כבר חודשים ארוכים שהמדינה סוערת במחלוקת העזה סביב הרפורמה המשפטית, ובשבוע הבא הסעיף היחיד מתוך הרפורמה ששרד עד כה - צמצום עילת הסבירות - אמור להגיע לישורת האחרונה ולהיכנס סוף סוף לספר החוקים. עם התקדמות החקיקה, גם המחאה מעלה הילוך ומחריפה את צעדיה. דווקא בימים אלו של חודש אב, נראה שאנחנו קרובים יותר מאי פעם למלחמת אחים (או אזרחים). ניסיונות רבים לגישור והידברות שנעשו בחודשים האחרונים הסתיימו ללא הצלחה במקרה הטוב, או בפיצוץ השיחות במקרה של בית הנשיא.
גם אני, בהיותי אזרח שתומך ברפורמה (המלאה!), ומתנגד לכל דחייה או ריכוך נוסף של החקיקה, עדיין מקווה שאפשר - אולי כמוצא אחרון לפני התהום, ואולי באופן נאיבי - לנסות ולתקשר עם מחנה המחאה.
התקווה הזאת מתבססת על קולות שכמעט לא נשמעו עד היום: קולות של אנשי ימין מתון, כאלו שככל הידוע אינם מתומכי הממשלה הנוכחית, ועד לא מזמן קראו לפשרה ולחקיקה בהסכמה. בשבועות האחרונים גם הם מבינים שבצד השני ממש לא מעוניינים בפשרות.
נביא כאן כמה ציטוטים קצרים מתוך פוסטים בפייסבוק. יואב שורק כתב: "המפתח למניעת מלחמת אחים... נמצא כעת לגמרי בידי מחנה המחאה". ד"ר ראובן גפני כתב דברים חריפים עוד יותר: "המחאה הלגיטימית, החשובה והנחוצה הזאת איבדה לחלוטין את הכיוון שלה... איני מזהה מי שמעוניין בשיח של הסכמות ופשרות במחנה המחאה, וממילא גם איני מאמין באפשרות לקדמו במצב הנוכחי".
הרב חיים נבון מסכם: "צריך להעביר את החוק לביטול עילת הסבירות בשלוש קריאות, בעיקר כדי שהכניעה לאיומי הסרבנות ולמדורות באיילון לא תהיה מוחלטת".
אני מציע להדהד את הקולות שציטטתי לעיל, ולהזכיר למובילי המחאה ותומכיהם שגם להם יש אחריות והזדמנות למניעת הקרע בעם. מובן שאמירות כאלו לא יתקבלו מפי אנשי ימין "קשה" ולא מפי חברי הממשלה והקואליציה.
לכן אני מכוון בעיקר לאישי ציבור ששייכים לימין הממלכתי, כהגדרתם. אלה שבאופן עקרוני תומכים ברפורמה במערכת המשפט, אך לפני כמה חודשים יצאו בקריאה לממשלה לעצור את החקיקה וללכת להידברות. את הקריאה הזאת השמיעו מעל כמה במות, ובפרט בהפגנה שנערכה בירושלים במוצאי שבת חורפית אחת, הרבה לפני הקפאת החקיקה, תחת הכותרת 'הפגנת הימין האחראי'. אזכיר כמה שמות שהשתתפו בהפגנה וקראו לעצירת החקיקה: הרב יעקב מדן, יורם כהן (ראש השב"כ לשעבר) ויועז הנדל.
כזכור הממשלה והקואליציה נענו לקריאה, גם אם בחריקת שן. אי אפשר להכחיש שהחקיקה נעצרה למשך יותר מחודשיים, והתקיימה הידברות בחסות הנשיא. ואולם בכל הזמן הזה המחאה לא הפסיקה לרגע. ההפגנות בקפלן המשיכו כסדרן בכל מוצאי שבת, ושרים וחברי כנסת מהקואליציה נרדפו בבית ובמשרד, בעיר ובכפר ובכל קצוות תבל.
מן הראוי היה שהאישים הנכבדים שקראו לממשלה לעצור את החקיקה, היו אומרים משהו בזמן אמת גם נגד המחאה חסרת הגבולות. משלא עשו זאת, אפשר לצפות שלפחות עכשיו ישמיעו את קולם ויתנערו ממעשי המחאה הקיצוניים - כגון סרבנות מאורגנת והשבתת שירותי רפואה(!). אפשר לצפות לביקורת מינימלית שתבהיר שגם על המוחים לכבד את בחירת הרוב. גם למחאה אין מנדט לקריעת העם.
תאמרו, מה תשפיע ביקורת של אנשי ימין דתיים על המחאה? הם לא מכירים אותם, או לא "סופרים" אותם.
שתי תשובות בדבר: ראשית, לא מדויק. האישים שהזכרתי לעיל מוכרים בציבור הכללי, והם מרואיינים די מבוקשים - בעיקר כאשר נדרש לגנות פעילות תג מחיר. אני מאמין שאם הם יבקשו לעלות לשידור (או לפרסם מאמר) ויבקרו את תנועת המחאה, הדבר יזכה גם הוא לכותרות ולפחות יפתח דיון.
נוסף על כך, סיוע שלהם בהסברת חלקים של החקיקה (למשל, אמירה שצמצום עילת הסבירות הוא ממש לא דיקטטורה) יכול להישמע גם במחנה המתנגדים לרפורמה (לפחות בחלק השפוי שבו), ואולי להוריד את גובה הלהבות.
אין ספק שזה מהלך שדורש אומץ, והוא יתקבל בפחות מחיאות כפיים מאשר הקריאה הקודמת שלהם נגד צעדי החקיקה, אבל אין לי ספק שמדובר באנשים אמיצים.
***