חשוב לי להסביר לכם למה פסק הדין החמור של בג"ץ מהבוקר, שפסל את חוק הפיקדון של העובדים הזרים, מדגיש בצורה ברורה כל כך את הצורך ברפורמה שאנחנו מקדמים במערכת המשפט.
בקצרה, מדינת ישראל היא מדינה יהודית. יש הרבה ויכוחים לגיטימיים בחברה הישראלית על התוכן שצריך לצקת להגדרה הזו, אבל לכולי עלמא המונח הזה מבוסס על קיומו של רוב יהודי בארץ ישראל.
מדינת ישראל מתמודדת עם אתגר דמוגרפי לא פשוט שבחלקו קשור לעובדים זרים שנכנסים לארץ כדין לתקופה מוגבלת אך נשארים בה ולא חוזרים לביתם בתום התקופה. האתגר הזה מצטרף לעשרות אלפי מסתננים ומהגרי עבודה שנכנסו לכאן שלא כדין ולמספר גדול של מי שנכנסו לכאן באשרת תייר ונשארים אף הם כדי להשתקע. התופעה הזו מסכנת את הרוב היהודי של מדינת ישראל, עלולה להביא להתבוללות, ובעוד שנים לא רבות עלולה גם ליצור מציאות של קבוצות מיעוט זרות שדורשות זכויות ופועלות להשגתן באלימות כפי שקורה בלא מעט מדינות באירופה בשנים האחרונות. תראו מה קורה בצרפת בימים האחרונים.
מאוד קשה להתמודד עם התופעה הזו, על מאפייניה השונים, ולכן לאורך השנים האחרונות הכנסת חוקקה כמה וכמה חוקים שנועדו לתת למדינה כלים כדי לתמרץ את מי ששוהים כאן שלא כדין לחזור לארצותיהם. חשוב מאוד לציין שכל החוקים האלה חוקקו בהסכמה רחבה מאוד בכנסת, במספר כנסות, בהרכבים קואליציוניים שונים, ובתמיכה של מרכז המפה הפוליטית משני צידיה ולמעט גורמי קיצון כדוגמת מפלגת מר"צ ז"ל.
פעם אחר פעם ביטל בג"ץ את החוקים האלה, התערב ברגל גסה במדיניות ההגירה של הממשלות השונות, והשאיר למעשה את המדינה ללא כלים אפקטיבים להוצאת השוהים הבלתי חוקיים ולשמירת הרוב היהודי במדינה.
חוק הפיקדון שנפסל היום קובע בסך הכל שמעסיק שקיבל היתר להעסיק עובד זר יפקיד בכל חודש סכום קטן של כחמישה אחוזים ועד תקרה של 700 ש"ח לפיקדון שיועבר כמענק לעובד שעוזב את הארץ בתום תקופת עבודתו. החוק קובע מנגנון שבו המענק פוחת על פני חצי השנה שלאחר תום תקופת אשרת השהיה, כך שאם העובד עובר על החוק ועל התנאים שעל בסיסם הוא קיבל את ההיתר להיכנס לעבוד בישראל ונשאר כאן יותר מחצי שנה שלא כדין הוא מפסיד את המענק כולו. ההנחה הסבירה היא שהמנגנון הזה יתמרץ כלכלית את העובדים הזרים לקיים את החוק ואת תנאי היתר העבודה ולחזור הביתה כדי לקבל את המענק. זה הכלי הכי מינימליסטי שיש.
חשוב לציין שהמנגנון הזה ידוע לכל העובדים הזרים שמבקשים לעבוד ולהתפרנס בישראל והוא חלק ממעין חוזה שהם עושים עם מדינת ישראל כשהם מבקשים לבוא לכאן.
עכשיו תראו, שישה משבעה שופטי בג"ץ שישבו בהרכב פסלו את החוק בטענה שהוא אינו מידתי. כלומר, לשיטתם הפגיעה בזכות הקניין של העובד הזר שמפסיד את המענק (שבכלל לא היה מגיע לו אילולי החוק...) אם הוא נשאר כאן יותר מחצי שנה שלא כדין, אינה פרופורציונלית לתכלית שאותה החוק נועד לקדם. ברור שמדובר בהכרעה ערכית מהמעלה הראשונה. מבחינת ששת שופטי בית המשפט העליון התכלית של שמירת הרוב היהודי במדינת ישראל וקיום מדיניות הגירה שתומכת בכך פשוט לא חשובה מספיק כדי להצדיק פגיעה מינימלית בזכויות הקניין של מי שבכלל נמצאים כאן בניגוד לחוק. ברור שלו בבית המשפט העליון היו מכהנים שופטים ציוניים עם זהות יהודית עמוקה, כאלו ששמירה על אופיה היהודי של המדינה חשובה להם, הם היו מעניקים לתכלית הזו משקל רב וממילא מסכימים עם הכנסת שהיא מצדיקה את הפגיעה הפעוטה בזכות הקניין של העובדים. אבל בבית המשפט העליון מכהנים היום יותר מידי שופטים שמייצגים מיעוט קטן ושולי בציבור הישראל שאין לו שום בעיה עם הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה ולכן הם לא מעניקים כמעט שום משקל לצורך לשמר את הרוב הדמוגרפי היהודי במדינת ישראל. מבחינתם הזכות (שהיא, כאמור, חוזית במהותה והעובד יודע עליה מראש ומסכים לה) של העובד הזר ששוהה כאן שלא כדין לקבל את המענק יותר חשובה מהזכות הקולקטיבית של כולנו לשמור על רוב יהודי במדינה שלנו.
לא אפתיע אתכם בידיעה שהשופט סולברג היה היחיד משופטי ההרכב שהבין את ההיגיון הבסיסי של החוק, העניק משקל גדול לתכלית הדמוגרפית שבבסיסו והתנגד לפסילתו. כל שופט ועולם הערכים שהוא מביא מהבית.
וזה למה אנחנו חייבים לגוון את הרכבו של בית המשפט העליון ולוודא שהשופטים שיכהנו בו ישקפו את מנעד הדעות והערכים של החברה הישראלית, ובשביל לעשות את זה חייבים לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים, לבטל את הווטו של השופטים בוועדה ואת הרוב האוטומטי שיש להם עם השמאל בוועדה, מה שהפך את הוועדה למפעל שכפול גנטי שבו השופטים משכפלים את עצמם וחוסמים כל יכולת לגוון את הרכבו של בית המשפט העליון.
מאחר ואנחנו מבינים שזה קריטי שמדינת ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית, ויודעים שאם היא לא תישאר יהודית היא לא תהיה דמוקרטית ועוד חמור מכך תאבד את זכות קיומה ואת התוקף המוסרי שלה, אין לנו שום יכולת לוותר על הרפורמה ולהמשיך במצב הקיים שבו בג"ץ חותר פעם אחר פעם תחת זהותה היהודית של המדינה וכופה את עמדת המיעוט הרדיקלית שלו על הרוב הגדול של החברה הישראלית.