההצעות לצעדים רדיקליים מגיעות מהמחנה הפרוגרסיבי במפלגה, שהוא לא שולי. ואליהם צריך לצרף גם את מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים.
"זה ממש לא מדויק לומר שביידן לא קרא לצעדים נגד העליון, הוא צייץ כמה פעמים בחשבון הרשמי שלו (חשבון הנשיאות, א"מ) שבית המשפט העליון לא יכול להיות זה שאומר את המילה האחרונה בסוגיות ערכיות", אומר עורך הדין דוד פטר, חוקר בפורום קהלת. "לא צריך להיות מומחה למשפט חוקתי כדי להבין שמדובר באמירות שכאן מתנגדי הרפורמה המשפטית מכנים קץ הדמוקרטיה".
אז מה הסיבה שמתנגדי הרפורמה לא זועקים על הנעשה בארצות הברית וממשיכים להשוות אותנו דווקא לפולין והונגריה?
"כולנו יוצאים מנקודת הנחה שהמחנה הדמוקרטי בארצות הברית דגל בצורה עניינית בשיטה חוקתית שנתנה מעמד וכבוד מיוחד לבית המשפט העליון. הייתה אפילו יוזמה של צעירים פרוגרסיביים שקעקעו על עצמם את פרצופה של רות ביידר גינצבורג, ובתי כנסת רפורמים בארצות הברית אף קראו פסק דין שלה כ'הפטרה' בשבוע שבו נפטרה. אבל אנחנו רואים בפועל שמה שעניין את המחנה הדמוקרטי האמריקני זה לא הקונספט החוקתי ועליונות מערכת המשפט, אלא רצונם לשלוט ולהשליט את עמדותיהם, והדרך לעשות זאת הייתה דרך בית המשפט ללא צורך בהסכמה חברתית. ברגע שהם איבדו את הרוב, 'קדושתו' של בית המשפט ירדה, והיום יש אפילו קולות שתוהים על עצם הצורך בחוקה האמריקנית".
מה יכולה החברה הישראלית ללמוד מהאירועים האמריקניים?
"קודם כול, את הצביעות במתן הקדושה המזויפת למערכת המשפט. הרצון של המחנה הליברלי הוא לא במערכת משפט עצמאית, אלא במערכת משפט שפוסקת כמו שהוא רוצה. זה נכון שם וזה נכון גם כאן, ומספיק לראות את התגובות החריפות והאיומים נגד השופטים במשפט נתניהו, על שהעזו להגיד שהפרקליטות לא מצליחה להוכיח את תיק השוחד. אבל הדבר השני זה להבין שהמודל החוקתי הוא מודל רצוף בעיות".
באיזה אופן זה מתבטא?
"מה שחוקה למעשה יוצרת זה דחיה של הוויכוחים והחיכוכים בחברתיים עד לנקודה בה זה מתפוצץ ללא שליטה ומשסע את החברה, במקום לגשת לאותן סוגיות נפיצות בכל פעם בצורה מבוקרת תוך כדי חתירה להסכמות ופשרות, כמו בשיטה הבריטית. כלומר במקום לנטרל את המתחים החברתיים במנות קטנות, מחכים עד שזה מתפוצץ בעוצמה בלתי נשלטת".
בישראל אין חוקה, כבשיטה הבריטית, אבל עושה רושם שאנחנו עדיין נתקלים בתופעה של מחלוקות שמגיעות לכדי התפוצצות חברתית.
"ברור שזה המצב, אבל זה משום שמעולם לא קיבלנו חוקה על עצמנו, ואף על פי כן בית המשפט הנחית עלינו אחת כזאת. השיטה המהונדסת שלנו, של שיטה חוקתית ללא חוקה, רק הגבירה את המתחים החברתיים, כי היא לקחה מאיתנו את היכולת לפתור את הבעיות שלנו דרך הכנסת, כלומר בהסכמות בין חלקי החברה השונים. את התוצאות ההרסניות האלה אנחנו רואים היום בארץ, והאמת היא שרואים את זה בכל העולם. גם בארצות הברית, עוד בימי כינון החוקה, אמר תומאס ג'פרסון שזאת טעות לחוקק חוקה שתחזיק מאות שנים, וכל 25 שנה יצטרכו לאשר או לתקן אותה מחדש. לא קיבלו את עמדתו, ואנחנו רואים היום שהוא צדק. וזה לא רק שם. בהרבה מאוד מדינות במערב אנחנו נמצאים במצב דומה".
עד כמה ההצעות האמריקניות באמת מסכנות את עצמאות מערכת המשפט שם?
"אי אפשר להמעיט בסכנה הזאת. כשמדברים על כך שהרפורמה בישראל היא קץ הדמוקרטיה, לא מבינים מה זה באמת הצעות שמסוכנות לדמוקרטיה. העמסת בית משפט או הפרשה בכפייה של שופטים, כמו בשיטה הפולנית, הן הדרכים העיקריות לביטול עצמאות בית המשפט, וזה ערך דמוקרטי חשוב מאין כמוהו. יש דרכים לערוך תיקונים למערכת המשפט. אבל הרעיון של לגדוע את בית המשפט ולהוריד ממנו ענפים שלא מתאימים לך הוא רעיון מסוכן. זאת פגיעה בהפרדת הרשויות. אנחנו בישראל רגילים לדבר על פגיעה בהפרדת הרשויות, כי מערכת המשפט חודרת לתוך עולמות החקיקה והרשות המבצעת, אבל גם הפוך אפשרי, ואלה ההצעות שנשמעות כיום במפלגה הדמוקרטית".
***