מקורות החולשה של הכוח הצבאי
חולשתו של צה"ל איננה סוד, וטובי ההיסטוריונים אנשי צבא ופרשנים צבאיים מצביעים על תהליך הסתאבות מתמשך ביכולתו להכריע את המלחמות שלאחר הניצחון המכריע במלחמת ששת הימים.
האופוריה של הניצחון, וחוסר הרצון של רוב מפקדי הצבא דאז, מרא"ל רבין ועד אביב כוכבי, ללמוד ולהטמיע את לקחי הכשלים, כולל לקחי ההישגים הטקטיים והמערכתיים שבוצעו במערכות ישראל, לא אפשרו להעמיד לרשות הדרג המדיני כוח צבאי שיגבה את מדיניות הביטחון הלאומית של מדינת ישראל.
אם את מחדלי מלחמת יום הכיפורים ברמה המודיעינית והמבצעית הצלחנו לצלוח בניצחון טקטי על צבאות מצרים סוריה, מלחמת לבנון הראשונה הוכיחה, כי חרף ההכנות הממושכות, צבא היבשה לא הצליח להכריע בלבנון את צבאות סוריה ואף לא את ארגוני הטרור הפלשתיניים, וצה"ל החל שוקע בקיבעון בכל מרכיבי העוצמה שלו: תורת הביטחון, הדוקטרינה צבאית, ובמיוחד בבניין הכוח, בהרכבו, בכשירותו, בחימושו, כמו בסך יכולותיו הלוגיסטיות לנהל את המערכות שנצבו לפניו. . ו.
ללא יוצא מהכלל, בכל ועדות החקירה הממלכתיות של חמשת העשורים האחרונים דרש הדרג המדיני מצה"ל לשפר את תפקודו, ליעל את כושרו המבצעי ולבטל תקורות ביורוקרטיות מיותרות שהחלישו את יכולותיו המבצעיות. חרף המשאבים הרבים שהושקעו בתוכניות הייעול התקציביות, הן ברמה השנתית והן בתוכניות החומש, לא הצליח צה"ל לספק תמורה ביטחונית הולמת למדינת ישראל.
ראשון שהתריע על חולשותיו האינהרנטיות של צה"ל היה אל"מ הד"ר עמנואל ולד ז"ל, שהתבקש על ידי הרמטכ"ל משה לוי להגיש דו"ח על ליקויים שהתגלו במלחמת לבנון הראשונה והמלצות לתיקונן. הדו"ח המקיף שהציג ולד הכה בהלם את המטכ"ל ושומר הסף המתריע הותקף קשות על ממצאיו. כתוצאה מכך סרב פורום המטכ"ל לדון בדו"ח, חרף הוראתו הנחרצת של שר הביטחון דאז יצחק רבין.
מי שיקרא את ממצאיו הלא חסויים של דוח ולד בשלושת ספריו המונומנטליים[1] ימצא את שורש כשליה של מערכת הביטחון בכלל ושל צה"ל בפרט, שרק הלכו והחמירו בהתמדה. בין שאר הממצאים, הייתה ביקורתו על תורת הלחימה של "הלם השריון", שהייתה גרסה צה"לית חלקית של הבליצקריג הגרמני, אך בניגוד אליה, לא שילבה מפקדת גייסות השריון בעוצבה המשוריינת הכבדה (טנקים) את שאר חילות היבשה: ההנדסה, הארטילריה ובמיוחד את החרמ"ש, כחיל רגלים העשוי לסייע לשרידות הטנק בשדה הקרב, בהגנה מנשק הנ"ט הקטלני שבידי חיל הרגלים, כפי שהצבא הרוסי למד במלה"ע השנייה באופנסיבה שלו לתוך גרמניה, כאשר חיילים ואזרחים צוידו בנשק נ"ט, החל מתותחי ה-88 מ"מ הקטלניים וכלה במטול נ"ט קל (פנצרפאוסט) שקטלו בטנקים, וחייב תוך כדי לחימה לשלוח את כוחות החי"ר לקדמת הכוח המשוריין, למלחמה במגננות הנ"ט כדי לפתוח עבורו את צירי התנועה לעומק מרחב הלחימה. . .
כתוצאה מכך, במלחמת יוה"כ הייתה הפגיעה בשריון קשה וקטלנית בקרבות שהתנהלו עם צבאות סוריה ומצרים, שלמדו את חולשות "הלם השריון" של צה"ל במלחמת ששת הימים ונתנו לו מענה במגוון אמצעים, בהם טילי נ"ט, תול"רים ומטולי- RPG שגרמו בשלבי הבלימה הראשונים להשמדת מאות טנקים ולאבדות בסדר גודל של קרוב ל-2000 חללים בקרבות שהתחוללו בחזית הדרומית.
צה"ל למד והפיק על בשרו במאולתר את לקחי מלחמת העולם השנייה תוך כדי הקרבות, ושילב באופן חלקי את חיל הרגלים המעולה (צנחנים וגולני בסדיר ומילואים) כחלוץ לפני כוחות השריון לצורך בצוע הבקעות לתוך מתחמי האויב. לקחי הקרב לדוגמה של פלוגה ד גדוד 71 של חטיבה 55 על מתחם הנ"ט המצרי "אורי" אפשר לחטיבה 401 של גבי עמיר, לפרוץ לצומת "צח" על ציר האורך המרכזי "חבית" מאיסמעיליה לסואץ. קרב פלוגתי זה איפשר לאוגדה 162 לרדת דרומה, לכתר את הארמיה השלישית בסואץ ובסיני, ולאיים על קהיר בק"מ ה-101. שילוב נכון של הרגלים היה באותה מידה חיוני בהבקעה למובלעת הסורית בגולן ובאיום הארטילרי על דמשק.
לקחי שיתוף פעולה בין שריון לחי"ר במליוה"כ לא נלמד ולא הוטמע מאז ועד היום, ואל"מ ולד טען בממצאיו, שחולשת כוח השריון מקורה בטראומה שחוו לוחמיו במפגש עם אש הנ"ט, שגייסות השריון ובהמשך, מפקדת זרוע היבשה כמפקדת הדרכה והצטיידות - לא מצאו לה במהלך שנים ארוכות פתרון תורתי, ובשל כך,כשלי אוגדות השריון במלחמת לבנון הראשונה חזרו על עצמם בסולטן יעקב ברמה המערכתית, בכישלון הגייס הצפוני בפיקוד האלופים בנגל וברק להגיע ליד המשימה המערכתית לכביש ביירות דמשק.
כשלי השריון חזרו על עצמם ובחומרה מערכתית חמורה לא פחות גם במלחמת לבנון השנייה, שם מצאנו כשלים חוזרים ברמת מפקדת הגייס הצפוני בפיקודו של איל בן ראובן, שם נשלחו בנפרד וללא חיפוי הדדי בקרב על הסלוקי, גדוד של טנקי מרכבה מחטיבה 401, כדי לחבור לגדוד חיר"ם 605 של הנח"ל בכפר הלבנוני ר'נדוריה, שבו ובסביבתו שהו כוחות חיזבאללה רבים, זאת בעת שהמפקדה השולטת לא מספקת לכוחות הללו שום סיוע ארטילרי או אווירי, כאשר הכוחות מושהים מדי פעם בתנועתם אל היעד בשל הוראה מדינית לאחר החלטת מועה"ב של האו"ם על הפסקת אש. מצב זה סיכל את יתרון ההפתעה של הכוחות, ואפשר לאויב להיערך בעמדות הרריות השולטות על נתיב ההתקדמות של הכוח המשוריין, בשטח ההריגה של ערוץ הסלוקי, כאשר טילי הקורנט של המחבלים קוטלים את הטנקים, באופן דומה למה שהתרחש במליוה"כ.
עוד כישלון של מפקדת הגייס, היה משלוח כוח צנחנים שהוטל במסוקים לקרב הסלוקי ללא שום היגיון מבצעי. הניהול הכושל של הגייס התבטא בהפלת מסוק יסעור על לוחמיו, והכוח שכבר נפרס בשטח "התייבש" יום שלם, תרתיי משמע, במסתור השיחים, ועשה דרכו חזרה לישראל עם שארית לוחמי השריון והנח"ל במסע רגלי מפרך ללא מים ומזון.
תבוסה הזו תוארה ע"י מפקד הגייס: "כאירוע העשוי להתרחש במלחמות ולכן אין לראות בקרב על הסלוקי כשלון".
אם נמשיך ונבחן את קרבות ההתשה שלאחר ההתנתקות מרצועת עזה ב- 2005, נמצא שבכל קרבות צבא היבשה ברצועה, שוב כשל הכוח בהכרעת האויב.
מלימוד התהליכים שעברו על צבא היבשה במהלך 41 השנים האחרונות, נגלה כי מ-1982 ועד 2021 פרק צה"ל, באישור שלאחר מעשה ע"י כל ממשלות ישראל, 33 מפקדות של זרוע היבשה: מפקדת הגייס הדרומי 441, שש אוגדות משוריינות, 22 חטיבות שריון מהטובות והמנוסות בכל מלחמות ישראל, ו-4 חטיבות מרחביות. כך נותרו כיום בשלושת הפיקודים המרחביים בעיצומה של התוכנית הרב שנתית "תנופה" מצבת כוחות בלתי מתקבלת על הדעת של זרוע היבשה של צה"ל, כלהלן:
בפיקוד צפון גייס 479, הכולל אוגדות משוריינות ובמסגרתן חטיבות שריון וחטיבות חי"ר, חטיבות מרחביות, אגדים ארטילריים ויחידות לוגיסטיות וסיוע.
בפיקוד מרכז גייס מטכ"לי 446, עם כוח עיקרי של אוגדת הקומנדו 98, הכולל חטיבות חי"ר מעולה (צנחנים) בסדיר במילואים, אוגדה מרחבית 877 ובתוכה חטיבות מרחביות.
כאמור, בתקופה ארוכה זו נערכו בהוראת ממשלות ישראל כשש ועדות חקירה בעניין תקציב צה"ל, החל מוועדת וינוגרד לאחר מלחמת השנייה ב- 2007, שתי ועדות ברודט, והאחרונה הועדה הממשלתית בראשות האלוף יוחנן לוקר ב-2015, בתקופה בה פרסם צה"ל בפיקוד הרמטכ"ל גדי איזנקוט את "תוכנית גדעון" שבעקבותיה, נגנזה למעשה תוכנית לוקר בדומה לכל קודמותיה.
תוכנית גדעון הייתה מהלך שהשלימה את חורבנו של צבא היבשה של צה"ל, החל מסדר הכוחות של חיל המילואים בו פוטרו משרות כ- 150 אלף לוחמים כשירים, ועמם אלפי נגדי תחזוקה ולוגיסטיקה, שהותירו את הימ"חים מופקרים לבלאי ולחוסר כשירות מבצעית, ובשל צמצום כוח האדם הוזנחה השמירה על ציוד לחימה שערכו עשרות מיליארדי שקלים, עד לכדי פריצתם בידי ערביי ישראל, שהתחמשו במאות אלפי כלי נשק וחומרי חבלה שונים. כמו כן פורקו בתוכנית זו, אגדים ארטילריים רבים, תותחים נגררים וממונעים ביכולת דיוק סטטיסטית, מטוסים וספינות טילים הושבתו, ימי הדרכה ואימוני כשירות של צבא המילואים קוצצו כמעט לגמרי.
הייתה זו מכה שצה"ל לא התאושש ממנה עד היום, והתראותיהם של אלופים בכירים כיצחק בריק, גרשון הכהן, אמציה חן, שוב לא מצאו אוזן קשבת - גם לא בתוכנית "תנופה" אותה יזם הרמטכ"ל אביב כוכבי, שבתקופתו ובהמלצת מפקד זרוע היבשה יואל סטריק, פורקה חטיבת מרכבות 847 "מרכבות הפלדה, באוגוסט 2020.
במבצע שומרי החומות 2021 כשל את צה"ל בהשמדת "המטרו" של מנהרות הרצועה ובהגנה של העורף האזרחי מפני כנופיות פשע לאומניות החמושות בנשק שנשדד מצה"ל. בעת שמאות בדואים בדרום ובצפון שיתקו את התחבורה בכבישי מדינת ישראל, אף לא מפקד בסיס אחד בכל רחבי המדינה, מצא לנכון לנקוט יוזמה, לצאת לכבישים ולערים ולהגן על אזרחי המדינה מפני הפוגרומים שנערכו.
יש לציין שלמחדל הזה אחראי במידה רבה "המכון הישראלי לדמוקרטיה" ששלח ביום הראשון לפרעות "מכתב אזהרה" לממשלת ישראל, ובו נאמר שאסור לצה"ל להתערב במהומות בערים המשותפות בשל הוראות המצויות כביכול בפקודת סדרי שלטון 1948 האוסרות לפעול נגד אזרחי המדינה. היה זה מצג שווא שקרי, ששלל מהממשלה את חובתה להגן על האוכלוסייה היהודית בערים המשותפות.
חולשותיו של צה"ל, שהועצמו במיוחד במהלך המשברים הפוליטיים בחמש השנים האחרונות, הובילו את ממשלת ישראל בגיבוי הייעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ, לוויתור גורף על שטחי המים הכלכליים הריבוניים של מדינת ישראל בגבול הימי עם לבנון, והרפורמה המשפטית בבחירות החריפה את המצב וגררה את הצבא לטלטלה עזה ולוויכוח פוליטי שמטה אותנו מהפניית המאמץ הנדרש להתמודדות עם האיום האיראני ומסיכוניה של מלחמה רב זירתית.
מדינת ישראל חייבת להתרכז עתה כמינימום בגיוס כל המשאבים הזמינים בכוח אדם לוחם ומסייע למערכת הביטחון צה"ל והמשרד לביטחון לאומי. את כוח האדם שפוטר משרות פעיל בתוכנית "גדעון", לפחות את חלקו יש להכשיר, וגייס מחדש בתוכנית חירום במסגרת חטיבות חי"ר חרמ"ש וחיל משמר דוגמתו היה בחטיבת ירושלים 16 במלחמת 6 הימים. חובה להגביר את קו הייצור של הטנקים במש"א 7100 בתל השומר, ולפתוח קווי ייצור שנסגרו לנשק ותחמושת במפעלים אזרחיים כסולתם והתעש, במיוחד לקווי ייתור שלכלי נשק ארטילריים ושריון שחסרים בשוק העולמי בשל המלחמה באוקראינה.
ההכנות הללו (בתקווה שהממשלה תחליט עליהן) צריכות לשמש מסר פנימי שאנו מאוחדים על קיומנו כמדינה יהודית חופשית, ולעולם כולו - שלא יאתגרו את קיומנו. אסור לנו להיקלע למלחמה רב זירתית ללא הכנות מינימליות אלו, ולא פחות חשוב, ללכד את השורות של עם ישראל עם דגל אחד ומגילה עצמאות אחת.
המחבר הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות העוסק במחקרי ביטחון
[1] קללת הכלים השלובים, הקשר הגורדי, הינשוף של מינרווה