ד"ר אמיר רובין הוא אדם שאוהב אג'נדה. הוא מעריך אנשים שיש להם ניצוץ בעיניים והם חדורים להילחם על מה שהם מאמינים בו. הוא עצמו נושא אג'נדות די ברורות: בפעם האחרונה שבה שלשל פתק לקלפי, האותיות שעליו היו מרצ. בעבר התנדב כרופא במחנה הפליטים שועפט, ועוד. אבל עם כל הערכתו לאג'נדות ולמאבקים מכל צד של המתרס, מבחינתו יש קו אדום שהשבוע נחצה שוב.
ד"ר רובין, אורתופד מנתח ומנהל המערך האורתופדי של טרם – רשת מרכזים לרפואה דחופה, לא אהב בכלל את השבתת המערכת הרפואית השבוע בידי ההסתדרות הרפואית, כחלק מהמאבק ברפורמה המשפטית. בהסתדרות הכריזו על השבתה של המערכת לשעתיים ביום רביעי בבוקר ועבודה במתכונת שבת, כקריאת אזהרה למערכת הפוליטית. ראשי ההסתדרות הרפואית טענו כי עילת הסבירות, שנידונה כעת בוועדת החוקה, תפגע קשות בתפקודה של מערכת הבריאות, ולמענה הם יוצאים למלחמה.
אלא שלטעמו של רובין, כל רופא באשר הוא, ובשל מה שמחייב אותו המקצוע הייחודי הזה, רשאי להביע את עמדותיו ולהילחם עליהן בכל כוחו – אך ורק מרגע שסיים את יום העבודה ופשט את החלוק. "אני נמצא בקבוצה של מאות רופאים שמתנגדים לעירוב הפוליטיקה בתוך הרפואה. בשדה הקרב רופא מטפל בפצוע, ולא משנה מאיזה צד הוא. רופאים לא יורים על אזרחים. טייסים, טנקיסטים ואחרים מאומנים לירות במהלך מלחמה לעיתים גם על אזרחים, אבל הרופאים לא. האמבולנס הוא זה שחוצה גבולות ועובר מצד לצד, כי תפקידו הוא אך ורק טיפול בפצועים".
את משל שדה הקרב הזה הוא משליך כמובן על הקרב המתחולל בעד ונגד הרפורמה, שלטעמו אסור לו שיתנהל בתוך המתחם של רופא-מטופל, שצריך להישאר סטרילי ונאמן למחויבותו של הרופא לבריאות מטופליו. הוא אגב סבור שמרבית הרופאים שמצטרפים לשביתה לא באמת חקרו לעומק את שאלת השלכתה של עילת הסבירות על תפקודה של מערכת הבריאות, והם רק חלק מהסחף שנוצר מהלחץ העמוק בתוך המערכת ליישר קו עם אג'נדת המחאה. הוא עצמו יצא רק בסבב הזה לתקשורת בפנים ושם גלויים, כשהוא משוחרר מנטל המערכות שלהן היה מחויב בעבר. אבל גם כעת מקננים בו חששות כבדים מפני האפשרות שיאונה נזק לו או לעתידו המקצועי מצד גורמים אינטרסנטיים בעקבות עמדותיו אלה.
השאלה שמציף ד"ר רובין, ושמתריעה באלפי נורות אזעקה נוכח השביתה שעליה הכריזה ההסתדרות הרפואית, היא הנזק המיידי שעלול להיגרם לחולים רבים. "האם מישהו יכול להיות ערב שהשביתה הזאת, גם אם מדובר במתכונת חירום ולשעתיים, לא גרמה נזקים בלתי הפיכים?". הוא מדגים מקרים אפשריים שבהם עיכוב קטן בהליך שנראה לכאורה פשוט, עלול לגרום סכנה לחיי אדם: "אני מכיר מישהו שהתלונן על צרבת וכאב בלסת. לכאורה צירוף מוזר אבל לא מסוכן. כשפנה לרופאת המשפחה היא הפנתה אותו מיידית לצנתור, לאחר שאבחנה כי הוא עובר התקף לב. לו הייתה שביתה והאדם הזה היה צריך לחכות יום נוסף, הרי שאלמנתו וארבעת ילדיו היו צריכים לברך על כך שאביהם הוקרב כדי שמערכת הבריאות לא תיפגע מעילת הסבירות".
הוא מצביע על דוגמאות נוספות, שבהן מקרה פשוט לכאורה שלא יאובחן או יטופל בזמן בשל עיכובים והשבתות עלול להידרדר למצב מסכן חיים. "אפילו בדיקת MRI שנדחית, ועלולה לזהות סרטן. פצע שלא נראה טוב, ואם לא יטופל בזמן עלול להידרדר לזיהום חמור שיגרור אחריו ניתוח ואולי אף סיבוך בלב. כל ביקורת אחרי ניתוח יכולה לגלות בעיה שמצריכה טיפול דחוף".
מעבר לכך, הוא בכלל לא בטוח בנזק העתידי שצפוי למערכת הבריאות כתוצאה מהרפורמה. "טוענים שבוודאות הדבר יגרום לסיכון חיי אדם, שנהיה דיקטטורה כמו בלארוס. נזכיר שבבלארוס תמותת הילדים נמוכה מזו שבארצות הברית. אומנם אני נגד דיקטטורה, אבל אני לא יודע להגיד שדיקטטורה תגרום לפגיעה כה מהותית במערכת הבריאות. ואגב, אנחנו אומנם מערכת בריאות לא גרועה, אך גם לא חפה מטעויות. כשאני מוריד את הרגל מהגז, צריך לחשוב איזו סכנה זה גורם כעת לפציינט לעומת איזו סכנה אני מונע. בינתיים אין מישהו רציני מתחום הרפואה שהוכיח בצורה ברורה את הנזק שייגרם". ובכל מקרה, לטעמו ההשבתה הזאת, כמו כל שביתה, היא ענישה קולקטיבית, ורופאים "לא רשאים לשבות כדי להגן על מישהו בעתיד. הם לא יכולים לפגוע במטופל אחד כדי להציל מטופל אחר, כך גם לפי חוקי הלסינקי. אפילו רופא שימצא תרופה לסרטן לא רשאי להרוג מטופל כדי להגיע לפיתוח התרופה".
"אי אפשר לדבר על הרפורמה כשאתה עם חלוק"
להערכתו של רובין, מרבית הרופאים שהצטרפו לשביתה אינם חדורים באג'נדה נגד הרפורמה, אלא הצטרפו אליה מתוך מחשבה מעטה ולחץ חברתי רב. "אני לא מנסה לשכנע את אלו שחושבים שההשבתה הכרחית. אני פונה למתנדנדים, שלדעתי הם הרוב. אמרו להם משהו וזה נשמע להם הגיוני, מספרים להם על סכנה גדולה מאוד. שנהפוך להיות פולין, שצריך לעשות הכול כדי לעצור את זה. הם לא באמת שואלים את עצמם אם נכון לפגוע במטופלים".
לרופאים האלה הוא מבקש להדגיש שוב ש"הדיון כולו צריך להתנהל, אבל רק מרגע שהסתיים יום העבודה. גם אני לא מוכן להתייחס לרפורמה עצמה, אדבר עליה ברגע שאני לא מתפקד כרופא. אגב, זה נושא מורכב שדורש דיון מעמיק, ואומנם כל צד צועק שהכול ברור לו, אבל זה לא ככה. בכל מקרה, אי אפשר לדבר על הרפורמה בזמן שאתה עם החלוק. רופאים צריכים לעשות טוב, וזה בעייתי מאוד שרופא משתמש בכוחו כדי לגרום נזק. אתה חושב שהמדינה בסכנה? תילחם, אני מאוד בעד אג'נדה, אבל מחוץ לשעות העבודה. רופאים לא יורים באזרחים".
התגובות שקיבל רובין השבוע מלא מעט רופאים על הראיונות שהעניק לתקשורת, ובהם מסרים ברוח זו, כללו הרבה דברי חיזוק ותמיכה. "אמרו לי: כל הכבוד, סוף סוף מישהו אומר את האמת". דבריו של רובין הצטרפו לעצומה שעליה חתמו מאות רופאים שפנו לראשי ההסתדרות הרפואית במחאה על קיום ההשבתה.
"אנו קוראים להפרדה מוחלטת של כל עמדה פוליטית מהתנהלות מקצועית ורפואית, ומוחים בתוקף על כל דמיונות השווא וניסיונות ההפחדה שחברינו למקצוע נוקטים בהם על מנת להשליט את דעתם הפוליטית על סדר היום בחברה הישראלית", כתבו הרופאים בעצומה, ופנו ליושב ראש ההסתדרות הרפואית, פרופ' ציון חגי, בדרישה "לעצור את הטירוף. אל תגרום לפגיעה במטופלים בניגוד לשבועת הרופא. עסוק ברפואה ובקידומה, זה המנדט היחיד שקיבלת מאיתנו".
מי שמסייע מאחורי הקלעים להתאגדות הרופאים המתנגדים לפוליטיזציה בהסתדרות הרפואית הוא מטה 64. המטה מסייע גם להתאגדויות בשדות מקצועיים נוספים שבהם השתלט קולם של המוחים והאפיל על קבוצות נרחבות של מי שאינם מחזיקים בעמדות נגד הרפורמה. נעמי דיסקין, דוברת מטה 64, מסבירה כי "אחת המטרות של המטה היא לקדם קבוצות אשר מבינות את חומרת המצב שבו קבוצות מיעוט פוליטיות מנסות להשתלט על השיח הציבורי והמקצועי. הרוב המוחלט נגד פוליטיזציה של ההייטק, הצבא, הרפואה והאקדמיה, ומבין את ההשלכות החמורות של המצב. אנחנו מראים פעם אחר פעם שהרוב המוחלט לא הולך שולל אחרי מחאת האימים המשתוללת".
לתגובות: [email protected]
***