בשבוע שעבר, בישיבת ממשלה סוערת ועסיסית במיוחד, ביקשה הממשלה מהיועצת המשפטית שלה בקשה פשוטה, אפילו פשוטה מאוד - דף הנחיות מסודר.
הממשלה לא קיבלה החלטות ביחס למפגינים, לא הביעה דרישה לאי אלו מכסות של מעצרים או כתבי אישום, היא רק תהתה בקול מה הם הכללים המנחים את גופי האכיפה? מדוע פלוני שחסם כביש נשלח לעשרה ימי מאסר ועשרה חודשים במעצר בית, ואילו אלמוני שחסם כביש מרכזי יותר, נשלח לכל היותר ללקק קרטיב בתחנת המשטרה עד לשחרורו המהיר?
בסך הכל, שאלה הגיונית ובקשה לגיטימית. לא?
לא אם תשאלו את היועמ"שית שלנו. במכתב התשובה ששיגרה אמש המשנה ליועמ"ש, עו"ד אביטל סומפולינסקי, יש פחות או יותר הכל מכל כל, למעט העניין הפעוט הזה של התייחסות מסודרת ותשובה לשאלת הממשלה.
אם לחדד: היועמ"שית הבינה היטב שגם בעיניהם של רבים מתומכי המחאה היא עשויה להצטייר לא טוב, אם תימנע מקיום בקשת הממשלה לספק לה איזה מסמך. מצד שני, היא סומכת כנראה על טיפשותם או בורותם של מרבית האזרחים הללו, שכנראה לא יטרחו לקרוא את תשובתה לעומק.
תשאלו, מה בכל זאת יש שם? איזה מלל נפרש על פני שבעה עמודים מרשימים, עמוסי ציטטות משפטיות וסלוגנים שיווקיים? התשובה - כמה לא מפתיע - שיש שם הרבה מן השחצנות, יש שם גם לא מעט מרמיסת הדמוקרטיה ועוד קורטוב של טיעוני איש קש ואזהרות עקיפות לממשלה ולשריה.
היועמ"שית, בשידור חוזר של דבריה שהודלפו מאותה ישיבת הממשלה, מסבירה שאי אפשר לדרוש ממנה "מכסות" של ענישה בהפגנות או הגשת כתבי אישום, כביכול יש מי שדרש מכסה כזו.
כן, השרים התלוננו על חוסר הפרופורציה ועל מה שנתפס במבטו של כל אדם נייטרלי כאיפה ואיפה באכיפה, אבל אף אחד מהם לא נעמד ודרש מכבודה למלא מספר מסוים של זינזנות באסירים, או להצליח להרשיע כך וכך מפגינים. זהו טיעון שמיועד מלכתחילה לתקשורת בלבד, כדי לייצר מצג שווא של ממשלה שרודפת את המפגינים נגדה.
אבל השיא, לפחות בעיניי, טמון באחד המשפטים המסתתרים אי שם לאורך התשובה. היועמ"שית קובעת כי "הממשלה והשרים אינם רשאים להתערב בפרטי הביצוע האופרטיבי והמבצעי של המדיניות, כל שכן עובר לאירועי מחאה קונקרטיים".
במילים אחרות, קובעת שומרת הסף כי לא די בכך שהיועמ"שים רואים בתפקידם כמי שאמונים על תקיעת מקלות בגלגלי השרים "המושחתים" (שהרי כידוע, נבחר ציבור הוא מושחת תמיד, בניגוד לפקיד...), הם גם יכולים להורות לממשלה ולחבריה במה עליה לעסוק.
נדגיש שוב: עדיין לא מדובר בהחלטה על אכיפה כזו או אחרת, הממשלה לא קיבלה ולא ביקשה לקבל החלטה כזו. היא ביקשה בסך הכל את ההנחיות השימושיות בקרב גורמי אכיפת החוק. אבל לפי מיארה, זהו דבר שאסור לשרים לבקש. אסור להם בכלל להתעסק בזה (ואני לא מדבר כבר על הדוגמה שהציף השר לוין בישיבת הממשלה המדוברת, כאשר ממשלת ההתנתקות קיבלה החלטות סופר אופרטיביות בנוגע לאכיפה נוקשה במיוחד ביחס למפגינים, החלטות שנאכפו על ידי יחידה מיוחדת בניצוחו של היועמ"ש...)
המסקנה המתחדדת ממכתבה המחוצף (כי באמת אין שום מילה אחרת) של היועמ"שית, מצביעה על כמה קריטי להעביר את הרפורמה, כולל חוק היועמ"שים.
אם ממשלת ישראל מבכרת למשול, כנדרש ממנה. חובה עליה להעמיד את הפקידים על מקומם הראוי, יועצים ייעצו, שרים ישררו וממשלת ישראל תעסוק בכל נושא שהיא רואה לנכון, וגם תקבל החלטות, אופרטיביות.