מאז גיוסו לצה"ל בשנת 1995, תא"ל רומן גופמן השתתף בלחימה משמעותית בגזרות רבות, כמו חטמ"ר עציון ואוגדת הבשן שעליהן פיקד. בימים אלה הוא מפקד על מל"י, המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, והפעילות הנרחבת בג'נין שהחלה השבוע עוד בטרם נפגשנו - מעט רחוקה ממנו.
כשהכנתי את הריאיון וקראתי קצת חומר, הופתעתי מאוד לגלות שלמכינה בעלי הגעת כשהיית קצין ולא לפני השירות הצבאי כמקובל.
איך קיבלו אותך שם?
"מדהים, מקום מדהים. למדתי שם שלוש שנים כשיצאתי ללימודים - שנה אחת השלמתי בגרויות באנקורי, ולאחריה שנתיים לתואר. יום בשבוע מהבוקר ועד הערב הייתי בעלי, הסתובבתי בלי כיפה ואף אחד לא העיר. מצאתי שם עומק ותשובות לחלק ניכר מהשאלות".
גופמן סיפר גם על תקופתו כמפקד חטיבת עציון ואמר: "תפקיד משמעותי מאוד. גוש עציון זה סיפור מטלטל, מעצב, זכות גדולה. חוויתי שם חוויה בלתי רגילה, גם כי הזדמן לי להיות שם בתקופה מאתגרת מבחינה ביטחונית, ויותר ממה שתרמתי וחיזקתי – נתרמתי וחוזקתי. הייתי מג"ד בגזרות השונות אבל שם לא הייתי מח"ט, אלא מושל קטן. כששאלו אותי מה אני עושה בגוש עציון – השבתי שאני עושה הגנה והתקפה - משילות".
איך צה"ל יכול להתמודד טוב יותר עם תופעת הגניבות כאן על ידי בדואים מהאזור? שב"כ?
גופמן מגדיר את הבעיה כ"אתגר לאומי של הנגב בכלל ושטחי האש של מל"י ומחנות מל"י בפרט". וממשיך: "צבא הגנה לישראל מראשית דרכו היה חלק מהמרחב שבו הוא פועל. להיות טבעי במרחב שלך זה ציווי בסיסי לכל מפקד. אנחנו מתחברים למרחב הזה, מגנים על הבית, יש פה היסטוריה".
על המילואימניקים הוא אומר: "איש המילואים זה עמוד האש לפני המחנה במובן של ציונות וישראליות, של תרומה. אנשי המילואים אלה אזרחים-חיילים שלוקחים את נפשם בכפם, הולכים ועושים עובר המשך שגשוג המפעל הציוני".
הראיון המלא יפורסם בעלון 'גילוי דעת'.