פרופ׳ טליה איינהורן, חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי ואחת מנציגי הממשלה בשיחות המשא ומתן על הרפורמה המשפטית בבית הנשיא, קובעת בשיחה עם ערוץ 7 כי החוק המוצע לצמצום עילת הסבירות "ראוי וטוב" כלשונה ולדעתה יש להמשיך את החקיקה המשפטית.
האם החוק הקיים לצמצום עילת הסבירות כפי שמקודם כעת מספק בעינייך?
"בישראל עילות הביקורת השיפוטית על מעשי המינהל מוסדרת לא בחקיקה ראשית אלא בפסיקת בית המשפט, כמקובל במדינות, המשפט המקובל (שיטת המשפט האנגלו-אמריקאית). בארצות הברית עילת אי הסבירות מוגבלת לביקורת על פעולה של הרשות המבצעת שהיא שרירותית וגחמנית ובאנגליה היא מוגבלת לביקורת על פעולה שהיא כל כך לא סבירה ששום רשות סבירה לא היתה עושה אותה".
"כך היה גם בישראל עד למהפכה החוקתית של אהרן ברק. השימוש בה הלך והתרחב וכיום היא משמשת את בית המשפט כדי להמיר את שיקול הדעת של הרשות המבצעת בעניינים שבהם המחוקק הסמיך אותה לפעול, בשיקול דעתם של השופטים. בין היתר שימשה עילת הסבירות כדי לחייב את שר המדע למנות לתפקיד בכיר פרופסור שתמכה בעצומות סרבנות; לאסור על שר המשפטים למנות מ"מ פרקליט המדינה (מפני שלדעת היועמ"ש היה רק פרקליט אחד שמינויו היה מתאים להיכלל במתחם הסבירות); להפוך את החלטת המועצה לביקורת סרטים ומחזות לאסור את הקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין" שהיה עלילת דם על חיילי ישראל; לבטל את החלטת שר הפנים להגביל כניסת פעילת BDS לישראל כדי ללמוד באוניברסיטה העברית; ולבלום את תכנית הממשלה לפתרון משבר הדיור על ידי הפשרת קרקעות חקלאיות בהיקף נרחב תוך פיצוי החקלאים, בעיקר קיבוצים ומושבים".
מה תרומתו העיקרית של החוק הנוכחי?
"התיקון לחוק יסוד: השפיטה נועד לצמצם במידת מה את השימוש בעילת הסבירות. בית המשפט לא יוכל עוד להסתמך עליה כדי לבטל החלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של אחד השרים. כל שאר העילות (אי חוקיות, חריגה מסמכות, שיקולים זרים, אי הבאה בחשבון של שיקולים רלוונטיים, משוא פנים ואי מתן זכות טיעון למי שנפגע מהפעולה, ובנוסף – עילת המידתיות אם נפגעה זכות יסוד אישית של העותר) ימשיכו לעמוד בתוקפן גם כלפי גופים אלה ובית המשפט יהיה מוסמך לפסול על פי כל שהיא, כולל עילת הסבירות, כל החלטה מנהלית שניתנה בידי גורם אחר".
מה הסכנה הגדולה ביותר בהצעה הנוכחית? האם יהיה אפשר להשתמש בחוק לרעה?
"אינני צופה שום סכנה לשימוש בחוק לרעה. אדרבה, התיקון יגביר את המשילות, מאחר שבמצב הקיים לרשות המבצעת יש אחריות אך הסמכות ניטלת ממנה פעמים רבות מדיי על ידי בית המשפט. מהצד האחר, בית המשפט הפקיע לעצמו את סמכויות הרשות המבצעת מבלי שיישא באחריות לתוצאות. ההפרדה בין הסמכות לאחריות מסוכנת למשטר דמוקרטי ופוגעת קשות במשילות ובהפרדת הרשויות. התיקון גם יגביר את הוודאות, מפני שכיום אי אפשר כלל לדעת האם בית המשפט יאשר או יפסול כל צעד שהוא של הרשות המבצעת על יסוד עילת הסבירות".
איזה מהלכים נוספים של הרפורמה חשוב לקדם לדעתך?
"צריך לקדם מצב בו היועץ המשפטי לממשלה יהיה במשרת אמון, ייבחר בידי ממשלת ישראל, ללא צורך בועדת איתור. תפקידו של היועמ"ש הוא לקדם את מדיניות הממשלה על פי דין. המצב הקיים בו היועמ"ש לעומתית ועוינת לפעולות הממשלה מכל סוג - אינו מתקבל על הדעת. במבט השוואתי, בכל המדינות שבהן יש מוסד כזה, הוא מאויש בידי שר בממשלה או בידי איש המפלגה השלטת. המצב הקיים בישראל, בו הוא מהווה מעין זרוע ארוכה של הרשות השופטת בתוך הרשות המבצעת, אינו סביר. כמובן מאליו, שעליו לייצג באופן מיטבי את עמדת הרשויות בערכאות שיפוטיות ולא אינטרס ציבורי ערטילאי".
"יש צורך גם בהקמת גוף מבקר עם שיניים למייצגי המדינה בערכאות. הדברים החמורים שהתגלו בהליכים הפליליים בשנים האחרונות (גיוס עדי מדינה באמצעים לא חוקיים, מעצר של אנשים שאינם חשודים בדבר, קבלת צווי האזנה בתואנת שווא, שימוש לא חוקי ברוגלות, הדלפות לתקשורת של חומרי חקירה, ועוד) מחייבים טיפול שורש, שיוכל להתבצע רק אם יוקם גוף מבקר שיהיו לו סמכויות חקירה והעמדה לדין".
"נדרש גם שינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים. מאז המהפכה השיפוטית של נשיא העליון אהרן ברק, התרבו השופטים שאינם מחויבים ללשון החוק ורואים בו לכל היותר טיוטה לא מחייבת. כך גם גישתם למשפט הפרטי, מגילת הזכויות הכלכליות של אדם בחברה ליברלית. וכך גם גישתם למשפט הפלילי, שבו כיום לא נשמרות זכויותיהם של עצורים, חשודים ונאשמים. ההחלטות בהליכי בג"ץ מתקבלות ברוב כמעט מוחלט של שופטי העליון. מאחר שהם פוסקים בעניינים ערכיים יש חשיבות לבירור המטען הערכי של השופטים המתמנים לערכאה זאת ובמיוחד חשוב לוודא, ככל האפשר, שייבחרו שופטים הנאמנים לעקרון שלטון החוק ומחויבים לכיבודו".
האם לדעתך כדי לקיים הידברות אמיתית צריך לעצור את המחאה?
"בראשיתה שיקפה המחאה פאניקה של ציבור שיצרו אצלו תבהלה מפני שינויים במערכת המשפט. כשהצטרפו אליה איומי סרבנות של בכירים בשירות הצבאי, השבתה של המשק וגם של נתב"ג, לא נותרה לממשלה ברירה אלא לבצע צעד חד צדדי של עצירה. צעד זה לווה בהמשך בשיחות בין הקואליציה לאופוזיציה בבית הנשיא. אלה לא נשאו פרי ולא אפשרו את התיקונים ההכרחיים במערכת המשפט כדי שתהיה לישראל שיטת משפט כמקובל בדמוקרטיות מערביות".
"כיום המחאה ברחובות משקפת את רצונותיהם ושאיפותיהם של מיעוט קטן, ואפילו זניח, מכלל הבוחרים שהחליטו לקרוא תיגר בכל דרך על תוצאות הבחירות המנסה בכל כוחו לייצר אנרכיה שתביא חלילה לחורבנה של המדינה. עם זאת אין להשלים. בשום אופן אין לעצור את החקיקה. נזכור שהקואליציה הקודמת התנהלה בדורסנות במינוי החברים בוועדות הכנסת; מינתה רמטכ"ל שבוע לפני הבחירות (למרות שנותרו מספר חודשים לכהונת רמטכ"ל היוצא, שגם ניתן היה להאריך את כהונתו; מינתה ארבעה שופטים לבית המשפט העליון; מסרה שטח מים טריטוריאליים ומים כלכליים למדינת אויב כושלת, לבנון, שהשליטה בה נתונה בידי חיזבאללה, אויב מר של ישראל, בלי להניח את ההסכם על שולחן הכנסת כנדרש ובלי לקיים משאל עם כפי שמחייב חוק יסוד: משאל עם; וכל זאת ללא קונצנזוס רחב וללא שום התייעצויות עם האופוזיציה. לקואליציה הנוכחית רוב מוצק של 64 חברי כנסת והיא מוסמכת וחייבת לפעול כפי שהתחייבה כלפי ציבור הבוחרים. כאשר יבוא יום והציבור יבחר בקואליציה אחרת, תהיה זו זכאית לשנות את כללי המשחק".
אם יש על החוק קונצנזוס ציבורי - מדוע המחאה נגדו גדולה כל-כך כפי שרואים כעת?
"המחאה איננה כל כך גדולה. היא אנרכיסטית אך נעשית בידי קומץ. אין עוד חשש לתופעה רחבת היקף של סרבנות לשרת בצבא, ואם ההמרדה תטופל בידי גופי האכיפה כפי שהמרדה צריכה להיות מטופלת בדמוקרטיה, יבוא הקץ לבעיה הזאת גם כן".
מפלגת המחנה הממלכתי צריכה להצטרף לממשלה?
"באשר למחנה הממלכתי, כמובן שאם ברצונו להצטרף לקואליציה על יסוד קווי יסוד מוסכמים הדבר אפשרי, אבל הדבר תלוי בנכונותם של מנהיגי המפלגה להסכים לשינויים נדרשים לחיזוק המשילות. מאחר שחברי הכנסת במפלגה זאת, כמו אלה החברים בכנסת מטעם מפלגת יש עתיד, אינם נבחרים בפריימריז פתוחים של חברי המפלגה, ספק אם הם חשים מחויבים לציבור הבוחרים שלהם. מתקבל הרושם שהם חשים מחויבים הרבה יותר לקבוצת התושבים ממנה הם באו ובעיניי קיים ספק גדול אם אלה יאפשרו להם להצטרף, אפילו ירצו בכך".
האם לדעתך החוק ישפיע בדרך זו או אחרת על יו"ר ש"ס אריה דרעי או על ראש הממשלה נתניהו וענייניהם המשפטיים?
"לגבי רה"מ נתניהו, בית המשפט כבר חיווה את דעתו שאין בעדויות שנשמעו בבית המשפט (שכללו כבר את כל העדים המרכזיים) ביסוס לאשמה בשוחד, והם אף יעצו לתביעה למשוך את האישום בשוחד. הדחיה המיידית של הצעת השופטים בידי היועצת המשפטית לממשלה מעוררת תהיות קשות לגבי התנהלותה והשיקולים המנחים אותה. בינתיים נשמעה גם עדותו של העד המרכזי בתיק 1000, ארנון מילצ'ן, שהפריכה מכל וכל את תיזת התביעה בתיק הפרת האמונים, עד כדי כך שהפרקליטה בן ארי דרשה, לאחר גמר החקירה הנגדית בידי הסניגור עו"ד עמית חדד, להכריז על מילצ'ן כעד עוין. בית המשפט דחה את הבקשה ואפשר רק חקירה חוזרת כמקובל במשפטים פליליים".
"בשורה התחתונה, על פי העדויות לא ניתנו לרה"מ נתניהו מתנות בשווי מאות אלפי שקלים, שכן המספרים המופיעים בכתב האישום משקפים את כלל הרכישות של מילצ'ן ופאקר, שאירחו בנדיבות וברוחב לב אנשים רבים, ולא את מה שנמסר לנתניהו ומאידך נתניהו לא עשה שום פעולה שלטונית לטובת מילצ'ן או לטובת פאקר".
"באשר לדרעי, המינוי שלו כשר בידי רה"מ נתניהו היה סביר, בהיותו ראש המפלגה השניה בגודלה, האישום בו הורשע היה ברף הנמוך ביותר כפי שציין השופט הרבסט, וכאשר פנתה העמותה לאיכות השלטון לפרקליטות בדרישה לבטל את עסקת הטיעון מהטעם שדרעי התחייב כביכול לנטוש את החיים הפוליטיים, השיבה לה הפרקליטות בזמן אמת שהתחייבות כזאת לא נכללה כלל בעסקת הטיעון".