
"הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה", ניבא יחזקאל אי אז בתקופת בית ראשון, והמשיך להתריע: "תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים פה, לרחקה מעל מקדשי". הנביא שהצביע על מצבו המושחת של העם לא שיער שאלפי שנים קדימה תוכחותיו המהדהדות יהיו סדין אדום בעיני רשויות השלטון של מדינת היהודים המתחדשת, ואלה יעשו מאמצים מופרזים למחיקת הפסוקים הללו מרשות הרבים. לא רק יחזקאל זוכה למעמד המועדף. גם הפסוק האלמנטרי "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" נלחם על זכותו להתנוסס בלב ליבה של הישראליות התוססת.
כבר שלוש שנים מתנכלת עיריית רמת גן, בהובלת ראש העיר כרמל שאמה־הכהן, לשלטים שמוצבים בחזית חנות היינות של אמנון גולדיס בשדרות ירושלים בעיר. גם בתגובותיה הרשמיות לא מסתירה העירייה את האג'נדה החינוכית שמניעה את הפקחים ושולחיהם לא פחות מהעילות החוקיות הרשמיות, שנשמעות מאולצות משהו. אבל גולדיס, יהודי ירא שמיים שלדבריו מה שמניע אותו הוא מחויבותו לאמונה ולהלכה היהודית, אינו חושש להמשיך במאבק הזה, על אף המחירים הגבוהים שכבר שילם.
הפעם הראשונה הייתה בקיץ לפני שלוש שנים. חודש הגאווה בעיצומו, ועיריית רמת גן, בדומה אגב לרשויות מקומיות נוספות, תרמה את חלקה לחגיגות באמצעות דגלול מסיבי של רחובות העיר במיטב צבעי הקשת. גולדיס, כאמור יהודי חובש כיפה, לא יכול היה לשאת את מראה הדגלים המתנופפים ברחוב מול חנותו במשך שבועות ארוכים. הוא לא תלש או השחית אף דגל, אבל ביקש לממש את זכותו לחופש הביטוי לנוכח התעמולה המשתוללת. טקסט התגובה שבחר לפרסם בשלט שנתלה מעל שם החנות שלו לא כלל דברי שנאה, הסתה או הבעת דעה משום סוג כלפי הקהילה הלהט"בית. רק מילות הפסוק "שמע ישראל" התנוססו שם, אומרות את שלהן. שעתיים בלבד הספיקו לפקחי העירייה כדי להגיע למקום ולהורות לגולדיס להסיר מיד את השלט, תוך איומים בקנסות ובהעמדה למשפט אם לא יציית.
גולדיס סירב להסיר את השלט, ונכנס לסחרור מול העירייה: תחילה הושתו עליו קנסות, לאחר מכן נידון עניינו בוועדה מיוחדת בעירייה שמצאה תתי־סעיפים מאובקים שלפיהם אסור לו לתלות שלט נוסף מעל שלט החנות, שכן זה חורג בסנטימטרים בודדים מהגבול המותר לשילוט. גולדיס לא נכנע, וכדי להיכנס בהגדרת תת־הסעיף החליף את שם החנות בפסוק "שמע ישראל", כך שהשלט הפך לשמה של החנות ונתלה בגובה תקני. איכשהו העירייה נאלצה להירגע ולוותר והמילים נותרו על מקומן, כאשר הוצאות התהליך כולו יצאו כמובן מכיסו הפרטי של גולדיס.
שנה לאחר מכן, באותו חודש ועם התחדשות הדגלול מנקר העיניים, בחר גולדיס להוסיף מעל שם החנות שלט עילי חדש ובו הפסוק "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". העימות מול העירייה הוצת מחדש, גולדיס ספג קנסות ואיומים, ומאחר שסירב להסיר את השלט הגיעו פקחי העירייה ועשו זאת במו ידיהם.
קנס על כל יום
השנה, בנוהל הרגיל, בחר גולדיס למלא את מקומו של השלט העקור בשילוט בפסוקים חדשים שביטאו את תחושתו לנוכח הגאווה הממלאת את הרחובות. פסוקי יחזקאל שצוטטו ברישא נקבעו על הקיר החיצוני של החנות, וכצפוי משכו אליהם במהירות האור את פקחי העירייה. אבל הפעם הם היו נחרצים ונזעמים עוד יותר: "הם אמרו לי שמעכשיו אקבל בכל יום קנס חדש על תליית השלט", מספר גולדיס, "מדובר בסדר גודל של כ־700 שקלים ביום. אמרתי להם שזה לא חוקי לתת קנס נפרד על כל יום, והם אמרו שזה לא מעניין אותם". גולדיס השאיר את השלט, ואכן במשך שמונה ימים קיבל מדי יום שובר לתשלום קנס בסך 730 שקלים. בסופו של דבר הפקחים גם החליטו לעשות מעשה ותלשו את השלט בכוח.
גולדיס מספר כי השילוט עורר ברחוב הרמת־גני תגובות מנוגדות: מחד היו מי שדאגו לרסס צלבי קרס על חנותו, או לתלות נעליים של ילדים קטנים כרמז לשואה. מאידך, בשנים שעברו הגיעו אליו לא מעט אנשים, שאותם הוא מתאר כחילונים לחלוטין, והציעו לו כסף מזומן כדי לסייע במאבקו מול ראש העיר. "הם אמרו: שלא תעז להוריד שלט של שמע ישראל, קח את הכסף ותילחם". גולדיס סירב לקחת את הכסף לעצמו, ומאוחר יותר החליט להשתמש בו להדפסת שלטים קטנים של "שמע ישראל" וחלוקתם לזיכוי הרבים. בכסף שנותר הוא מימן חלק מהשלט החדש שתלה השנה מעל שם החנות.
אבל לעומת פעולת הגיבוי הזאת, גולדיס סובל מנזק כלכלי לא קטן. אלה לא רק הקנסות ולא רק ההוצאות על הצבת השלטים, אלא בעיקר הפגיעה במעגל הלקוחות הקבועים והוותיקים של חנות היינות. "לא כולם גיבורים גדולים, וכשהם רואים מקום שיש סביבו מלחמה הם מתרחקים. הרבה לקוחות כבר לא באים לפה, לא רוצים להתקרב. יש לי הרבה לקוחות חילונים והעניין מרתיע אותם ובצדק. אנשים לא רוצים להיכנס לזירת מלחמה".
הרחוב שבו ממוקמת החנות מתואר על ידי גולדיס כרחוב ראשי ששיעור גבוה מאוכלסייתו הם זוגות להט"בים. "הרחוב הזה מוצף בהם, והוא גם מלא בדגלים שלהם". לא פעם גולדיס חוטף גם קללות ויריקות.
כשאני מנסה לברר האם המלחמה הזאת, מלחמה של מעטים מול רבים, כדאית מבחינתו, הוא לא מבין את השאלה: "זה לא שאלה של שווה בכלל. יש לי חובה לפי ההלכה למחות מול דברים כאלה. מול הדגלים הללו צריך למחות". גולדיס יודע לתת לחובת המחאה הסברים גם על פי תורת הנסתר, אבל כך או כך – הוא לא במקום של עשיית חשבונות. מבחינתו הצבת השלטים היא חובתו כלפי בוראו, ואותה הוא משתדל למלא בנאמנות.
העירייה מתחמקת ממשפט
לפני שנה נחשף ארגון 'חוננו' לרדיפה אחר גולדיס, ושם בחרו להושיט לו יד מסייעת. עורך הדין מנשה יאדו מלווה את גולדיס במאבק המשפטי מול העירייה, וטוען כי הפגם בהתנהלותה של העירייה במקרה הזה הוא ברמה החוקתית. "עיריית רמת גן, כמו מועצות רבות בארץ, לקחה צד במאבק על הצביון התרבותי של המדינה. בשונה מיום העצמאות, שם הדגלול של המועצות הוא במסגרת הקונצנזוס, בוחרות המועצות לעטר את העיר בחודש המסוים בדגלי גאווה, דגלים שרחוקים מלהיות קונצנזוס. משכך, זכותו של גולדיס - במסגרת הזכות החוקתית לחופש ביטוי - לבטא את תגובתו הטבעית נוכח הצעד הזה.
"לאור העובדה שמדובר בתקופה שבה העירייה בוחרת לדגל את העיר בצורה כה מסיבית בנושא שנוי במחלוקת, ראוי היה שתפעיל מדיניות אכיפה ליברלית וחוקתית. כלומר, שבזמן הזה לא תאכוף את חוק העזר העירוני בנוגע לשילוט החנות, כדי לאפשר ביטוי הוגן לאדם דתי שרגשותיו נפגעים. לצערנו, העירייה בוחרת לדגל את העיר מחד ולהשתיק ביטוי טבעי ולגיטימי מאידך. מדובר באכיפה לא חוקתית, שכן חוק עזר בענייני שילוט אינו יכול להיות עילה לסתימת פיות", מתריע עורך הדין יאדו.
"יש פה אכיפה אגרסיבית באמצעות קנסות שכל תכליתם סתימת פיות. אנחנו גם רואים שהמכתבים שהוא מקבל מהעירייה ממוענים ישירות לראש העיר. כלומר יש פה משהו שהוא מעבר לפרוצדורה הטכנית מבחינתם. הפרוצדורה היא אמתלה בשירות המהות – השלטה של ערכים על ידי העירייה. רואים גם בתגובות שלהם שהם לא מדברים רק על שמירת החוק והסדר אלא על ביעור הנגע והחושך. זו אידאולוגיה".
בשנה שעברה הגיש עורך הדין יאדו בשם מרשו לעירייה בקשה רשמית שתאפשר את הסדרת השלט, אולם לא קיבל מענה. לאחר מכן הגיש בקשה להישפט, אולם גם בקשה זו לא זכתה לתגובה. "כנראה העירייה העדיפה לא להעמיד את הדברים במבחן בית המשפט", מעריך עורך הדין יאדו. בינתיים, הקנסות מהשנה שעברה שלא שולמו – התיישנו. השנה הגיש עורך הדין יאדו בקשה נוספת להישפט, חלף שרשרת הקנסות שהושתה על מרשו. מהעירייה טרם התקבלה תגובה לבקשת המשפט, אולם אם היא תתקבל מתכוון עורך הדין יאדו להניח את הזכות השווה לחופש ביטוי במרכז הדיון המשפטי ולאפשר לבית המשפט לגלות לציבור מהי דמוקרטיה אמיתית.
מעיריית רמת גן נמסר בתגובה: "עיריית רמת גן אוכפת באופן שגרתי שלטים הנתלים בניגוד לחוק, ללא מורא וללא משוא פנים. במקרה המדובר, ידוע לנו מניסיון העבר שמדובר בבעל עסק פרובוקטור שהאמת ואהבת אדם באשר הוא אדם אינה נר לרגליו, וכאמור השלט נתלה ללא אישור כדין ועל כן הוסר. חופש הביטוי אינו נועד להוות אכסניה לשילוט לא חוקי ולא משנה מה כתוב בשלט.
"בעיר תלויים שלטים ודגלים שונים, מדגלי חב"ד דרך דגלי ישראל והעיר ועד דגלי הלהט"ב, ובפרט שהם אושרו כדין. שלטים לא חוקיים, קל וחומר שלטים עם מסר מסית ומבזה - יוסרו.
"למען הסר ספק, עיריית רמת גן חרתה על דגלה מדיניות של אפס סובלנות לגילוי שנאה במרחב הציבורי בכלל, וכלפי הקהילה הלהט"בית בפרט. דגלי הגאווה התלויים ברחבי העיר הותקנו על פי חוק ועל ידי העירייה בעצמה".
לתגובות: [email protected]
***