הרפורמה הגדולה המקודמת כרגע בכנסת ביחס למינוי רבנים מצליחה לעמוד בניגוד לכל ערכי היסוד של מדינת ישראל. ממש לכולם. היא לא יהודית, לא דמוקרטית ולא ממלכתית. הישג מרשים בסך הכל אפילו לממשלה הזו שלעומתיותה אומנותה.
הרפורמה היא אנטי יהודית כי היא מנסה לכפות מודל היררכי נוצרי באופיו שבו כל רב כפוף, לא רק פורמאלית אלא גם מבחינת פסיקת ההלכה, לרב שמעליו. רב שכונה לרב עיר, רב יישוב לרב אזורי, וכולם לרב הראשי.
במסורת היהודית בת אלפי שנים, כל עוד אין סנהדרין אין לו רב אלא מורא שמים. כלומר רב פוסק על פי ההלכה כפי שהוא מבין אותה, על פי אמונתו ומצפונו. יש כמובן רבנים גדולים או ותיקים ממנו, שהוא שואב מהם השראה או רואה בהם את מוריו ורבותיו. אך זה וולנטרי ומתוך בחירה, ולא מכח חוק.
הניגוד השני והעמוק לא פחות הוא למסורת לפיה "עשה לך רב" – קהילה בוחרת את רבניה. הם לא מונחתים עליה ולא נבחרים על ידי שלטון מרכזי. עשה לך רב ולא שיעשו לך. לא בכדי גם הרבנים השמרנים ביותר מקרב הדתיים לאומיים, כמו הרב דב ליאור או יעקב אריאל, מתנגדים לרפורמה הזו. הם מבינים היטב שמטרתה לאפשר לפוליטיקאים לשלוט ברבנים, ולא לחזק את כוחם או את כוחה של היהדות. להפך.
החקיקה הזו היא אנטי דמוקרטית כיוון שעיקר עניינה בנטילת הכח והסמכות למינוי רבנים מאנשי העיר והיישוב, והעברתו אל הרבנות הראשית ושר הדתות. כלומר פחות כח לציבור ולדרג המקומי הנבחר באופן ישיר על ידי הציבור, ויותר כח לשלטון המרכזי, למועצת הרבנות הראשית ולרבנים הראשיים שנבחרים בתהליך מורכב מאוד ונתון בידי המפלגות הדתיות, שקשה עד בלתי אפשרי לטעון ברצינות שיש פה איזשהו קול לציבור הרחב. גם היוזמה למינוי, הבקשה והגדרת הצורך ניטלת מידי הישוב עצמו ומועברת לשר הדתות. השאלה האם אתם רוצים רב לא מעניינת אף אחד. השר רוצה למנות ולפיכך ימונה רב.
הפגיעה בדמוקרטיה היא גם בהורדת מספר הנשים שיכול להיות להם איזשהו קול בתהליך. אנחנו לא יכולות כמובן להיבחר כרבניות, למרות שאין כמעט שום דבר שרב עיר או שכונה עושה שלאשה אסור לעשות על פי ההלכה. ועכשיו, על פי החוק החדש, גם כמעט ולא נוכל להשתתף בהליך בחירת הרבנים שיקבלו החלטות שכולן משפיעות ישירות על נשים וחלקן משפיעות כמעט רק על נשים. מארבעים אחוז נשים בגוף הבוחר, בחוק הקודם, לסביבות 12 אחוז בחדש. הרעיון הדמוקרטי של לא להחליט עלינו בלעדינו, גם הוא נדרס פה לחלוטין.
ולבסוף החוק החדש הוא אנטי ממלכתי. אם ממלכתיות עניינה השמת טובת הכלל והממלכה מעל לצרכים סקטוריאלים וחיזוק המוסדות שמשרתים את כולם, שלטון החוק והשוויון האזרחי, הרי שהחקיקה החדשה הסירה את המגבלות על ניגוד עניינים במינויים שהיו בחקיקה הקודמת וקיימים בחוקים מקבילים למשרות אחרות. ניתנה גמישות גדולה יותר לאשר לרבנים לעסוק בעבודות נוספות, וככלל כל מה שיכול להפריע למנות את הגיס של, הבן של וגם אחיו של הוסר מהדרך. אותם אנשים שלא חדלים מלהתמרמר על העדר גיוון מספיק בערכאות שיפוטיות מעבירים עכשיו רפורמה מקבילה שעניינה למנוע בכל דרך איזשהו שמץ של גיוון בעולם הרבנות.
חידוש נוסף של החוק הוא חזרתם של רבני שכונות - פונקציה שחדלה להתקיים לפני כמה עשורים והוחלפה במודל של רבני קהילות. שוב מתוך תפיסה של טיפוח המימד הקהילתי, וההכרה בחשיבות הקשר בין קהילה להנהגה רוחנית וגם מתוך רצון לאפשר את מגוון הזהויות היהודיות המתקיימות בארץ.
לא יהודית, לא דמוקרטית, לא ממלכתית. עם עלות אדירה מכספי המיסים למאות תפקידים חדשים ומיותרים. אפילו בסטנדרטים של הממשלה הנוכחית החוק הזה מוגזם.
הכותבת היא ראש מרכז ליבא מבית "יוזמת המאה". ח"כ לשעבר, יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה ויו"ר ייסדת חברת כנסת בכנסת ה-24 (סיעת כחול לבן)