התחלה// נולד בקריית החינוך שעלבים. "אבא שלי היה שם אברך". בגיל שלוש עבר עם משפחתו לכפר הנוער נווה מיכאל בפרדס חנה, ובגיל שבע הם עברו פעם נוספת, הפעם לאלקנה. "שם גדלתי. יש באלקנה אווירה של מצוינות בכל התחומים".
אבא// שמואל גזבר (62), ניהל שנים רבות את בית הספר באלקנה ולאחר מכן את האולפנה של הרב גרוסמן במגדל העמק. כיום לקראת פנסיה.
אמא// שרית גזבר (58), שנים רבות עבדה כמדריכת מורים. כעת בפנסיה.
לימודים תחת אש// בית הספר היסודי באלקנה ולאחר מכן במכינה של המדרשייה בכפר סבא. בכיתה ט' הלך ללמוד בישיבה התיכונית המוזיקלית 'כינור דוד' בעטרת. "הייתי מחזור ב'. למדתי שם בתקופה של תחילת האינתיפאדה השנייה. כל שבוע היה פיגוע תורן עם מורה פצוע או אחד מבני משפחה של מורה. כשהייתי בכיתה י"א ראש הישיבה קיבל כדור בבטן ונעלם לשיקום למשך חצי שנה".
מנגן// "בכיתה ב' התחלתי לנגן בחלילית, אחרי שנתיים עברתי לקלרינט והוא הפך לכלי הראשי שלי לאורך זמן. בישיבת כינור דוד המוזיקה הייתה המרכז, לצד הבגרויות בשאר המקצועות כמובן. היינו ברמה מוזיקלית גבוהה מאוד, עשינו 10 יחידות בגרות במוזיקה. בכיתה י"ב כבר נסענו לסיבוב הופעות בניו יורק".
מעטרת לעטרת// לאחר סיום כיתה י"ב עלה לירושלים אל ישיבת עטרת כהנים של הרב שלמה אבינר ברובע המוסלמי. "חיפשתי לראות מה זה גדול דור שכל כולו תורה, עשייה וענווה. לצד הקדושה של ירושלים, זה היה המקום".
ממלכתי בוער// בסוף שיעור ב' התגייס לסיירת גבעתי. "הייתי בצעדת ההמונים בכפר מימון, משם נסעתי ללשכת הגיוס. התערבב בי הכול, הממלכתיות והדם הבוער. בשבוע החמישי של הטירונות לקחו אותנו לחפש תחמושת נטושה בנצרים. אחד החברים בטירונות, שגורש מכפר דרום, נעלם יום אחד. התברר שהמג"ד הכה את אמא שלו, אז הוא ערק. השתדלנו להיות ילדים טובים ולתת הכול".
על מדים// שירת בפלס"ר גבעתי במשך חמש שנים. "הייתי מפק"ץ לוחמים במבצע עופרת יצוקה, ולחמתי במבצעים נוספים. חברים נפלו לידי בקרב. היינו נכנסים לעזה למשך שבוע ויוצאים". השתחרר מצה"ל בדרגת סגן.
החצי השני// במהלך השירות הצבאי התחתן עם שירה. "חברה משותפת מבני עקיבא הכירה בינינו. ברגע שראיתי אותה ידעתי שהיא תהיה אשתי. שירה היא העוגן של החיים ושל הבית. ממנה הכול מתחיל, היא נותנת לי את האפשרות לצאת וליצור, תומכת ומעצימה את כל הדברים שיש ושיהיו מתוך אהבה והערכה גדולה". הזוג הצעיר קבע את משכנו בשכונת נווה שיר בעלי, ואף היה הראשון לבנות בה בית קבע.
טרמפיסט מוזיקלי// לאחר השחרור הלך ללמוד כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל. "שאלתי מה עושים כדי להתפרנס בינתיים. ענו לי שהולכים למלצר. אחרי שעתיים במסעדה בתל אביב ברחתי משם. ואז נזכרתי בכישורים המוזיקליים שלי והתחלתי ללמד נגינה. הסתובבתי בטרמפים בין הבתים של התלמידים באזור ופרסמתי בעלונים מקומיים".
מנגינות// עם הזמן זיהה את הביקוש הגדול ופתח את 'מנגינות' – רשת בתי ספר למוזיקה, שבשיאה מנתה 34 סניפים ברחבי הארץ. "בתוך ארבע שנים הגענו ל־150 מורים ויותר מאלף תלמידים. עברתי יישוב יישוב, בניתי חדרי מוזיקה והבאתי מורים מקצועיים. במקביל פתחתי להקת חתונות שנקראה גם היא 'מנגינות'. אחרי שש שנים מכרתי אותה ועברתי הלאה". בית הספר למוזיקה פעל תשע שנים, עד שהגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. מאז הקורונה פועל בית הספר בעיקר בפתח תקווה. "בין לבין הקמתי עוד עסקים ומכרתי אותם אחרי תקופה. יש אצלי את הסקרנות הנדרשת כדי לפתוח עסקים, אבל אני לא אוהב לנהל אותם".
עוז ואמונה// באחת השבתות הגיע לבית הכנסת בשכונה בעלי הרב אחיעד אטינגר, שעבר אליה מנווה שאנן בתל אביב, בה הקים את ישיבת 'עוז ואמונה'. "התאהבתי בו, ראיתי אדם צנוע בקטע אחר. איש מעשה שמחפש לעשות טוב לעם ישראל בדברים הכי רציניים. זכינו שהוא יהיה הרב של השכונה. אחרי כמעט שנתיים הוא נרצח בפיגוע בצומת אריאל בדרכו אל הישיבה. במהלך השבעה ניגשתי למוסדות בני דוד בעלי והצעתי להם לקחת אחריות על הישיבה שלו. אחרי שנה התבקשתי לקחת על עצמי את ניהול הישיבה ומאז אני שם".
שומרי השכונה// "הישיבה היא ריכוז של לומדי תורה ולוחמי־על שהופכים את דרום תל אביב. עד לפני כמה שנים אנשים מהשכונה היו מתים מרעב ומקור, בשלוש השנים האחרונות זה לא קורה. מיפינו את השכונה, אין אנשים בלי חשמל או אוכל. הישיבה היא אבן יסוד בתוך השכונה. כשהגענו, היו בתי כנסת שהפכו למאורות סמים או גרוע מכך. כיום אין אף הקדש נטוש. הבחורים שומרים על השכונה מעצם היותם במקום. ברגע שהטלנו עליהם את המשימה, הם התחסנו בצורה שאי אפשר לתאר. הם נבנים בצורה מדהימה ומבצעים את המשימה על הצד הטוב ביותר. יש המון כבוד והערכה כלפיהם גם מהאנשים הכי נמוכים. אם הרב אחיעד היה חי היום, הוא היה רואה שהישיבה פורחת ועובר למשימה הבאה".
ציר 60 עסקי// במקביל לניהול הישיבה קנה את הפיצרייה בעלי ופתח עוד עסקים, ביניהם סניף 'חומוס אליהו' בתחנת הדלק בעלי, בשותפות עם איתי יעקב. "אני לא בוחר בעסקים בגלל הכסף שיש בהם, אלא בגלל הערך הלאומי הנוסף שטמון בהם. הגענו למסקנה שצריך להפסיק לשבת על הגבעות למעלה. ציר 60 הוא שלנו, לא הגיוני שלכל הערבים יש בו עסקים ואנחנו רק מתכנסים בתוך היישובים. החלטנו לפתוח במתחם תחנת הדלק את חומוס אליהו, שפועל במקום כבר קרוב לשנתיים".
חששות// "הכול, כולל הכול, נלקח בחשבון. באנו למח"ט בנימין, לקוח קבוע אצלנו, ואמרנו לו שכדאי לשים עמדה במקום. הוא ענה לנו שכבר עשרים שנה אין כלום על הכביש. פסטורליה שאין כדוגמתה. זה גם בלתי חוקי לא לאפשר לרכב פלשתיני לתדלק במקום. אם נשים עמדה – היא רק תמשוך אש".
פיגוע בשידור חי// הפסטורליה נמשכה תקופה ארוכה, עד שלפני כחודש שני מחבלים הגיעו למקום, פתחו באש, רצחו ארבעה יהודים ופצעו נוספים. "הייתי במילואים. אחרי כמה שעות של חוסר זמינות בשל דיונים ואירועים, פתחתי את המצלמות של העסק ופתאום ראיתי את הפיגוע מתרחש לי מול העיניים בשידור חי. מיד הזעקתי את כוחות הביטחון. היה אירוע קשה מאוד".
קדימה// "להגיד שאין לי חששות – זה שקר. מצד שני, אין סיכוי בעולם שנתקפל. אחרי ימי ההלוויות, ביחד עם היישוב עלי יצאנו למבצע של בניית שלוש חנויות נוספות במתחם. 72 שעות של עבודה בלי הפסקה. ארבע שעות אחרי שסיימנו את הבנייה הודיעו לנו שמגיעים להרוס. יחד עם אריאל אלמליח, יו"ר הוועד של עלי, רצינו להביא אלפי אנשים כדי למנוע זאת. אבל אז קיבלתי טלפון מהרב אלי סדן שביקש 'שלא תהיה תמונה של הרס במקום הקדוש הזה'. וכך, במקביל לעצרת המונים בסיום השבעה, ניסרו ופינו את שלושת המבנים לתוך היישוב. מהלך הזוי שיכול לקרות רק במדינת ישראל. מבחינתנו ברור שזה לא סוף פסוק ועוד ייבנה שם מרכז מסחרי ענקי. צריך להעתיק את המודל הזה לכל ציר 60, זה נטו ריבונות ומשילות".
הנחת// שישה ילדים. תאיר ציון (13), נטע חנוך (11), תגל ליה (8), נחשון שריה (7), אסתר (5) ורנה (3).
אם זה לא היה המסלול// "אין אופציה אחרת, היזמות בוערת בי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// קם בסביבות שש וחצי בבוקר, מכין את הילדים למוסדות החינוך, תפילת שחרית, ולאחר מכן בין שמונה לעשר לומד סדר בוקר בישיבה לבוגרי צבא. משם מגיע למשרד בעלי - החמ"ל, שבו יושבות כל מנהלות העסקים וממנו הכול מתבצע. משם יוצא לפרויקטים חדשים, נמצא על קו עלי-תל אביב.
פלייליסט// "אין לי זמן לשמוע שירים, כשמתאפשר – שומע מהכול בכול".
השבת שלי// "לומד עם הילדים, לומד עם עצמי. פשוט כיף גדול. שולחן שבת, דברי תורה, שירים והרבה מנוחה. זורק את הטלפון לפני כניסת השבת ורק מקווה שהשבת לא תצא. מדי פעם אנשים מזמינים אותי לדבר בכל מיני מקומות, אני אומר להם: תפרקו אותי כל השבוע, אל תיגעו לי בשבת".
דמויות מופת// "ההורים שלי. במשך 30 שנה העמידו בית לתפארת ודאגו לנו בכול מכול ואחרי שכולנו, ארבעה בנים ובת, גדלנו, הרשו לעצמם לפרק את התא המשפחתי ולהתגרש. זה דבר שלא מובן מאליו במיוחד בימינו, להחזיק על אף ולמרות הקושי, כדי שלילדים יהיה בית ומשפחה, ובאמת הם הצליחו בזה".
מפחיד אותי// "פוחד מהכול, אבל לא פוחד מכלום".
משאלה// "הלוואי שנכיר ונדע מי אנחנו, ולאן אנחנו הולכים".
כשאהיה גדול// "אבא טוב".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***