השבת הראשונה בחיי הייתה בבת עין. הייתי אז בת עשרים ושש, כבר לא ילדונת, ומעולם לפני כן לא הכרתי את המציאות הזאת. מבחינתי היה רק סוף שבוע, ושבת היא עוד אחד מימי השבוע. מה גם שבתור שפית ממילא זה לא היה היום החופשי שלי, אם כבר להפך – זה היה היום העמוס ביותר בעבודה. אך בעקבות התהליך המפתיע והלא מובן, שבו כמעט בלי שאבין או אדע התחלתי לחזור בתשובה, חברתי הטובה איריס, שדאגה לגרור אותי לשיעור תורה כמעט נגד רצוני, היא זו שהתקשרה בתחנונים לרב שיזמין אותי לשבת אצלו בבית.
אז למרות שישבתי בחדר ענקי מלא וגדוש מאזינים, והקפדתי למקם את עצמי בשורה האחרונה מאחורי העמוד, בסוף השיעור המיוחד ששמענו ניגש הרב בכבודו ובעצמו עד לשורה האחרונה, שאל אותי אם שמי אביגיל ואמר לי שהוא ואשתו ישמחו מאוד לארח אותי בשבת.
באמת הכול היה מתוכנן מראש על ידי איריס שישבה לידי, אך אני לא ידעתי את זה. לא היה לי נעים לסרב, וכך מצאתי את עצמי בבוקרו של יום שישי יושבת באוטובוס ולבושה בבגדים הכי דוסיים שהצלחתי לארגן, כמובן עם חברתי המשגיחה הצמודה לצידי, בדרך ליישוב קטן שלא שמעתי עליו מעודי.
ניגון אחרי הספונג'ה
הדבר הראשון שהלם בחושיי כשהגענו לבת עין היה הנוף. אני מכורה לנוף. נולדתי וגדלתי בקיבוץ גזית שליד הר תבור, אחד האזורים היפים בארץ, והנוף עוצר הנשימה שבו הייתי מוקפת היה תמיד אחד החברים הטובים שלי. רק בדיעבד הבנתי שזו הייתה דרך לא מודעת ליצור קשר עם מי שצייר ויצר אותו בשבילי. אבל בבת עין היה נוף כל כך עוצמתי, בראשיתי. גבעות גבעות מקיפות אותי מכל עבר וניבטות מכל פינה ביישוב.
הדבר השני היה החיוך של הרבנית, שעד מהרה גם הפכה לחברה טובה שלי. בעלת תשובה חמה ומתוקה שקיבלה את פניי בחום ובתמימות שכמותם לא פגשתי. "רוצה שאני אנגן לך שיר?" אמרה לי תוך כדי שאני יושבת עם איריס על השולחן הפצפון בקרוואן הפצפון, והיא זה עתה סיימה לשטוף רצפה. לפני שהספקתי לנשום או להבין מה פתאום שיר היא הוציאה גיטרה, התיישבה מולנו וניגנה ושרה בקול של מלאכים שירים שהיא כתבה, מלאי רגש, עומק, געגועים להשם. כל מה שיכולתי לחשוב היה שבשינקין בתל אביב, משם יצאתי הבוקר, היו אוכלים אותה בלי מלח עם התמימות הזאת שלה. אבל זה לא הפריע לה להמשיך לשיר ולנגן ולהזכיר ללב ההמום שלי שעדיין יש תמימות ויופי כאלה בעולם.
אבל בכל אופן השבת מתקרבת, אז הקונצרט הפרטי נגמר ושתינו עזרנו לרבנית לסיים את כל ההכנות האחרונות לקראת השבת.
עד מהרה הגיע הרב, קיבל את פנינו לשלום וניגש ללימודו. עוד דקות אחדות והצפירה הדהדה ביישוב כולו. הרבנית הדליקה נרות והזמינה גם אותנו להדליק, ובפעם הראשונה בחיי ישבתי לי במרפסת מול הנוף, מביטה בתדהמה בשקיעה המופלאה שצובעת את השמיים האין־סופיים בכל גוני הקשת, מתפללת, בוכה, המומה מעצמי ומכל מה שעובר עליי כאן, ולא מצליחה שלא להיסחף.
אחר כך הלכנו לבית הכנסת, וממרחק השנים אני עדיין זוכרת את התפילה העזה, את הניגונים המתוקים שכל הגברים שרו בקול, ובמיוחד את לכה דודי, ניגון מופלא ששוב גרם לדמעות לזלוג מעיניי בלי שליטה, בתחושת אושר שאין להסביר אותה.
תבלין ושמו שבת
לבסוף התכנסנו יחד עם משפחתו של הרב לסעודה. הרב קידש וכולנו שתינו מיץ ענבים. "ועכשיו נוטלים ידיים", אמר הרב בקול, והרבנית הראתה לי איך עושים את זה, כי כמובן שמעולם לא נטלתי ידיים עד לרגע זה. "ומה עכשיו עושים?" שאלתי, ונתקלתי בתגובה קצת מבהילה של "ממממ, ממממ" מהרבנית, שהניחה את אצבעה על פיה והושיבה אותי לצידה.
שום דבר לא הכין אותי לרגע הבא – הביס הראשון שלי מהחלה המדהימה תוצרת בית, חלה שהטעם שלה היה כל כך אוורירי, עשיר, ענוג, כאילו לקחו חתיכה של אור והפכו אותו למאפה. למרות היותי שפית מצליחה ועל אף הידע העשיר שלי בכל תחומי האוכל, כשאכלתי את החלה הזאת הבנתי בחוש שיש כאן משהו שאין לי אפשרות להבין – טעם רוחני!
וכך המשיכה הסעודה המופלאה, שכל אחד מהמאכלים שבה היה עשיר בתבלין המיוחד של הרבנית – תבלין ושמו שבת. הרגשתי שאני נמצאת כמה טפחים מעל הקרקע והשיחות המרתקות תוך כדי הסעודה גרמו לי לאושר ולסיפוק עצום.
אחרי שסיפרתי כאן על השיעור הראשון ששמעתי ועל החזרה שלי בתשובה, קיבלתי מיילים מקוראים שביקשו לדעת מה בדיוק אמרו לי שם שגרם לי למהפך שכזה. קצת קשה לי לענות על השאלה הזאת, כי עברו הרבה מאוד שנים. אבל אולי זו התחושה שהדיבורים שהרב דיבר היו דיבורי תורה כל כך מתוקים, דיבורים שכאילו נכתבו במיוחד בשבילי על ידי מישהו שמכיר אותי לעומק, שמבין איך הנפש שלי פועלת, מה חסר לה, למה היא צמאה, מה עושה אותה מאושרת ואיך אפשר לחזק אותה כשהיא נשברת. וגם בשבת ההיא שמעתי שפע של דברי תורה מופלאים כאלה, והבנתי שאין ברירה.
אין ברירה. זה מה שחיכיתי לשמוע כל החיים שלי ולא ידעתי. זו הדרך שלמרות כל הקשיים, הבלבולים, התהיות, השאלות, תמיד מחברת אותי מחדש לכל מה שיפה, שמח, מאיר, אמיתי, חי – לקדוש ברוך הוא, לצדיקים, לתורה. ומאז השבת הראשונה ההיא ועד היום – זהו הסיפוק העצום ביותר בחיי. הזכות להיות דווקא עכשיו, בזמן ההזוי והמטורף שצורח מסביבנו ומנסה לשכנע אותנו שרק רע ורע – יהודייה שמאמינה בטוב שהשם ברא ובכוח שלו לנצח, להיות יהודייה ששומרת שבת.
החלות המופלאות של הרבנית
רכות, אווריריות, פריכות מבחוץ וחלומיות מבפנים. הרבנית מקפידה על כמה טיפים חשובים: בצק מקמח מלא 80 אחוז שהיא שומרת אותו דביק במקצת, ולאחר מכן עוטפת בשמן ומתפיחה. דבר שני, לישה ארוכה של לפחות עשר דקות על השעון. התפחה של שעתיים, כאשר באמצע ההתפחה מורידים את הבצק. ולבסוף, מריחה כפולה של החלות כדי לקבל מראה זהוב ויפה במיוחד.
דרגת קושי:
קלה
זמן התפחה:
שעתיים לבצק וחצי שעה לחלות
שלוש חלות גדולות
קילו קמח לבן או קמח מלא 80 אחוז
קוביית שמרים או 2 כפות שמרים יבשים
רבע כוס סוכר חום
כף מלח
חצי כוס שמן
4-3 כוסות מים פושרים
שמן לציפוי הבצק
ביצה טרופה, שומשום ופרג לזרייה
שמים את כל החומרים פרט למים הפושרים בקערת המיקסר או בקערה רחבה ללישה ידנית, מקפידים שהמלח לא ייגע בשמרים. מתחילים ללוש ותוך כדי לישה מוסיפים את המים לפי הצורך. ממשיכים לעבד את הבצק עד שהוא רך מאוד וחלק וקצת דביק. ממשיכים ללוש עוד 10 דקות, עד לקבלת בצק אלסטי ונעים למגע. מצפים את הבצק במעט שמן כדי שלא יידבק, מכסים את הקערה בניילון ומתפיחים שעה. לאחר שעה נותנים לבצק מכה הגונה שתפיל אותו חזרה ותוציא ממנו את כל הנפח שהוא תפס, ונותנים לו שוב לתפוח.
מחלקים את הבצק לשלושה חלקים. לוקחים את החלק הראשון ומחלקים אותו לארבעה כדורים שווים בגודלם. בעזרת מערוך מרדדים את הכדור הראשון לעלה מלבני מוארך ומגלגלים אותו לגליל. מגלגלים מעט את הגליל ומותחים אותו עד לקבלת רצועה באורך של כ-40 סנטימטרים. מכינים באותה צורה את שאר הכדורים ומניחים את הרצועות זו לצד זו. כעת מתחילים לקלוע: מהדקים את הרצועות בבסיסן, בחלק העליון. ממספרים את הרצועות מימין לשמאל – 1, 2, 3, 4. המספור הזה מתייחס רק לסדר הרצועות, כלומר ברגע שרצועה אחת משנה את מיקומה היא מאבדת את המספר הקודם שלה ומקבלת מספר חדש על פי המיקום שלה.
יש בסך הכול שלוש פעולות שצריך לעשות, והן חוזרות על עצמן עד תום הקליעה. פעולה ראשונה: מניחים את רצועה 4 על גבי רצועה 2. פעולה שנייה: מניחים את רצועה מספר 1 על גבי רצועה 3. ופעולה שלישית ואחרונה: מניחים את רצועה מספר 2 על גבי רצועה מספר 3. עכשיו הסדר הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. אחרי שחוזרים על הפעולות ומגיעים לקצה של הרצועות, פשוט מהדקים אותן היטב יחד ותוחבים אותן כלפי מטה. עושים את אותו הדבר גם בחלק העליון, בחיבור של הרצועות. מכינים את שאר החלות באותה צורה ומעבירים אותן לתבנית התנור, מרופדת בנייר אפייה. מורחים את החלות בביצה הטרופה פעמיים, בפעם הראשונה לא מפזרים כלום ולאחר חמש דקות מורחים שוב, מפזרים פרג ושומשום ומניחים במקום חמים להתפחה של חצי שעה.
מחממים תנור לחום של 220 מעלות ואופים את החלות 25-20 דקות, עד שהן מזהיבות. מוציאים לרשת צינון ומניחים להן להצטנן עליה. לפני ההגשה טוב להניח את החלות בתוך שקית ניילון על הפלטה, כך הן מגיעות לשולחן חמימות ומופלאות במיוחד.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***