העיתונאי חנוך דאום הקדיש את טורו בידיעות אחרונות לסיפורים נדירים אודות אביו, הרב יחזקאל דאום, רב חברת תנובה ורב המושב רמת מגשימים.
"כאשר אבא שלי הגיע לישיבת מרכז הרב הוא היה בשוק מהתפילות". תיאר. "תפילת שחרית הראשונה החלה ברבע שעה איחור ולאחר מכן התנהלה בעצלתיים, הרב צבי יהודה קוק היה החזן, התפילה כללה סליחות- ואבא שלי עם כל הצדיקות, היה איש מעשה, לא הייתה לו נשמה של חסיד", סיפר דאום בטורו בידיעות אחרונות. "הוא אפילו שקל לעזוב, חשב אולי האירוע לא בשבילו, אבל אחד הרבנים הציע לו להתפלל בזכרון משה, שטיעבלך יותר יעיל ואפקטיבי של תפילות זריזות, כמו שהכיר ממגדיאל שם גדל".
דאום מדגיש כי אביו לא הגיע לגולן כדי להיות רב. "הוא הגיע מהישיבה בירושלים כדי לעזור להתיישבות. בהתחלה עבד בחקלאות. כשמונה להיות רב, לאחר שהחברים זיהו את התלמיד חכם שהיה, הוא המשיך לעשות תורנויות, היה הולך ללולים, היה עושה משמרות בתחנת דלק וגם הצטרף לקטיף בעת הצורך.
באחת השנים כשעמד בדלק הגיע לשם הרב אלישע וישלצקי זצ"ל, ולא האמין שהרב יחזקאל דאום מתדלק לו את הרכב. הוא עורר את הנושא והביע מחאה, הסביר לאבא שלי שזה לא עניין של כבודו הפרטי אלא של כבוד התורה, לא יכול להיות שרב הקהילה שואל אותך אם אתה רוצה 96 או דיזל, ואבא שלי נעתר לבסוף, ועבר לעשות תורנויות שמירה בלילות, במקום משמרות בתחנת הדלק.
לדבריו, "אחת לשבוע שבועיים היה שומר כמה שעות בלילה, עם עוד אדם מהישוב. אחרי שנפטר סיפר לנו אחראי הביטחון שהוא היה מבקש ממנו בחשאי עם מי לשבץ אותו בשמירה, אם היה אדם שידע שהוא בתקופה לא קלה בעבודה או בבית, היה מבקש לשמור איתו, ומרוויח איתו שעות חשובות שבהן יכל להקשיב לו וליעץ ולרומם את רוחו".
דאום מספר כי אביו לא אהב צדקנויות. "לא התחבר לטהרנות. פעם מישהו שהתחתן שאל אותו איך יוכל לשבת בשולחן שבת אצל משפחתה של כלתו, הרי יש לה רק אחיות והן שרות שירי שבת, וקול באישה ערווה. אבא שלי אמר לו- שמע זו שאלה כל כך גדולה, רק הרב אוירבעך מטבריה יוכל לענות עליה. אחרי כמה ימים הרב אוירבעך התקשר אליו ושאל אותו: למה אתה שולח אלי את כל "הצדיקים" האלה?
שניהם הרגישו אותו דבר כלפי השאלה הזו: היא בלתי. היא פשוט לא במקום. מה אתה רוצה, לא לאכול אצל אשתך הטריה? לפעמים צריך פשוט לפעול בהגיון", סיכם דאום.