דוד, משה, אמונה - איזה שמות. אחים ואחיות, תושבים, לוחמים, מפקדים.

מחר יז' בתמוז, מצומות החורבן, רק שני לתשעה באב בכאבו ובעוצמתו והיום כאב חד מפלח, אבל אחר.

לאחר מלחמת יום הכיפורים סיפר אחד מראשי הישיבות לרב יהודה עמיטל זצ"ל שבמהלך המלחמה הוטל עליו ללכת אל משפחה ולהודיע על נפילת הבן. עם קבלת ההודעה ולאחר ההלם הראשון אמר האב כך: 'עברתי את השואה, שכלתי אשה וחמישה ילדים שלא זכו להגיע לקבר ישראל. בני זה זכה להיוולד, לחיות, ללמוד ולמסור את חייו למען ארץ ישראל ולהיקבר בה. אני יכול להעיד', אמר האב השכול, 'כי מימי נעוריי ומהשואה היה חלומנו היותר מתוק שאם נגזר עלינו להיהרג, לפחות שזה יהיה במלחמה על ארץ ישראל'.

לצערי הייתי בלא מעט לוויות, אבל משה ואמונה זו לוויה אחרת. זו לוויה שנועדה למנוע לוויות רבות אחרות והשיגה זאת.

דוד, לוחמי אגוז יחידת הקומנדו, לוחמי אוגדת יהודה ושומרון והפיקוד כולו. נשלחתם על ידינו בימים האחרונים למאבק נחוש עיקש וחסר פשרות בטרור כדי להחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל ולמתיישבי יו"ש.

נשלחתם וביצעתם את המשימה כפי שאתם תמיד עושים על הצד הטוב ביותר והמחיר כואב ועוצמת הכואב מלמדת על עוצמתו של הקשר הבל ינותק בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הארץ הזו. דברים קשים וגדולים באים בייסורים וייסורים מבטאים את הקשר המוחלט שבא כמו תמיד בכפיית הר כגיגית.

משפחת יצחק אף אחד לא שאל אתכם, כפי שאף אחד לא שאל את עם ישראל כולו למרגלות הר סיני, האם אתם רוצים או מוכנים להיכנס למשפחת השכול. ההר הזה נכפה עליכם כגיגית וכפיית ההר הזו מחברת עכשיו אתכם אל מפעל התחייה הלאומי שאנו זוכים לו בדורותינו בקשר עמוק כואב חזק עוצמתי ובל ינתק.

אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס, מפקד איו"ש תא"ל אבי בלוט, מפקד אוגדה 98 תא"ל דן גולדפוס, מפקד יחידת הקומנדו תומר כהן, מפקד יחידת אגוז סא"ל מ', מפקדים, לוחמים. אנחנו מעריצים אתכם, אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו מוקירים את מסירות הנפש שלכם ואת החתירה חסרת הפשרות שלכם לבטחונה של ישראל. אתם עומדים עכשיו, חלקכם מן הסתם לא בפעם הראשונה בפנים חתומות, זקופים, גאים, נושכים שפתיים וכואבים, אבל ממשיכים בגו זקוף ובראש מורם ועם ישראל כולו וממשלת ישראל כולה ומתיישבי יו"ש ובתוכם מתיישבי בית אל אתכם ומאחוריכם.

משה ואמונה תהיו גאים. ראו גידולים שגידלתם - גידולים של ארץ ישראל שעל מקצתם קראנו ביממה האחרונה ושמענו עכשיו, גידולים גאים, זקופים, נאמנים לעמם, לארצם ולתורתם.

אנחנו מרכינים ראש בכאב לזכרו של דוד יהודה אבל מיד אחר כך מרימים אותו מחדש וממשיכים הלאה באמונה, בעוז, בעצמה לפעול עם ריבונו של עולם להחזרת שכינה לציון.

יהי זכרו ברוך.