עם חבר הכנסת לשעבר ד"ר מיכאל בן ארי, חוקר תקופת החורבן, שוחחנו על השלכות היציאה לגלות על העם לאורך הדורות.
"המושג גלותיות הוא תופעה פסיכולוגית של עם, תופעה שמייחדת את העם היהודי", אומר בן ארי ומציין כי "עמים אחרים שזזו מקומם איבדו את הזהות הלאומית, את המרכיבים הלאומיים שלהם ואת הקשר למולדת שממנה הם יצאו".
"המושג גלות הוא מושג יהודי בעוד בעולם מדברים על מהגרים. באקדמיה מכנים את העולים לארץ מהגרים כי התפיסה שלהם היא אוניברסאלית, אבל ארץ ישראל היא ארץ העלייה, לא בגלל גובה פיזי אלא בגלל שהיא נעלה על פני הארצות האחרות".
על השפעת הגלות על ההיסטוריה הנפשית של עם ישראל אומר ד"ר בן ארי כי "גלות בבל והגלות שלאחריה יוצרות את משבר האמונה. אם אנחנו לא נמצאים בארצנו, אם הוגלינו והובסנו אז לכאורה הקב"ה חלש. הרי אם הוא היה חזק הוא היה נותן לעם ישראל לנצח", אומר בן ארי ומזכיר את הדברים המובאים בספר חזון עזרא שנכתב אחרי החורבן ובמרכזו השאלה מדוע נטש ה' את עמו, ו"המענה הראשון לשאלה הזו מופיע בהפטרה שנקרא לאחר תשעה באב כאשר הקב"ה עונה באמצעות הנביא על חוזקו הנצחי ועל חוזקה של הארץ 'עלי לך מבשרת ציון... הרימי אל תיראי, אימרי להרי יהודה הנה אלוקיכם...' הגלות יוצרת פגיעה קשה באמונה היהודית בחוזקו ובגודלו של הקב"ה".
משום כך, מוסיף בן ארי, הנביא יחזקאל מדגיש ששיבת ציון לא תהיה למען עם ישראל, אלא למען שמו של ה' שחולל בגויים בהיות העם בגלות.
לצד המשבר האמוני שנגרם לעם ישראל, גורמת הגלות חיזוק אמוני לרודפי עם ישראל שרואים בגלות הוכחה לכך שהקב"ה החליף את עמו בעם אחר. משום כך "השיבה של עם ישראל לארצו היא אחד הקוצים הגדולים ביותר באמונה הנוצרית. לא לחינם אירופה אנטישמית. המדינה היהודית ושיבת עם ישראל לארצו הם סטירה אמונית לנצרות. שחרור ירושלים היה מכה עצומה עבורם".
בן ארי מוסיף ומציין השלכה נוספת לגלות ברצון המתעורר אצל יהודים להתערות בין הגויים ולהתנהל כמותם על מנת לשרוד. משום כל אלה מזהיר הקב"ה את העם ואומר כי לקץ גלות יש תאריך ומי שלא ירצה להיגאל בשובה ונחת ייגאל בחימה שפוכה.
מוסיף ד"ר בן ארי ומזכיר את האיגרת שנשלחה לזכריה הנביא מאנשי בבל שמבקשים לדעת אם היאחזות בארץ ישראל רצינית ואם ראשית בניין המקדש אכן תוביל לגאולה, האם כל אלה הם ברי קיימא או שמא העם שכעת נמצא בארץ ישראל ישוב לבבל. הם שואלים אם להמשיך ולצום בתשעה באב והנביא משיב להם תשובה שאינה הלכתית אלא מהותית. תשובתו שעוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ועוד ישחקו בה ילדים אומרת שהמתרחש בארץ ישראל הוא אכן נצחי.
כך, אומר בן ארי, גם כיום, כאשר היהודי בברוקלין ובכל מוקד יהודי אחר בעולם תוהה אם מדינת ישראל תתקיים ויש שרואים דווקא במקומותיהם בתפוצות מקלט אפשרי ליהודים, אך בתקופת השואה התברר שאותם שנמלטו לשם מצאו דווקא שם את מותם בעוד "הגאולה והפליטה בהר ציון היא מובטחת".
"בימי בין המצרים אני רואה את תפקידנו במחיקת הימים הללו על ידי הפיכת המציאות בהשבת אחרוני היהודים לארץ, להקים קבינט לענייני עליה. הארץ רחבה וטובה, בואו ניישב אותה נפתח אותה. זו צריכה להיות המשמעות של הימים האלה", אומר בן ארי ומספר כי במסגרת עבודתו על ספר חדש הוא נובר בכתבי בן גוריון ושם הוא מוצא את תיעוד חמש פגישותיו עם ז'בוטינסקי, ובעוד במפגש הראשון הוא אינו מוכן להושיט לו יד, בחמישי הם כבר חברים ובן גוריון מכין לז'בוטינסקי חביתה.
ז'בוטינסקי מציע לבן גוריון לעשות מעשה יחד, ולשאלת בן גוריון הוא גם מציע לארגן עצומה משותפת על הרצון להקי מדינה יהודית. בן גוריון מצידו כותב שחשב שז'בוטינסקי יציע פעולה של ממש לקידום עליית יהודים לארץ ישראל או רכישת קרקעות, הוא סבר שחלף זמנן של העצומות והגיע זמן המעשים. ,זה מאוד טלטל אותי. יש שלב של אמירות אבל חייבים לעבור מהם לשלב המעשים", דברי בן ארי הרואה בכך את המסר הגדול של ימי בין המצרים, בנייה עשייה והפיכת הגאולה לעבודה קיימת שאינה ניתנת לערעור.