ביידן ונתניהו
ביידן ונתניהוצילום: רויטרס

עם יורם אטינגר, בעבר קונסול וציר בשגרירות ישראל בארה"ב, מתייחס להתבטאויותיו האחרונות של הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן, כלפי ישראל וכלפי נתניהו, מה שמוגדר בו'ול סטריט ג'ורנל כגרוע יותר מהיחס של ביידן לאיראן.

"אין סיבה להיבהל ואין סיבה להיות מופתע לכל מי שמכיר את המערכת של מדיניות החוץ בוושינגטון", פותח אטינגר ומציין כי למעשה מעבר לארבע שנות טראמפ המדיניות האמריקאית לא השתנתה בשל השפעתה של מחלקת המדינה שם.

"פונקנו בארבע שנות טראמפ, שהחליט מסיבותיו המוצדקות, להרחיק את מחלקת המדינה ממרכז בימת העשייה של מדיניות החוץ והביטחון. זה היה מוצדק כי מחלקת המדינה היא בעלת רקורד של כישלון רודף כישלון במזרח התיכון, גם ללא קשר לישראל. אחרי ארבע שנות ירח דבש עם הנשיא היחיד שלא לחץ על ישראל אנחנו חוזרים לשגרה. זו השגרה מאז 48' ועד היום, שגרה של מחלקת מדינה שמצליחה להשפיע על הנשיאים להפעיל לחץ על ישראל".

אטינגר מדגיש בדבריו כי מדובר באותה מחלקת מדינה ש"הייתה האויב הראשון במעלה של רעיון הקמת המדינה היהודית ב-48' ומאז היא לא חוסכת מאיתנו את שבט ביקורתה".

"מזכיר המדינה דהיום הוא לא רק מזכיר מדינה אלא גם המהנדס המרכזי של מדיניות החוץ והביטחון של ביידן. הוא זה שמכתיב את המדיניות. זה לא ביידן אלא טוני בלינקן. הוא הבבואה הנאמנה ביותר של תפיסת העולם של מחלקת המדינה. זו תפיסת עולם שאינה מאמינה באופציות צבאיות אלא רק באופציות דיפלומטיות, גם כלפי איראן. זו תפיסת עולם שמאמינה בשיתוף פעולה עם האו"ם, שביסודו הוא אנטי אמריקאי כמו שהוא אנטי ישראלי, וכך עם ארגונים נוספים שהם אנטי אמריקאים ואנטי ישראליים. זו תפיסה שמאמינה שמקור הטרור הוא לא חזון פנאטי דתי או לאומי, אלא מדובר בייאוש שיש לטפל בו באמצעים פיננסיים כלכליים דיפלומטיים ולא צבאיים".

מוסיף אטינגר ומציין כי כאשר הדברים נוגעים לסוגיה הפלשתינית "תפיסת העולם של מחלקת המדינה מאז ומתמיד היא שמדובר בסוגיה שהיא ליבת המזרח התיכון, כביכול בבת העין של הערבים ומקור לא אכזב לזעזועים אזוריים במזרח התיכון ושורש הסכסוך הערבי ישראלי. אלה הנחות שאין להן קשר למציאות במזרח התיכון אבל מחלקת המדינה דבקה בכך, תוך התעלמות מוחלטת לא רק מהסכמי אברהם שהגיעו לעולם בעקבות המעקף של הסוגיה הפלשתינית, אלא גם מההסכמים עם מצרים וירדן שבאו לעולם בעקיפת הנושא הפלשתיני. המשמעות היא שמי שרוצה להגיע להסכם שלום חייב לעקוף את הסוגיה הפלשתינית ולשלול ממנה את זכות הוטו ולהתמקד באינטרסים של אותן מדינות". מהתפיסה הזו שהוכחה במציאות מתעלם בלינקן ומתעלמת מחלקת המדינה כולה, ובעקבותיהם נוהג הנשיא ביידן.

אטינגר סבור כי "גם הרחבת הקשרים הדרמטית בין ישראל לסעודיה היא הרחבת קשרים גם ללא הסכם שלום שלא ציפו לה לפני עשור ויותר, והיא באה למרות שאין מדינה פלשתינית, משום שבניגוד למחלקת המדינה ומזכיר המדינה לא סעודיה ולא האמירויות ולא מדינות ערב אחרות פועלות להקמת מדינה פלשתינית אלא רק מדברות. יש פער של 180 מעלות בין המלל למעשים".

"הלחץ על ישראל ברור. הם לא רוצים שישראל תפעל עצמאית נגד התשתית הגרעינית של איראן. הם רוצים שישראל תתאם עם האמריקאים ותצפה לאור ירוק מהם ולא תפתיע את ארה"ב כפי שהיא פעלה בנושא הגרעין העיראקי והגרעין הסורי", אומר אטינגר ומוסיף כי בזירה הפלשתינית "מחלקת המדינה מאמינה שהפתרון הוא פשוט מאוד, נסיגה מיהודה ושומרון וממזרח ירושלים, הקמת מדינה פלשתינית ולפי עולם פשטני זה של מחלקת המדינה, אז המזרח התיכון ישקוט".

אטינגר מדגיש בדבריו כי יש פער גדול בין הלחצים האמריקאים לרמת היחסים המעשית בין ישראל לארה"ב: "למרות שהלחץ טבעי וצפוי חשוב להבין שבמקביל ללחץ השיטתי על ישראל, שיתופי הפעולה בין שתי המדינות בהיבט הביטחוני אבל לא רק גם טכנולוגי חקלאי מרקיעים לגבהים שלא העריכו שנגיע להם, וזה כי ארה"ב לא מורכבת רק ממחלקת המדינה והבית הלבן. יש גופים נוספים וזרועות נוספות של מודיעין וביטחון וכופי תעשיות ההייטק, וכל אלה מכירים ביכולות הייחודיות של ישראל. בנוסף יש מציאות שמציבה אויבים משותפים לישראל וארה"ב כמו הטרור האיסלאמי הסוני והשיעי. כשארה"ב בוחנת על איזה שיתוף פעולה היא יכולה לסמוך, היא רואה שאין לה שותף אחר חוץ מישראל במזרח התיכון ומחוצה לו כשגם האירופים איבדו את הרצון להפעיל כוח מול טרור".

"חשוב לזכור ששיתופי פעולה ממשיכים גם ברגע זה, למרות הלחץ שמפעילה מחלקת המדינה יחד עם הבית הלבן. בנוסף צריך לזכור שהמבנה הפוליטי בארה"ב שונה בתכלית מהמבנה בישראל. שם יש הפרדת רשויות מוחלטת, וחשוב לא פחות, בארה"ב יש רשות מחוקקת שהיא שקולת עוצמה לרשות המבצעת גם בנושאי פנים וגם בנושאי ביטחון. מאז 48' הנשיאים לוחצים על ישראל, אבל באותו זמן הרשות המחוקקת תמיד תומכת בהגברת שיתופי הפעולה עם ישראל ויש לכך סיבות רבות", אומר אטינגר הסבור כי חלק ניכר ממעצבי המדיניות בישראל לא הפנימו, שבוושינגטון אין נהג ראשי אחד אלא שניים.

"חשוב להבין שהסיכוי להשפיע על הרשות המבצעת ולשכנע את מזכיר המדינה בלינקן או את סליבן או את ביידן שתפיסת העולם, שהם אוחזים בה עשרות שנים, היא תפיסה מוטעית, הסיכוי לכך אפסי או זערורי. לעומת זאת שיכנוע של הרשות המחוקקת שהאופציה הדיפלומטית נגד איראן היא הרסנית לאינטרסים האמריקאים מעבר לאינטרסים הישראליים, לכך יש בגבעת הקפיטול ראש פתוח אצל רוב המחוקקים, רפובליקנים ודמוקרטים. שם אמור להיות מוקד הלחץ", דברי אטינגר המזכיר כי "יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, הדמוקרט רוברט מננדס, מקטרג בצורה מאוד בוטה נגד מדיניות ביידן בנושא האיראני. הוא הצביע נגד הסכם הגרעין ב-2015 ולאחרונה נשא נאום של למעלה משעה נגד ממדיניות ביידן בנושא הגרעין והוא לא הדמוקרט הבודד שמתנגד למדיניות הזו. שם צריך להיות מוקד העשייה הישראלית ולא במסדרונות הבית הלבן ומחלקת המדינה, שם כמעט אין סיכוי לשנות דבר".

שאלנו את אטינגר על המדיניות הצפויה של טראמפ במידה והוא אכן יחזור לבית הלבן, כאשר הוא מבקר את נתניהו על שיחת הטלפון המהירה שקיים לאחר בחירתו של ביידן, בעוד כעת הוא זוכה לכתף קרה מאוד מצידו של ביידן.

אטינגר קובע כי במידה וטראמפ ישוב לבית הלבן כל שינחה אותו הוא האינטרס האמריקאי ולא הישראלי ובהתאם הוא יפעל כפי שפעל כאשר בחר להעביר את השגרירות לירושלים ובכך להעביר מסר למדינות ערב שעל ארה"ב לא מאיימים, בכך רצה להשיב את ההרתעה האמריקאית למקומה, וכך גם כאשר הכיר בריבונות הישראלית על רמת הגולן. "האינטרס האמריקאי הוא להצר את צעדי איראן ורוסיה בזירה הסורית ולהגביר את הביטחון של המשטר האשמי הפרו אמריקאי בירדן, והימצאותה של ישראל ברמת הגולן מהווה בלימה של כל איום איראני על ירדן מכיוון סוריה. לכן הכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן היא בהחלט תרומה לאינטרס האמריקאי. אני לא צופה שטראמפ או נשיא רפובליקני אחר, אם יגיעו לבית הלבן, יפעלו שלא לפי האינטרס האמריקאי".

מוסיף אטינגר ומציין עד כמה חיונית שליטה ישראלית ביהודה ושומרון עבור האינטרס האמריקאי: "לצערי מזה שנים רבות מנהיגי ישראל לא נוגעים בסוגיה הזו וחוזרים שוב ושוב על כך שרכסי יהודה ושומרון מאיימים על השפלה. זה פזמון חשוב בעיני הישראלים, אבל כשמדברים עם האמריקאים חייבים להתמקד באינטרס האמריקאי, וברור ששליטה ישראלית על רכסי יהודה ושומרון שומרת על המשטר האשמי הפרו אמריקאי, ישראל ברכסי יהודה ושומרון מרתיעה גורמי טרור ומשטרים פורעי חוק, ומעבר לכך, מדינה פלשתינית מערבית לירדן משמעותה היא הפלת המשטר ההאשמי הפרו אמריקאי בירדן והפיכת ירדן למדינה בלתי נשלטת, אולי כדוגמת לוב, לבנון, תימן, סוריה או עיראק, המשמעות היא משחק לידי האייטולות, דאע"ש וגופי טרור אחרים, וכשזה יתרחש בירדן זה שאלה של זמן עד שזה יגלוש דרומה לחצי האי ערב ויהווה סיכון למשטרים מפיקי הנפט פרו אמריקאיים כמו סעודיה האמירויות בחריין או עומאן ועד כדי איום על המשטר במצרים. זה יהיה רווח לאויבי המשטר האמריקאי ומכה קשה לאינטרסים לכלכלה ולביטחון האמריקאיים".

"הייתי מצפה שכאשר מגיע השבוע נשיא ישראלי לוושינגטון שלא ידבר על דברים בעלי משמעות שולית שמתרחשים בישראל, אלא יתמקד במה שחשוב לאמריקאים ויבהיר את חיוניות האופציה הצבאית מול איראן, שיבהיר בנאומו בקונגרס ש-44 שנים מאז עליית האייטולות באיראן אופציות דיפלומטיות הביאו לשידרוג היכולות האיראניות ולערעור יציבות המפרץ הפרסי והמזרח התיכון ולהתבססותם בדרום אמריקה ומזרח אמריקה עד כדי איום על ביטחון המולדת בארצות הברית. הגיע הזמן להסביר שהנוסחה הזו לא עובדת מול משטר האייטולות שבמהותו הוא אויבה של ארה"ב, אויב של הדמוקרטיות".