במלאת 17 שנים למלחמת לבנון השנייה, מאיר בן שבת ראש מכון ׳משגב׳ לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, שכיהן כראש המל"ל והיועץ לביטחון לאומי של ממשלת ישראל מסביר בשיחה עם ערוץ 7 על לקחי המלחמה ההיא, שאלת ההרתעה, המימון האיראני ומה יש לעשות בזירות ההפעלה השונות כנגד חיזבאללה.
17 שנה לאחר המלחמה ההיא, מה היא לימדה אותנו?
"היריעה קצרה מלפרט את המסקנות ואת הלקחים הרבים ממלחמת לבנון השניה. הדברים הוצגו בדו"חות רבים, במאמרים ובספרות המקצועית שפורסמו מאז. לקחים רבים הוטמעו והפכו מזמן לחלק מובנה בתפיסות-הפעולה, בתכניות בניין-הכוח-הצבאי ובתהליכי קבלת ההחלטות בדרג האסטרטגי. ובכל זאת, אתייחס לכמה נקודות".
"הנקודה הראשונה: אין זבנג וגמרנו! ההתמודדות עם חזבאללה היא סוג של מלחמת התשה. זה מחייב כיול הציפיות, בכל מערכות החיים שלנו בהתאם לכך, ומחייב לפעול גם בימי שיגרה כנגד ההתעצמות הצבאית , כמובן בדרכים שמתאימות לכללי-המשחק של ימי שיגרה".
"הנקודה השניה: מדיניות הכלה אין משמעה שיתוק אופרטיבי. בסיכום התחקיר שערכה ועדת החוץ והביטחון על המלחמה אז, נכתב: ׳נוכחותו ופעילותו צמודת הגדר של חיזבאללה, סבילותו המבצעית של צה"ל בגזרה ואי השלמת פריסת האמצעים הטכנולוגיים, יצרו מצב שבו החטיפה היתה רק עניין של זמן....ניתן היה ליישם בגבול הצפון גישה זהירה אך אקטיבית יותר שלא היתה כרוכה בהפרה יסודית של מדיניות ההכלה׳. הדברים נכונים גם כיום".
"הנקודה השלישית: מטרות לתקיפה ועוצמת האש. בהתקיים עימות – נכון להעביר את המערכה במהירות לשטח האוייב ולהגיב בעוצמה שהאוייב אינו מצפה לה. במצב כזה, המטרה היא להביא במהירות המירבית לשבירת רצונו של האוייב להמשיך ולהילחם, תוך פגיעה מקסימאלית ביכולותיו וצימצום הפגיעה בעורף שלנו.יש להתייחס גם לאפשרות של תקיפת מטרות דואליות של מדינת-לבנון ומטרות- מסוג אלה שבהן פגענו בתקיפה נגד רובע הדאחיה – ככל שמוערך שהפגיעה בהן תשפיע על המשך הלחימה".
"הנקודה הרביעית: השפעת מימד הזמן על הערכת התוצאות: התברר שההרתעה שאותה ביקשו אז להשיג בישראל אכן הושגה בדמותה של תקופת שקט ארוכה. למרות זאת, המלחמה נותרה בזיכרון הציבורי כהזדמנות שהוחמצה".
בדיון על השאלה האם חיזבאללה מורתע או שאינו, מהי דעתך?
"האירועים בתקופה האחרונה מצביעים על מגמת שחיקה בהרתעה הישראלית מול חזבאללה. תעוזתו גברה וכך גם ביטחונו העצמי של נצראללה. יחד עם זאת, בהתנהלותו של הארגון, כמו לדוגמה הימנעותו מהודאה רשמית בנוגע למעורבותו בפעולות נגד ישראל והיעדר מהלך צבאי - אפילו מצומצם מצדו, ניתן לראות שלמרות זאת הוא עדיין לא ממהר לעימות חזיתי עם ישראל, שבראייתו עלול להוביל לעימות רחב ולפגיעה חמורה לא רק בארגון, אלא גם בלבנון".
בן שבת, המשמש כיום גם כיו"ר המועצה הציבורית של בית הציונות הדתית מסביר על המצב המדיני של חיזבאללה בתוך לבנון וטוען: "לבנון היא מדינה כושלת, שממשלתה נעדרת שליטה והשפעה על גורמי הכוח הפועלים בה, ובראשם, כמובן, חיזבאללה. זה נתון שכנראה לא ישתנה גם בקרוב. למרות זאת, חיזבאללה זקוק ללגיטימציה ולתמיכה ציבורית ומביא בחשבון גם שיקולים כאלה".
האם ישראל מצליחה להילחם במימון חיזבאללה בידי איראן בצורה מיטבית? מה קריטי לעשות ולא קורה עד כה?
"מצבו הכלכלי של חיזבאללה מושפע בין השאר ממצבה של איראן. צריך להמשיך במאמצים המדיניים כדי לייצר דה-לגיטימציה בינלאומית לאירגון הזה, גם למה שמכונה ׳הזרוע המדינית׳ שלו. במקביל להמשיך לפגוע במקורות המימון שלו, הן באמצעות חשיפת השיטות הלא-לגיטימיות והן באמצעות עידוד ארה"ב והמערכת הבינ"ל להטלת סנקציות אישיות או אירגוניות, בכלל זה - הטלת עיצומים כלכליים על מוסדות פיננסיים, בין היתר בלבנון, שמסייעים לארגון וכן על איראן, מוסדותיה ופקידיה הממשלתיים, וחברות איראניות עסקיות הקשורות לחיזבאללה".
לסיום, מה הלקח הגדול של הציבור הישראלי ודרג מקבלי ההחלטות מהמלחמה לדעתך? (נניח נושאים כלכליים שקודמו כמו החתימה על הסכם הגז עם לבנון)
"עם כל חשיבותה של הסוגיה הכלכלית, היא איננה בעיית השורש במאבק שחיזבאללה מנהל נגדינו. יש לו מוטיבציה בסיסית להתעמת איתנו. העוצמה שלנו ויכולת ההרתעה הם גורם מרסן משמעותי, אך באופן שבו הצדדים מתנהלים זה עם זה, כשצד אחד בוחן כל הזמן את הגבולות ומנסה לכרסם במשוואה הקיימת והצד השני מחזיר אותו למסגרת, קיימת סכנה שדברים ייצאו משליטה ועלינו להיות מוכנים גם למצב כזה".