לפני ארבעים שנה זכיתי לשבת בישיבת הר עציון וללמוד תורה מהרב ליכטנשטיין ומהרב עמיטל. הרב עמיטל היה ניצול שואה והרב ליכטנשטיין היה פליט שואה. שניהם הבינו היטב מהי המשמעות של תקומה לאומית של העם היהודי בארץ ישראל.
שנים תהיתי על השוני העצום, הן בהשקפתם והן באישיותם של שני ענקים אלו. הרי במקום להיות אוהבים זה לזה הם יכלו, באופן תיאורטי להיות יריבים. מה ליהודי בריסקאי, בוגר הרווארד עם יהודי שמוצאו ממזרח אירופה שלמד תורה באופן אחר וגם ינק ממסורות חסידיות ומתורתו של הב קוק?
ואכן, על מנת לקיים את ישיבת הר עציון נדרשו הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין לעשות הרבה פשרות. הלימוד הגדול שלי כבוגר ישיבת היה הר עציון היה, שגם אם ניתן באופן תיאורטי לחיות תוך כדי התנצחויות ומחלוקות עדיף לחיות בשלום. עושרה הגדול של ישיבת הר עציון התבטא במורכבות, בדיאלקטיקה ובשלום. יסודות אלו הקרינו שני ענקי רוח אלו כלפי סביבתם והנחילו אותם לתלמידיהם.
הדוגמא הבולטת להדגשתו של ערך השלום בישיבה באה לידי ביטוי בכך שמעולם לא שמעתי במהלך לימודי שם על ערכה הגדול של המלחמה. לא מלחמה כפשוטה ולא מלחמה אידיאולוגית. למדתי על השקפת עולם, על תורה, על מורכבות ובעיקר על הרבה מאוד חמלה.
משהו השתנה מאז. דור חדש גדל למציאות רוחנית – פוליטית שמרכזה הוא המלחמה. מלמדים שכדי להיות דתי לאומי טוב אתה צריך כל הזמן להיאבק. אתה נאבק מול האויב הפיזי ואתה נאבק מול האויב מבפנים. אתה נאבק מול השמאל ואתה נאבק מול הלהטבי"ם. בשבוע האחרון למדנו שצריך גם להיאבק מול ארצות הברית. כביכול, אנחנו תמיד טובים מכולם והקב"ה נתן לנו זכויות יתר.
התורה החדשה שנוצרה מתכחשת לתביעה המוסרית והאישית המאפשרת לנו להיות עם סגולה. במקום זאת היא מדגישה עליונות סגולית שכביכול הגיעה אלינו מהר סיני ולפיכך מקנה לנו באופן אוטומטי זכויות יתר. על פי תורה זו נראה שגם הקב"ה הפך למיותר. הארץ כבר לא שלו אלא שלנו. היהדות היא כולה פנחס ושמאי הזקן ותורתו של אהרון הכהן ושל הלל הזקן מתאימה לחלשים בלבד.
מלמדים אותנו שצריך להתנגד למוסר המערבי ולחזור למוסר היהודי האותנטי. האם כולם שכחו שהרעיון שכל בני האדם נולדו שווים לא נקבע מהכרזת העצמאות האמריקאית אלא בבראשית פרק א'? "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אתם". האם כולם שכחו שהמוסר המערבי התחיל מאברהם אבינו שהגן על החפים מפשע בסדום בזעקה לקב"ה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"?
אומרים היום שכל התשובות נמצאות אצל הרבנים. בהר עציון למדתי אחרת. למדתי שגם הגדולים ביותר, לעיתים, לא יודעים את התשובות. למדתי שהעולם מורכב מאוד ושהיהודי הציוני והדתי צריך לקיים דיאלוג עם העולם. למדתי שאם יש רעידת אדמה בטורקיה אנחנו צריכים להיות עצובים. כל העולם הוא של הקב"ה ואנחנו צריכים להתעניין בו. למדתי שהקב"ה שונא את בעלי הגאווה ואוהב את בעלי הענווה. למדתי שדרך השלום והפשרה, בוודאי בתוך העם, עדיפה על הניצחון. בעיקר למדתי כפי שכתב הרמב"ם בספרו משנה תורה "שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".