זה היה תסריט ידוע מראש. עוד בטרם עבר החוק לצמצום עילת הסבירות בקריאה ראשונה במליאה, קצת לפני אחת בלילה שבין שני לשלישי השבוע, פורסמו שעות המחאות והחסימות הצפויות מטעם מארגני המחאה נגד הרפורמה. הן, כמובן, פרצו עם שחר ביום שלישי, בניסיון לייצר שידור חוזר לאירועי המחאה שהגיעו בלילה שבו פוטר השר גלנט מתפקידו, ושהובילו לעצירת החקיקה כולה ולמסמוס פיטוריו.
אלא שאם בסבב הקודם היה נדמה שחברי הקואליציה והימין כולו הופתעו ונאלמו דום מעוצמת המחאות ברחובות, הפעם - עושה רושם - המחאות לא פעלו באופן זהה על הימין ונציגיו בכנסת. כבר לפני שבועיים, במהלך דיון ארבעים החתימות במליאה, אמר ראש הממשלה נתניהו בנאומו: "שאלתי את עצמי מה קרה שפתאום רגוע יותר. פתאום אין מחאות כל כך קולניות. אני בטוח שזה יתוקן בקרוב". ואכן, כבר בשבוע שעבר נחסם נתב"ג למשך שעות, מה שהוביל לדיון חריף בישיבת הממשלה בראשית השבוע, שבו השתתפו היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה והמפכ"ל קובי שבתאי, בנוגע לאכיפה הבררנית בכל הקשור להפגנות המחאה. לאחר הדיון, כשנתב"ג נחסם שוב ביום שלישי, המשטרה החלה לאכוף את הסדר כפי שהיא נוהגת בהפגנות של שאר המגזרים בארץ.
במהלך ההפגנות התרחש אירוע חריג וחמור למדי, כאשר קבוצת מפגינים שנכנסו למשכן הכנסת באמצעות אישור כניסה שהנפיקו להם חברי הכנסת מירב כהן ונאור שירי מיש עתיד, ניסו לחסום את כניסת חברי הכנסת למליאה, בעוד מפגינים אחרים מנסים להיכנס לתוכה ממש, במטרה למנוע מחברי הכנסת להצביע על צמצום עילת הסבירות. המוחים נעצרו, וועדת האתיקה של הכנסת אמורה להתכנס ולדון בעונשם של חברי הכנסת שהכניסו את המוחים למשכן.
לכל האירועים הללו, כאמור, נערכו הפוליטיקאים מימין. החל מהדיון בישיבת הממשלה, וכלה בדברים שנאמרו במהלך הדיונים במליאה ביום שני, הן בהצבעות אי האמון בממשלה והן בהצבעה בקריאה ראשונה על צמצום עילת הסבירות, הם הציגו עמדה ברורה שנחושה להעביר את החוק למרות המחאות. "לכם מותר מה שלנו אסור, אתם מפעילים אלימות בהפגנות ואין כתב אישום אחד. אנחנו בהפגנות שלנו סבלנו מאלימות. אתם תוקפים את השופטים במשפט נתניהו. אתם אלה שסבורים 'מה שווה בית המשפט אם אנחנו לא שולטים בו'. אתם אליטה שחושבת שהיא צריכה לשלוט כאן", אמר השר סמוטריץ' בתגובת הממשלה להצעת אי האמון של ישראל ביתנו. השר וסרלאוף הציג במליאה את נתוני האכיפה מששת חודשי ההפגנות, וחשף כי מתוך שמונה כתבי האישום שהוגשו בכל החודשים האחרונים, שלושה הוגשו בכלל נגד מפגינים תומכי הרפורמה.
"אחרי שראינו שההפגנות נמשכות למרות ההקפאה של החקיקה, ושמי שפוצצו את השיחות בבית הנשיא היו האופוזיציה ללא שום סיבה הגיונית חוץ מרצון להצית מחדש את הכאוס, הפסקנו להתרגש. אני חושב שהציבור הישראלי כולו הפסיק להתרגש, והוא בעיקר כועס על המוחים שמשבשים לו את החיים", אומרים חברי כנסת בקואליציה ל'בשבע'.
"יותר מזה. תסתכל על השמות לימי המחאה שנותנים המארגנים. 'יום ההתנגדות', 'יום השיבוש', ועוד שלל שמות שלקוחים מהרפרטואר של ארגוני הטרור כשהם מתפרעים נגד קיומה של מדינת ישראל. גם הדבר הזה מחלחל לציבור, מעבר לעובדה שנמאס לו להפסיד תורים לבתי חולים או טיסות לחו"ל", אומר חבר כנסת משורות מפלגת השלטון.
"המחאה איבדה מהאותנטיות שלה", טוען יועץ התקשורת אביב בושינסקי, לשעבר יועצו של נתניהו. "זה לא שאפשר להתעלם מההפגנות הללו, כי הן גורמות הרבה מאוד נזק למשק, אבל ההרגשה שהמחאה לא תופסת בציבור - נכונה. ברור שחלק בלתי מבוטל מהם מודאג מהמצב, גם אם הוא אולי קורא את המציאות לא נכון, אבל צריך להיות הוגנים. מי שלקח פיקוד על המחאה הזאת, בטח ברמה הכלכלית, הם אנשים שלא רוצים את שלטון נתניהו נקודה. עילת הסבירות היא רק תירוץ מבחינתם, כי המטרה העיקרית היא שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה. זה נכון לאילן שילוח, אהוד ברק, שקמה ברסלר ועוד ממובילי המחאה. חלקם לא מסוגלים לסבול את בן־גביר, אחרים את סמוטריץ', והמכנה המשותף לכולם הוא שאין בין המחאה שלהם לסוגיות הרפורמה שום קשר ישיר, ולדעתי גם לא עקיף. כך גם המחאה של אחים לנשק, שמתייחסים בפטרונות לאזרחי מדינת ישראל. כשברסלר אומרת 'נראה את מש"קי הדת האלה מגינים על המדינה', היא מתנהגת בפטרונות, וחושבת שרק היא תורמת לקיומה. חברי אחים לנשק, שחלקם רק היו ביחידות המיוחדות, אבל לא לחמו בהן, חושבים שהמילה שלהם שווה יותר מאשר המילה של כל אחד אחר. בעיניי הם קורעים את העם, והדברים ששמענו על ה'אמסלמים' ועוד שלל אמירות שמוציאות החוצה את השד העדתי, עלולים להוביל אותנו למחוזות לא טובים. ככה איבדה המחאה בעיניי את האותנטיות שלה ואת המיקוד שלה".
ועדיין אתה סבור שהיא משפיעה.
"נכון. כי כמו שאמרתי, היא מייצרת נזק למשק. מה שהיה ביום שלישי השבוע זה לא דבר חיובי לכלכלה הישראלית, שאיבדה הרבה מאוד כסף בגלל האירועים האלה. וגם אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בלא מעט מפגינים. יחד עם זה, אנחנו נכנסים כאן לשאלה פילוסופית קטנה, ששואלת אם באמת מדובר בכמות משמעותית. אם לפי מארגני המחאה יש במחאה בימים אלה לא יותר מ־150 אלף איש, מה שאומר שבמציאות יש פחות, זאת מחאה גדולה? הרי מרצ קיבלה יותר קולות מזה, ולא עברה את אחוז החסימה".
"המחאה אפקטיבית למדי, בעיקר כי קהל היעד שלה הוא לא הציבור הישראלי, אלא מקבלי ההחלטות מעבר לים, ובדגש על הנשיא ביידן", אומר היועץ האסטרטגי רוני רימון, שותף במשרד רימון־כהן ומי שניהל את קמפיין הבחירות של נתניהו בשנת 2009. "ככל שהממשל האמריקני רואה שהציבור בישראל נאבק נגד הממשלה, זה גורם לו לסגור את דלתותיו בפני ראש הממשלה".
זאת הסיבה שחלק ניכר מהשלטים בהפגנות בכלל באנגלית?
"בהחלט. הרי אם ממשלה כלשהי רוצה להעביר חוקים כלשהם כשיש לה רוב מוחלט בכנסת ויש הפגנות ממטולה ועד אילת, אבל הן מוכוונות לתוך ישראל, הממשלה הזאת הייתה מעבירה את החוקים האלה בלי למצמץ. העובדה שאת המחאות האלה רואים בכל העולם, בין ממשלים אחרים ובין גורמים כלכליים, היא זאת שמייצרת את ההשפעה".
הגורמים האלה לא רואים גם את נתוני הסקרים שלפיהם הציבור לא תומך לפחות בחלק מצעדי המחאה?
"זה לא עובר אליו. הרי ראינו בסקרים בסוף השבוע הקודם שיותר מ־70 אחוזים מתנגדים להפגנות בנתב"ג. הנתון הזה לא משפיע בכלל בחוץ. זה לא עובר הלאה".
התערבות זרה
הדברים של רימון מתכתבים עם הודעות הממשל האמריקני שיצאו ביום שלישי בלילה. למראה התמונות של המשטרה מפנה את המפגינים, בדומה להפגנות של מגזרים אחרים בישראל, יצא הממשל בהודעה חריפה וחריגה שבה הוא קורא לממשלה בישראל לאפשר את חופש ההפגנה בישראל: "הרשויות בישראל צריכות לשמור ולכבד את הזכות להפגנות לא אלימות". עוד נכתב בהודעה כי הממשל קורא "להגיע להסכמה רחבה על הרפורמה". יש לציין, הממשל האמריקני לא הוציא הודעה דומה בקשר למחאות הענק בצרפת בשבוע שעבר, ובימים אלה גורמים מרכזיים במפלגתו, כולל מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, קוראים לביצוע תוכניות משפטיות שנועדו לבטל את עצמאותו של בית המשפט העליון האמריקני, בעוד ביידן עצמו אומר כי "לבית המשפט לא יכולה להיות המילה האחרונה בנושאים ערכיים".
"האמירות מהממשל האמריקני חשובות מאוד לנתניהו, ולכן הן הדבר שמשפיע עליו יותר מכול", אומר רימון. "זה יוצר שילוב של לחץ מדיני ולחץ כלכלי על ישראל. מי שאמר שהפגישה הסמלית בבית הלבן לא מעניינת את נתניהו לא יודע על מה הוא מדבר. בעבור נתניהו מדובר בנושא ראשון במעלה".
נראה כאילו נתניהו מחפש לגיטימציה לשלטונו באמצעות ביקור בבית הלבן. הוא לא נוהג כמו ממשל שקיבל את הלגיטימציה שלו בבחירות דמוקרטיות.
"אני לא רואה את זה ככה. היחס של הממשל האמריקני לישראל הוא אות לכל העולם בשאלה אם ניתן לקיים יחסים כלכליים יציבים עם ישראל. יש לזה משמעויות רחבות היקף. לכן זה חשוב מאוד לנתניהו".
אם זה המצב, ולנתניהו חשובה מאוד הפגישה בבית הלבן, למה הפעם הקואליציה חושבת שהחוק לצמצום עילת הסבירות יעבור, ונתניהו לא יקפיא אותו כמו בסבב הקודם של הרפורמה?
"זה מה שהקואליציה מקווה שיקרה, אבל אני חושב שגם הם חוששים שנתניהו לא ייתן לחוק לעבור בסוף. כל עוד המשחק לא נגמר הוא לא נגמר. מי מבטיח שבשבועות שנותרו עד סוף המושב נתניהו לא ינסה לדחות את החקיקה? הרי ריכוך של החוק כבר ידוע שיהיה. נכון, לנתניהו יהיה הרבה יותר קשה להקפיא את החקיקה שוב, בגלל תוצאות ההקפאה הקודמת שגרמו לכך שקולות רבים בקואליציה ובתומכיה מרגישים שהקואליציה ויתרה על כל הרפורמה, וחייבים לחזור הביתה עם הישג כלשהו. כרגע התפיסה היא שהם אומנם מכהנים בממשלה, אבל לא שולטים ולא מביאים הישגים. יחד עם זה, אי אפשר לשלול שיגיעו איזה אירוע משמעותי או הצעה דרמטית שיובילו להקפאה חדשה. אם נניח ביידן יגיד לנתניהו תקפיא את החקיקה לשנה ובתוך שבוע תגיע לבית הלבן לביקור, נתניהו ייקח את זה בשתי ידיים".
"את נתניהו הרפורמה לא מעניינת", מוסיף בושינסקי. "היא מעולם לא עניינה אותו, הוא עצמו לא דיבר על הסוגיות האלה במערכת הבחירות, בנאום ההשבעה שלו ובישיבת הממשלה הראשונה. במשך שנים הוא גם פעל בדיוק הפוך. בקואליציה שלו רבים רוצים את זה, אבל אותו זה לא ממש מעניין".
לוח זמנים צפוף
הדברים שאומרים רימון ובושינסקי נשמעים גם במסדרונות הקואליציה, שם סבורים שאם יתעכבו עם החקיקה נתניהו ימצא דרך למסמס אותה. זאת אחת משתי הסיבות שבעטיין מקדמי הרפורמה, בדגש על לוין ורוטמן, החליטו לכנס את ועדת החוקה לדיוני הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית כבר ביום שלישי בבוקר, שעות ספורות לאחר שעברה הקריאה הראשונה במליאה. את חששם מסבירים גורמים בקואליציה בראיונותיו האחרונים של ראש הממשלה לתקשורת האמריקנית, שבהם אמר שחלקים ברפורמה, כמו פסקת ההתגברות, ירדו מהשולחן.
הסיבה השנייה, והחשובה אף יותר, היא לוח הזמנים הצפוף שנותר לקואליציה להעברת החוק בקריאה שנייה ושלישית עד לסוף המושב, ושיסתיים ב־30 ביולי, בעוד קצת יותר משבועיים. בתוך לוח הזמנים הזה נמצא גם תשעה באב, שיחול השנה ביום רביעי בלילה, מה שמונע קיום דיוני מליאה ביום רביעי 26 ביולי. המשמעות היא שבשביל להספיק לסיים את החקיקה לפני סוף המושב, החוק צריך לעלות להצבעה ביום ראשון באותו שבוע, כלומר בעוד שבוע ויומיים. לפי התכנון של הקואליציה, ביום ראשון הקרוב צפוי החוק להיות מונח בוועדה לקבלת הסתייגויות של חברי הכנסת, במטרה שביום רביעי הקרוב תתקיים ההצבעה בוועדה ולאחר מכן החוק יעלה ביום ראשון להצבעה בכנסת, שם צפוי פיליבסטר ארוך במיוחד של האופוזיציה.
לוח הזמנים הצפוף הוביל למסקנה נוספת בשורות הקואליציה, והיא לא לחזור לדיונים בבית הנשיא. שר המשפטים לוין אף אמר זאת במפורש בנאומו בהצבעה על הקריאה הראשונה: "לצערי, למרות הרצון הטוב שגילינו, האופוזיציה בחרה לבזבז במכוון את הזמן בבית הנשיא, לא הסכימה לשום הצעה בשום סעיף ממרכיבי הרפורמה, ואחר כך פרשה מהשיחות ופוצצה אותן ללא כל סיבה. הדלת שלי הייתה ונותרה פתוחה לכל אחת ואחד מחברי האופוזיציה, מכל הסיעות. כל מי שבאמת רוצה להגיע להסדר מוזמן. אני מזמין את יושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, לחדרי מיד בתום ההצבעה, על מנת לדון ולהגיע להסכמות". גם בסביבת ראש הממשלה אומרים בימים האחרונים דברים דומים.
"אין שום טעם ללכת שוב לבית הנשיא. לא חוזרים על טעות פעמיים", אומרים ל'בשבע' בכירים בקואליציה. "המטרה של גנץ ולפיד בהליכה לבית הנשיא היא לא להגיע להסכמות, אלא למסמס את החקיקה, ואין לנו שום כוונה לתת להם את האפשרות לעשות זאת. מספיק שדיון אחד בוועדה לא יתקיים, ולא נוכל להעביר את החוק במושב הזה".
בינתיים נראה שמעוזי ההסתייגות שבתוך הליכוד להעברת הרפורמה נחלשים. זה החל כבר לפני כמה שבועות, כאשר חבר הכנסת אדלשטיין, שהיה הדובר הקולני ביותר נגד העברת הרפורמה בצורה שבה הקואליציה ניסתה להעביר אותה, אמר כי לא יתמוך במי שיפוצץ את השיחות בבית הנשיא. קולות אחרים, כמו של חבר הכנסת ביטן, לא נשמעים כבר כמה שבועות. גם השר ברקת וחבר הכנסת דני דנון, שלאורך תקופה לא קצרה סומנו כנקודות חלשות בקואליציה בסוגיית הרפורמה, משמיעים בימים האחרונים קולות אחרים. דנון מתראיין יותר ויותר ומדבר בפומבי על הצורך בהעברת הרפורמה המשפטית. השר ברקת אמר השבוע לאיילה חסון ב'כאן 11' כי "שום דבר לא יעצור את החקיקה. יש לנו עד סוף המושב כדי לאשר את החוק בשלוש קריאות". בהצבעה השבוע במליאה, תמכו כל 64 חברי הכנסת של הקואליציה בצמצום עילת הסבירות, כולל השר גלנט, שמהלכיו בסבב הקודם היו הגורם העיקרי להקפאת הרפורמה.
"גם חברי הכנסת של הליכוד מבינים את הסנטימנט של הבוחרים שלהם, והוא נמצא כרגע ברצון להעביר את הרפורמה", אומר רימון. "אם היה חבר כנסת שבקריאה הזאת היה מצביע נגד או נמנע, הוא היה צריך להתחיל לחפש מפלגה אחרת להיות בה, כי הוא לא היה נבחר בפריימריז הבאים. יחד עם זה, אם תגיע ההצעה שנתניהו מחפש לדחיית החקיקה, חברי הכנסת שחששו מהחקיקה בפעם הקודמת יהיו הראשונים לתת לנתניהו את הגיבוי לדחייה, אף שהם כביכול סוג של אופוזיציה פנימית לו".
בהנחה שצמצום עילת הסבירות אכן יאושר עד סוף המושב, כפי שבקואליציה מתכננים, כל העיניים של המערכת הפוליטית נשואות כבר לעבר המושב הבא, שייפתח בכנס החורף לאחר החגים. המטרה המוצהרת של לוין ורוטמן היא להמשיך הלאה עם סעיפי החקיקה, להתחיל בחוק היועמ"שים ולעבור לשינוי הוועדה לבחירת שופטים. "הוועדה במתכונתה הנוכחית לא יכולה להתכנס. אנחנו לא יכולים לאפשר מצב שבו לשופטים יש רוב של שישה מול שלושה לקואליציה, וצריך לבצע מינויים לכלל השופטים. לכן יהיה שינוי גם בוועדה. איזה שינוי עוד לא ברור, אבל יהיה", אומר בכיר בקואליציה.
וזה אכן יקרה, או שנתניהו ימצא את הדרך לעצור את זה שוב?
"זה נכון שזה לא נמצא בראש מעייניו של נתניהו, אבל זה כן נמצא בראש מעייניהן של כל שותפותיו. כל ראשי הקואליציה, כולל נתניהו, החליטו בישיבה שלהם להמשיך לקדם את הרפורמה גם במושב הבא. לא יעצרו רק בצמצום עילת הסבירות, כי באמת מדובר בפלסטר רגעי, והשופטים עוד עלולים להמציא עילה בשם אחר שתעשה בדיוק את אותו הדבר ותעקוף את החוק".
"העובדה שהמחאה נצבעה בצבעים ברורים מאוד, וקבוצת אוכלוסייה מסוימת תפסה בעלות על המחאה, גרמה לדעתי גם לנתניהו להבין שהמחאות כאן בשביל להישאר, ולא משנה מה ממשלתו תעשה", טוען בושינסקי. "לכן הוא יעביר את צמצום עילת הסבירות, וינסה לכווץ את החוק כמה שהוא רק יכול. יותר מזה אני לא רואה שיקרה. הוא רוצה לסגור את האירוע ולעבור הלאה".
***